שירים לילדים בנושא גֶשֶׁם: גֶּשֶׁם / אסתר ראבּ, מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? / מירה מאיר, אוֹסֵף הַגֶּשֶׁם / נורית זרחי חזרה אוֹסֵף הַגֶּשֶׁם / נורית זרחי אֲנִי יוֹדַעַת; יֵשׁ אִיש נֶעְלָם הָאוֹסֵף אֶת הַגֶּשֶׁם אֶת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹפֵל בַּלַּיְלָה, אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם אֶת הַגֶּשֶׁם הַתָּלוּי בָּאֲוִיר כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁ הָאֲוִיר שָׁקוּף שִׁמְשִׁי וְאֵין בִּכְלָל גֶּשֶׁם. וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ תָּמִיד פְּרוּשׂוֹת עֲמֻקּוֹת כָּעֲמָקִים, שֶׁלֹּא יִקְרֶה שֶׁ טִפָּה קְטַנָּה תִּפֹּל חוּץ לָעוֹלָם וְלֹא יֶאֱסֹף אוֹתָהּ אוֹסֵף הַגֶּשֶׁם. מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? / מירה מאיר מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? מָה עוֹשִׂים דָּגִים? רוֹחֲצִים אֶת הַקַּשְׂקֶשֶׂת מַבְרִיקִים סְנַפִּיר בְּחֵשֶׁק - כְּמוֹ לִפְנֵי חַגִּים. מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? מָה עוֹשִׂים דָּגִים? מְשַׂחֲקִים שָׁם בְּתוֹפֶסֶת עִם טִפּוֹת מָטָר וְרֶשֶׁת - וְלֹא נִלְכָּדִים. מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? מָה עוֹשִׂים דָּגִים? מִתְחַבְּאִים הֵיטֵב בַּמַּיִם נִתְפָּסִים בְּגַל אוֹ שְׁנַיִם - כְּלָל לֹא דּוֹאֲגִים! מָה חוֹשְׁבִים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? מָה חוֹשְׁבִים דָּגִים? הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁלַּיַּבֶּשֶׁת לֹֹא כְּדַאי עַכְשָׁו לָגֶשֶׁת - כִּי שָׁם נִרְטָבִים. גֶּשֶׁם / אסתר ראבּ אָנָּא פְּתַח אֲרֻבּוֹת-שָׁמַיִם - אֲרֻבָּה אַחַת! סִיעַת עֲנָנִים תְּפוּחִים, לַחִים - לָהֶם כָּל הַזֵּרְעוֹנִים צְמֵאִים. שְׁלַח טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת, עֲגֻלּוֹת וּמְתוּקוֹת - לָאֲדָמָה אֲדָמָה צְחִיחָה. גָּרֵשׁ רוּחוֹת רָעוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת וַחֲרוּלִים מְרַשְׁרְשִׁים יְבֵשִׁים. הַעֲלֵה לָנוּ סַבְיוֹנִים רַכִּים, צְהֻבִּים כְּחֶלְמוֹנִים, עַל צַלְעוֹת הַגְּבָעוֹת; וְכַלָּנִיּוֹת מְחַיְּכוֹת בַּוַּאדִיּוֹת וְחַמְצִיץ וְצִבְעוֹן בֵּין שִׂיחֵי-רֹתֶם יְרַקְרַק, וְתִנְבֹּט הַחִטָּה וְתוֹרִיק הַשְּׂעוֹרָה וְלֶחֶם יִהְיֶה לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה, וּדְשָׁאִים גַּם לָאַנְקוֹרִים אֲפֹרִים, רְעֵבִים - בָּאָבָק מִתְפַּלְּשִׁים וְצוֹוְחִים. פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נְעוּלִים, שְׁלַח טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת מְתוּקוֹת עַל לֵב אָדָם וָאֲדָמָה. מתוך הפרה שרצתה להיות זמרת כתבה נורית זרחי ציירה אודרי ברגנר דביר 1985 מתוך מה עושים דגים בגשם? כתבה מירה מאיר צייר גד אולמן מסדה 1970 מתוך דבר לילדים כרך כט, חוברת 14 2 בפברואר 1958 גֶשֶׁם שירים וסיפורים "מגויסים" על גשם ועל מים בכלל הוגשו לילדי הארץ במשך שנים - בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל, כחלק מהשאיפה להדק את הקשר בין העִבְרִים החדשים למכורתם, וקל לזהות את הדמיון התמטי ביניהם. במשך השנים, בזכות ההתרגשות והעליצות שהגשם מעורר אצל קוראים צעירים, הופיעו גם שירים המתבוננים בגשם מנקודות מבט אחרות. אסתר ראב (1894–1981) פונה אל השמיים בבקשה לחסד גשם, בשמם של אדם ואדמה. היובש מזוהה עם המוות והגשם יצמיח לחם וייתן חיים ויופי לאדם ולאדמה. מירה מאיר (נ' 1932) מתבוננת במים העליונים היורדים על המים התחתונים ועל שוכני הים וכותבת שיר שופע הומור: מה עושים דגים בגשם? זו להם שעת כושר להצטחצחות חגיגית ולמשחקי מים, אף כי ליבשה לא יוכלו לעלות, והנימוק מפתיע ומצחיק : "כִּי שָׁם נִרְטָבִים". נורית זרחי (נ' 1941) כדרכה מרחיקה אל הפִּלאי, ומתארת "איש נעלם", בבחינת נסתר, סמוי, סודי, המופקד על הגשם האחר: הגשם הנופל בלילה ("נופל" הלא-מתכוון להבדיל מ"יורד" מרצונו), הגשם המרוחק שבסוף העולם, והגשם שאין מבחינים בו. ממדיו היוצאים דופן של אותו "איש נעלם" ותחושת הביטחון שהוא משרה על העולם באים לידי ביטוי בשורות "וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ תָּמִיד פְּרוּשׂוֹת / עֲמֻקּוֹת כָּעֲמָקִים". נירה לוין

שירים לילדים בנושא חולים: רוּתִי חוֹלָה / שולמית קלוגאי, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם / יוסי גמזו, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָה / חיה שנהב חזרה תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָה / חיה שנהב אַיֶּלֶת בַּמִּטָּה, אַיֶּלֶת חוֹלָה, אַיֶּלֶת חוֹלֶמֶת עַל תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ. תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, יָפָה, נֶהְדֶּרֶת, בֵּין הָעֵצִים בָּאָה, עוֹבֶרֶת. "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, קוֹרְאִים לִי אַיֶּלֶת, וַאֲנִי קְצָת חוֹלָה." "לָכֵן לָךְ הֵבֵאתִי סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, מְתֻקִּים מְתֻקִּים, טְעִימִים טְעִימִים." "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, אָכַלְתִּי, אֲבָל אֲנִי עוֹד חוֹלָה." "לָכֵן לְָךְ הֵבֵאתִי מִיץ מְיֻחָד - מִיץ פֵּרוֹת רֵיחָנִי יֵשׁ לִי בַּכַּד." "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, שָׁתִיתִי, אֲבָל אֲנִי עוֹד חוֹלָה." "לָכֵן לָךְ הֵבֵאתִי שְׁלֹשָׁה סִפּוּרִים עַל בֶּן מֶלֶךְ יָפֶה שֶׁדּוֹהֵר בַּדְּרָכִים." "אִמָּא, הוֹי אִמָּא, אֲנִי לֹא חוֹלָה, כִּי בָּאָה אֵלַי תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּה. הִיא הֵבִיאָה לִי סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, וּמִיץ רֵיחָנִי וּשְׁלוֹשָׁה סִפּוּרִים." תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, בִּקְּרָה אֶת אַיֶּלֶת, וְהִיא לֹא חוֹלָה. שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם / יוסי גמזו שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם וְקַר בַּחוּץ, אֲבָל אִם לֹא יוֹצְאִים לָרְחוֹב - נָכוֹן שֶׁקְּצָת, דַּוְקָא, חֲבָל? שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּלָּשׁוֹן, בְּבֵית-הַשֶּׁחִי גַּם. הֲמוֹן גְּשָׁמִים יָרְדוּ שִׁלְשׁוֹם וּבֶחָצֵר - אֲגַם... וְטִפּ-טִפָּה עָצוּב פֹּה עוֹד (אֲפִלּוּ עַד עַכְשָׁו). וְטִפּ-טִפָּה קָצוּב פֹּה עוֹד טִפְטוּף שֶׁבָּא וְשָׁב. וְרַק תַּנּוּר-הַפַּח שׁוֹתֵק שְׁתִיקָה שֶׁל תַּנּוּרִים. וְרַק הַסֵּפֶר מְרַתֵּק בִּשְׂפַת הַסִּפּוּרִים. וְרַק גָּרוֹן אֶחָד שׁוֹתֶה, שׁוֹתֶה וּמִתְנַשֵּׁם - הֲמוֹן-הֲמוֹן כּוֹסוֹת שֶׁל תֶּה עִם "סוּלְפָה" (אֵיזֶה שֵׁם!) וְאִמָּא מִתְיַשֶּׁבֶת לָהּ שָׁעוֹת אֶצְלִי – בְּלִי דַי - (וּכְבָר לִילָךְ חוֹשֶׁבֶת לָהּ שֶׁהָעִנְיָן כְּדַאי...) שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם וְאֵין, בִּכְלָל, סָפֵק: לַחֲלוֹת זֶה רַע, אֲבָל נָכוֹן שֶׁטּוֹב לְהִתְפַּנֵּק?.. רוּתִי חוֹלָה / שולמית קלוגאי אָמְרָה הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה לַכְּחֻלָּה: "הִנֵּה זֶה שָׁבוּעַ שֶׁרוּתִי חוֹלָה." אָמַר הַסַּנְדָּל הָאֶחָד לַשֵּׁנִי: "שָׁבוּעַ יָמִים לֹא טִיַּלְתִּי אֲנִי." "נֵצֵא!" הִתְחַנֵּן הַמְּעִיל בָּאָרוֹן. אָמְרָה הַכַּפִּית: "עוֹד אָדֹם הַגָּרוֹן". "עוֹדָהּ מִשְׁתַּעֶלֶת, וְיֵשׁ עוֹד קְצָת חֹם," אָמְרָה הָרְפוּאָה בַּבַּקְבּוּק הַכָּתֹם. "עָלֶיהָ לָנוּחַ מְעַט בַּמִּטָּה," מִתַּחַת לַכַּר לָחֲשָׁה מִמְחָטָה. - אֲבָל עַד מָתַי כָּךְ תִּשְׁכַּב לָהּ הַבַּת? אָמַר הַמַּדְחֹם: "עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט." בתוך תרנגולת כחולה כתבה חיה שנהב איירה אורה איתן הקיבוץ המאוחד תשמ"ז בתוך אֶן דֶן דִי נוֹ כתב יוסי גמזו צייר חיים ברקני ספרית פועלים 1971 בתוך לאן צועד היום עודד? כתבה שולמית קלוגאי צייר יוסף שטרן ראובן מס 1960 חולים "הַדֹּב חוֹלֶה, / חוֹלֶה הַדֹּב / וַדַּאי אָכַל דְּבַר-מָה לֹא טוֹב" כתבה מרים ילן-שטקליס כבר ב-1939, וחמש שנים אחר כך שלחה את הבובה אלישבע לריפוי אצל הרופא הגדול בספר המסע אל האי אולי . מחלות וחבלות, כחלק מחוויות הילדות, הן הנושא בשירים לא מעטים שנכתבו לפעוטות ולילדים צעירים. שולמית קלוגאי (1891–1972) בחרה להסתפק באזכור מחלתה של רותי כחלק מהשיחה שמנהלים הגיבורים האמיתיים של השיר – החפצים סביב הילדה; השמלות, המעיל והסנדלים של רותי לא זו בלבד שאינם דואגים לה, אלא אף מבטאים מורת רוח: "אָמַר הַסַּנְדָּל הָאֶחָד לַשֵּׁנִי: / "שָׁבוּעַ יָמִים לֹא טִיַּלְתִּי אֲנִי." את החבורה האנוכית הזאת מְמַתְנִים הכַּפִּית, התרופה, הממחטה והמדחום, שבהיותם קשורים לרפואה ולבריאות ניתנת להם הזכות לשמש "כַּתָבֵי שֶׁטַח" ולדווח כל אחד ממקומו על מצבה של רותי; הכפית הנכנסת לפֶּה מעידה על אודם בגרון, והלחישה של הממחטה נשמעת אחרונה בהלימה לקלות משקלה ולמיקומה הנידח. המדחום הוא היחיד שלרשותו נתונים מדויקים, וכפוסק האחרון הוא משמיע הבטחה זהירה: "עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט." שתי מילים מעידות על גילו של השיר: "רְפוּאָה" מופיעה כאן במשמעות שכבר אבדה לה – "תְרוּפָה" בלשון ימינו. "מִמְחָטָה" נפקדת כבר כמה עשורים מן הדיבור העברי, ומחליפות אותה "טִישׁוּ" ו"מגבון". ספק אם יִמָצְאו ילדים שיכירו אותה. יוסי גמזו (1938–2020) בחר לתת את רשות הדיבור לחולָה או לחולֶה עצמם. השיר נפתח בעובדה המגדירה את המצב ואת הסביבה - "שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם", ואחר כך הילדה או הילד מהרהרים בהיבטים השונים – שליליים וחיוביים - של המצב שנכפה עליהם: "... לֹא יוֹצְאִים לָרְחוֹב", "וְטִפּ-טִפָּה עָצוּב פֹּה", וכמובן שתיית "הֲמוֹן-הֲמוֹן כּוֹסוֹת שֶׁל תֶּה" כתוספת הכרחית לנטילת התרופה. בטפטוף הקצוב המלווה את החולה מהדהד השעמום, ונרמזת גם החמצַת ההנאות שביום גשם בחוץ. מצד שני, המחלה מבטיחה לא מעט נחת: "... הַסֵּפֶר מְרַתֵּק / בִּשְׂפַת הַסִּפּוּרִים", ומסירותה של אמא ה"מִתְיַשֶּׁבֶת לָהּ / שָׁעוֹת אֶצְלִי" – בְּלִי דַי" מקנה לדובר/ת יתרון על פני האחות לילך. המסקנה החד-משמעית המתבקשת מן ההרהור היא "לַחֲלוֹת זֶה רַע, אֲבָל נָכוֹן / שֶׁטּוֹב לְהִתְפַּנֵּק?.." הגיבורה החולה של חיה שנהב (1938-), ספק חולמת ספק הוזה, מנהלת שיחה עם "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, / יָפָה, / נֶהְדֶּרֶת," המופיעה מול עיניה העצומות. התרנגולת, כמו פיה טובה, שומעת את מצוקתה של איילת ומציעה לה נחמה שכולה מעדנים לַחֵךְ ולנפש – "סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, "מִיץ פֵּרוֹת רֵיחָנִי" ו"שְׁלֹשָׁה סִפּוּרִים / עַל בֶּן מֶלֶךְ יָפֶה". בעוד הדיבור של התרנגולת שוטף ושקול, איילת ההוזה-חולמת מיוצגת בשורות לא סדורות. רק כשהרגשתה משתפרת חוזרת לדבריה הסדירות הפרוזודית. נירה לוין

שירים לילדים בנושא בֻּבָּתִי: בֻּבָּתִי חוֹלָה / שאול טשרניחובסקי, אֵם קְטַנָּה / יעקב כַּהַן, בֻּבָּתִי, בִּתִּי / רפאל סַפּוֹרטה חזרה בֻּבָּתִי, בִּתִּי / רפאל סַפּוֹרטה בֻּבָּתִי, בִּתִּי קְטַנְטֹנֶת - רֵיחַ שׁוֹשָׁנִים - שְׁתִי חָלָב, לִבְשִׁי כֻּתֹנֶת, נוּמִי, נוּמִי נִים! נָם יָרֵחַ בַּשָּׁמַיִם בָּעֲנַן חֲלוֹם הִתְכַּסָּה, עָצַם עֵינַיִם לַיִל טוֹב, שָׁלוֹם! צֵל יְכַס הַגַּן, יַד רוּחַ תְּנַדְנֵד עָנָף, שָׁם אֶפְרֹחַ רַךְ יָנוּחַ רֹאשׁ אֱלֵי כָנָף. פַּרְפָּרִים זָקְפוּ כְנָפַיִם, פֶּרַח, פֶּרַח נָם. וּבִדְמִי בְּרֵכַת הַמַּיִם דַּג זָהָב נִרְדָּם. בֻּבָּתִי, בִּתִּי קְטַנְטֹנֶת - רֵיחַ שׁוֹשָׁנִים - נוּמִי, נוּמִי נִים, נוּמִי, נוּמִי נִים. אֵם קְטַנָּה / יעקב כַּהַן אוֹי לִי, אוֹי לִי, מַר גּוֹרָלִי! חוֹלָה דָוָה בֻּבָּה שֶׁלִּי. יַלְדָּה שֶׁלִּי מְאֹד חוֹלָה, אֵינָהּ שׁוֹתָה, אֵינָהּ אוֹכְלָה. רֹאשָׁהּ כָּבֵד וְחֹם לָהּ רַב - אַתְּ בַּמִּטָּה צְרִיכָה לִשְׁכַּב. שְׂמִיכָה עָבָה אֲכַס אוֹתָךְ, שְׂמִיכָה חַמָּה, וְיִיטַב-לָךְ. לְצַוָּארֵךְ חִתּוּל אֶקְשֹׁר, וְשֶׁמֶן קִיק אַשְׁקֵךְ טָהוֹר. שְׁתִי מַהֵר, הַכֹּל שְׁתִי! הֵן אַתְּ יַלְדָּה טוֹבָה, בִּתִּי. עַתָּה תִּישְׁנִי, תַּרְבִּי זֵעָה - וִיהִי כָּל-זֶה לָךְ לִרְפוּאָה! בֻּבָּתִי חוֹלָה / שאול טשרניחובסקי לִי בֻּבָּה, בֻּבָּה טִפְּשֹׁנֶת! מַה קָּרָה לָהּ, לַקְּטַנְטֹנֶת? בּוֹכִיָּה הִיא, מִתְיַפַּחַת. כָּל-הַבֹּקֶר אֵין לִי נַחַת. בֻּבָּתִי, בִּתִּי טִפְּשֹׁנֶת, הֲצָרָה לָךְ הַכֻּתֹנֶת? מַה לָּתֶת לָךְ? סוּס אָחִינוּ? אוֹ רוֹצָה אַתְּ וְקָנִינוּ בְּשׁוּק-אוֹפִים עֻגַּת הַנֹּפֶת? מַעֲשֶׂה שֶׁאַתְּ חוֹבֶבֶת בְּמֶלֶךְ שֶׁל קוֹפִים בַּתֹּפֶת? לֹא! אוּלַי בִּטְנֵךְ כּוֹאֶבֶת? וַי-לִי! וַי-לִי! אֵי צִנְצֶנֶת- הָרְפוּאוֹת? אַתְּ מְמָאֶנֶת? כְּלוּם נָפַלְתְּ? אַפֵּךְ פָּצוּעַ! הַסִּי, הַסִּי! וּבְלִי נֵדֶר תִּנָּשְׂאִי - עוֹד הַשָּׁבוּעַ - לַבָּחוּר רוֹעֵה הָעֵדֶר. מתוך ארמון החול - אסופת יצירותיו של רפאל ספורטה ציירו נחום גוטמן, תרצה טנאי, אִיזָה (הרשקוביץ), הנריק הכטקופף, רפאל כץ, תרצה שחר ורפאל ספורטה ערכה בתו חוה כץ הוצאה עצמית 2012 מתוך בִּרְכַּת בֹּקֶר כתב יעקב כַּהַן צייר נחום גוטמן מסדה 1946 מתוך בגינה כתב שאול טשרניחובסקי איירה ליאורה גרוסמן עם עובד 2012 בֻּבָּתִי בכל מקום שהיו בו ילדים וילדות היו גם בובות, ולא מעט שירים נכתבו על ילדות ובובותיהן. על פי מוסכמות שרק בשנים האחרונות החלו להתערער, שירים על בובות נמסרו מפי דוברת-ילדה אף שלא נמסר במפורש מין הדובר. יעידו על כך גם האיורים שלצד השירים, שהוצגו בהם לרוב ילדה ובובתה. שאול טשרניחובסקי (1875–1943), רופא, משורר ומתרגם, כתב על בובה חולה בנימה של קוצר רוח; הדוברת בשיר מתלוננת "כָּל-הַבֹּקֶר אֵין לִי נַחַת" וחוזרת פעמיים על "טפשונת" - פעם ראשונה בהצגת בובתה - "לִי בֻּבָּה, בֻּבָּה טִפְּשֹׁנֶת", ופעם שנייה בפנייה ישירה אל הבובה - "בֻּבָּתִי, בִּתִּי טִפְּשֹׁנֶת". הבובה "בּוֹכִיָּה הִיא, מִתְיַפַּחַת", ובאין סיבה נראית לעין מוצאת ה"אֵם" חסרת הסבלנות ("הַסִּי, הַסִּי!") פתרון שאולי יניח את דעתה של הבכיינית... יעקב כַּהַן (1881–1960) היה משורר וסופר, מחזאי, מתרגם ובלשן, חתן פרס ישראל וחתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. לצד שירים למבוגרים שכתב על רקע פעילותו הפוליטית בתנועה הרוויזיוניסטית ("נִלְחָמָה לַדְּרוֹר לְאַרְצֵנוּ, נִלְחָמָה / וְאִם מֵת הַדְּרוֹר – תְּחִי הַנְּקָמָה! / אִם מִשְׁפָּט אֵין בָּאָרֶץ, תִּשְׁפֹּט הַחֶרֶב / וְלוּ נִפֹּל כַּחוֹל – מִזְּכֻיּוֹתֵינוּ לֹא נֶרֶף" [מתוך אנחנו בריונים , 1903]), שפרסם גם שירים לילדים, רכים וענוגים להפליא. האֵם הקטנה בשירו עטופת צער על מחלת הבובה. השורות "בֻּבָּה שֶׁלִּי", "יַלְדָּה שֶׁלִּי" ו"הֵן אַתְּ יַלְדָּה / טוֹבָה, בִּתִּי" מעידות על תחושת האמהוּת של בעלת הבובה. ראו כמה פעלים מתארים מה תעשה כדי להביא מזור לבובתה-בתה! רפאל ספורטה (1913–1983) היה מורה ומנהל בתי ספר, סופר ומשורר פורה שכתב מאות שירים וסיפורים לילדים. שירו בֻּבָּתִי, בִּתִּי הוא שיר ערש קלאסי, המתאר בלשון פיוטית ובביטויים מאנישים את העולם השקוע בשינה. גם כאן בולטת חיבתה של הילדה לבובתה, הן בביטוי החושני הלא-צפוי "רֵיחַ שׁוֹשָׁנִים", והן בשורה החוזרת "בֻּבָּתִי, בִּתִּי קְטַנְטֹנֶת". שֵׂיבָתָם של שלושת השירים ניכרת בלשון הנפלאה שבה נכתבו: "עֻגַּת הַנֹּפֶת" ו"צִנְצֶנֶת-הָרְפוּאוֹת" אצל טשרניחובסקי; "חוֹלָה דָוָה" ו"אֲכַס אוֹתָךְ" אצל כַּהַן; "צֵל יְכַס הַגַּן" ו"רֹאשׁ אֱלֵי כָנָף" אצל ספורטה. נירה לוין

שירים לילדים בנושא חתול: הֶחָתוּל דּוֹן קִיחוֹט / לאה גולדברג, חָתוּל מְשֻׁנֶּה / יהונתן גפן , הֶחָתוּל גִּדְעוֹן / איילת שדה חזרה הֶחָתוּל גִּדְעוֹן / איילת שדה הֶחָתוּל גִּדְעוֹן חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נָמֵר, הוּא לֹא רָצָה חֲבֵרִים חֲתוּלִים גַּם לֹא לֶאֱכֹל מִקְּעָרָה בַּמִּרְפֶּסֶת וְלֹא שֶׁיְּלַטְּפוּ וְיַעֲשׂוּ לוֹ נְעִימִים. גִּדְעוֹן הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְאַפְרִיקָה לְחַפֵּשׂ חָבֵר פִּיל אוֹ גִ'ירָף אוֹ קַרְנָף, הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת, שָׁאַג שְׁאִיגוֹת, שָׁלַף צִפָּרְנַיִם וְנִפְנֵף בַּזָּנָב. כָּל הַיּוֹם הוּא הִסְתּוֹבֵב בֶּחָצֵר וְנָהַם עַל כָּל נְמָלָה שֶׁעָבְרָה, הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַפְחִיד אֶת כֻּלָּם וְנִשְׁבַּע שֶׁשּׁוּב לֹא יָשׁוּב חֲזָרָה. הִגִּיעַ הָעֶרֶב וְעִמּוֹ גַּם הַחֹשֶׁךְ, מִיקָה קָרְאָה לוֹ שֶׁיָּבוֹא וְיֹאכַל וְגִדְעוֹן הֶחְלִיט שֶׁעַכְשָׁו הוּא חָתוּל וְלִהְיוֹת נָמֵר גַּם מָחָר הוּא יוּכַל. חָתוּל מְשֻׁנֶּה / יהונתן גפן לְבֶצֶר שָׁאוּל (שֶׁהָיָה כָּאן הָעֶרֶב) יֵשׁ חָתוּל שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא כֶּלֶב. הוּא לֹא מְיַלֵּל, לֹא נִרְדָּם בְּעִגּוּל, וְאֵין לוֹ שָׂפָם כְּמוֹ לְכָל חָתוּל. מְשֻׁנֶּה מְאוֹד שֶׁבִּמְקוֹם שַׁמֶּנֶת הוּא מְלַקֵּק עֲצָמוֹת לִפְנֵי הַדֶּלֶת. -אוּלַי הוּא פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ – אוֹמֵר שָׁאוּל. -אוּלַי אַף אֶחָד לֹא אָמַר לוֹ - אַף פַּעַם שֶׁהוּא חָתוּל. וְאִם פַּעַם הוּא יִהְיֶה מֻכְרָח – יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲפִלּוּ יִנְבַּח. הֶחָתוּל דּוֹן קִיחוֹט / לאה גולדברג בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ גָּרִים לְפָחוֹת עֲשָׂרָה חֲתוּלִים אֲפֹרִים וּשְׁחֹרִים. וְאֶחָד אָפֹר אֲשֶׁר שְׁמוֹ דּוֹן קִיחוֹט, הוּא אַבִּיר מִמִּשְׁפַּחַת הָאַבִּירִים. הוּא רָזֶה וְאָרֹךְ וְעֵינָיו עֲגוּמוֹת, וְתָמִיד הוּא מַבִּיט הַרְחֵק-הַרְחֵק, וְנִדְמֶה כִּי הוֹזֶה הוּא, חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת, וְאוֹהֵב לָנוּעַ וְלֹא לְשַׂחֵק. כָּל גּוּפוֹ הוּא רַק עוֹר וַעֲצָמוֹת, אַךְ הוּא גֵא, עַל כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ מְוַתֵּר. וְעַל כֵּן נִדְמֶה לִי: מִכָּל הַשֵּׁמוֹת "דּוֹן קִיחוֹט" הוּא לוֹ שֵׁם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר. הוּא חַלָשׁ, אַךְ נִלְחָם הוּא בְּגִבּוֹרִים, וְיִקְרֶה לֹא-אַחַת: מַפָּלָה יִנְחַל, וַאֲזַי חֲתוּלִים אָפֹרִים וּשְׁחֹרִים לוֹעֲגִים לו, אַךְ זֶה לֹא אִכְפַּת לוֹ כְּלָל. וְיַרְגִּישׁ כָּל אָדָם כַּאֲשֶׁר יִרְאֶנּוּ: לְעִתִּים יְצוּר זֶה עָלוּב, מְזֵה-רָעָב, יֵרָתַע מֵחָתוּל, הָרָעֵב עוֹד מִמֶּנּוּ, וְעַל נֵתַח שָׁמֵן יְוַתֵּר לְלֹא-קְרָב. אָז יֵשֵׁב מִן הַצַּד גַּם גֵּא גַּם נִרְגָּשׁ: "אַבִּיר דְּמוּת הַיָּגוֹן" וּמָגֵן-הַחַלָּשׁ! מתוך ביצה של תנין כתבה איילת שדה ציירה שירז פומן עם עובד 2015 מתוך הכוכבים הם הילדים של הירח כתב יהונתן גפן ציירה נורית גפן-בצר דביר 1974 מתוך צריף קטן כתבה לאה גולדברג צייר אריה נבון ספרית פועלים 1959 חתול חתולים מתהלכים לא רק ברחובות ובחצרות ובבתים, אלא גם בין שורותיהם של שירים שנכתבו לילדים; הם ביתיים, רכים למגע ושקטים, ובה בעת נחשבים גחמנים, דעתנים ואנוכיים. גיבוריהם של שלושת השירים שלהלן מתייחדים בתכונה יוצאת דופן; שלושתם בטוחים שאינם מי שהם באמת. לאה גולדברג (1970-1911) מתארת חתול שמראהו והתנהגותו מזכירים לה את דמותו של דון קישוט, גיבורו האלמותי של סרוונטס. בתרגומו של ביאליק מתואר האביר הספרדי כך: "... גבה קומה ודק בשר [...] וישתקע כל הימים בסיפורי בדים וירב להגות בסיפורי נפלאות [...] ובאחרונה נתקעה מחשבה בלבו, להיעשות אף הוא ל'אביר משוטט' רב-פעלים וגדול-עליליה [...] כי אמר: [...] לי נקם ושילם לרשעי ארץ, ומרפא וישע לשבורי לב. באשר אופיע, שמה אביא רווח והצלה לאומללים" (מתוך דון קישוט איש למנשא, מאת מיגואל דה סרוונטס, תרגם וקיצר ח"נ ביאליק, דביר 1973). כמו האביר בן דמות היגון, גם דון קיחוט של לאה גולדברג כולו "עוֹר וַעֲצָמוֹת, / אַךְ הוּא גֵא, עַל כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ מְוַתֵּר / ...] הוּא חַלָשׁ, אַךְ נִלְחָם הוּא בְּגִבּוֹרִים, / וְיִקְרֶה לֹא-אַחַת: מַפָּלָה יִנְחַל". גם דון קיחוט החתול מתהדר בהיותו מגן החלשים: "אָז יֵשֵׁב מִן הַצַּד גַּם גֵּא גַּם נִרְגָּשׁ: / 'אַבִּיר דְּמוּת הַיָּגוֹן' וּמָגֵן-הַחַלָּשׁ!". החתול בשירו של יהונתן גפן (1947-) הוא "חתול מְשֻׁנֶה"; לכאורה שונה מאוד מגיבורה של לאה גולדברג - אינו גאה במי שהוא ואינו שואף לתקן עולם. ואף על פי כן יש דמיון בין שני החתולים - שניהם מנותקים מהמציאות; זה משתבח באבירות דמיונית והאחר בטוח שהוא כלב... גם החתול גדעון, גיבורה של איילת שדה (1967-) הולך בגדולות ומשתוקק לחיים של אחרים; "הֶחָתוּל גִּדְעוֹן חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נָמֵר". הוא עושה כל מה שלדעתו הולם חבר בכיר במשפחת החתוליים – נוהם, שואג, שולף ציפורניים ו"מַפְחִיד אֶת כֻּלָּם", אבל החשכה היורדת וארוחת הערב המתקרבת משכיחים מגדעון את ייעודו ההרואי וההרפתקה הקצרה באה אל קִצָהּ. שיבושי לשון כמו "יַעֲשׂוּ לוֹ נְעִימִים" ו"שָׁאַג שְׁאִיגוֹת" רומזים שגדעון הוא קצת כמו ילד... בשלושת השירים נושבת רוח של הומור: על דון קיחוט של לאה גולדברג מרחף חיוך של סלחנות, החתול המשונה של יהונתן גפן גורר חיוך מלגלג, וגדעון של איילת שדה מעורר בקוראים חיוך של הזדהות – גם הם יוצאים מדי בוקר להרפתקאות מסעירות ובערב חוזרים בהקלה למיטותיהם. נירה לוין

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת קדימה קדימה ספרים בהוצאת

שירים לילדים בנושא אָלֶף בֵּית: אָלֶף בֵּית / מרק ורשבסקי , עִם סֵפֶר עַל שְׂפַת הַיָּם / לאה גולדברג, בַּחֲנֻכָּה / תרצה אתר חזרה בַּחֲנֻכָּה / תרצה אתר בַּחֲנֻכָּה, בַּחֲנֻכָּה, בַּכִּתָּה שִׂמְחָה, שָׂשׂוֹן! הַמוֹרָה אוֹמֶרֶת: קְרָא! וְכָל תַּלְמִיד קוֹרֵא נָכוֹן. בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי הֶפְסֵק, כָּל מִלָּה לַפֶּה נִכְנֶסֶת, וְקוֹרְאִים בְּשֶׁטֶף רַב, כָּל שׁוּרָה שֶׁכָּאן מֻדְפֶּסֶת. חֲנֻכָּה לִי, חֲנֻכָּה לי, חַג יָפֶה וָטוֹב, הַלְּבִיבָה כֹּה מְתוּקָה לִי וְהַנֵּס קָרוֹב. מַכַּבִּים גֵּרְשׁוּ אוֹיֵב טִהֲרוּ מִקְדָּש, הַסְּבִיבוֹן רוֹקֵד, סוֹבֵב, בָּאֹזֶן סוֹד יִלְחַשׁ: "חַג כָּפוּל וּמְכֻפָּל הוּא חַג הַכַּד וְהַיְּשׁוּעָה, גַּם חַגָּהּ שֶׁל כִּתָּה אָלֶף, שֶׁלָּמְדָה אֶת הַקְּרִיאָה". נוּן, גִּימֶל, הֵא, פֵּא, טוֹב לִקְרֹא וְגַם יָפֶה, מֵעַתָּה קוֹרְאִים כֻּלָּם בְּלִי לִשְׁכֹּחַ לְ ע וֹ לָ ם. עִם סֵפֶר עַל שְׂפַת הַיָּם / לאה גולדברג לִשְׁכַּב עַל הַחוֹל מוּל הַיָּם וְהָרוּחַ: הַכּוֹבַע מֵצֵל וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ. קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת. הִנֵּה הַסְּפִינָה בְּלֵב-יָם מִתְנַדְנֶדֶת, בְּסַעַר-גַּלִּים הִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. בָּהּ יֶלֶד קָטָן וְזָרִיז כִּסְנָאִי מַפְלִיג לְמֶרְחָק וּמַגִּיעַ אֶל אִי. כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, מְשַׁחְרֵר עֲבָדִים וְלֶחֶם מֵבִיא לְאַלְפֵי יְלָדִים. וְהִיא - בַּת-הַמֶּלֶךְ מֵאֶרֶץ נִדַּחַת יוֹצֵאת עִם הַיֶּלֶד לַיָּם בְּלִי פַּחַד. וְיֵשׁ לָהּ מֵאִמָּא תְּמוּנָה לְמַזְכֶּרֶת וְקוֹף נֶאֱמָן, הַקָּשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת. פָּרוּעַ הַיָּם וְלַסַּעַר אֵין סוֹף: תּוֹעָה הַסְּפִינָה - הֲתַגִּיעַ לַחוֹף?.. קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת. אָלֶף בֵּית / מרק ורשבסקי חֶדֶר קָטָן צַר וְחָמִים וְעַל הַכִּירָה - אֵשׁ. שָׁם הָרַבִּי אֶת תַּלְמִידָיו מוֹרֶה אָלֶף בֵּית. אֶת תּוֹרָתִי יַלְדֵי חֶמֶד שִׁמְעוּ, זִכְרוּ נָא! אִמְרוּ שֵׁנִית וַחֲזוֹרוּ: קָמַץ אָלֶף אָ. שִׂימוּ עַיִן, הַטּוּ אֹזֶן אֶל הַכָּתוּב פֹּה מִי שֶׁיִּקְרָא הֵיטֵב עִבְרִית דֶּגֶל אֶתֵּן לוֹ. כָּל הַתְחָלוֹת תָּמִיד קָשׁוֹת אַחַר יֵקַל מְאֹד, אַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה מַה לִּיהוּדִי עוֹד? עֵת תַּזְקִינוּ אַף תָּבִינוּ בָּאוֹתִיּוֹת שָׁם כַּמָּה דְּמָעוֹת חַמּוֹת תּוֹכָן וְכַמָּה נַחֲלֵי דָּם. עֵת בַּגָּלוּת תִּשְׂאוּ עֻלְּכֶם אַף תֵּאָנְחוּ מַר בָּאוֹתִיּוֹת אָז תְּבַקְּשׁוּ נֹחַם מִכָּל צַר. אֶת תּוֹרָתִי יַלְדֵי חֶמֶד שִׁמְעוּ, זִכְרוּ נָא! אִמְרוּ שֵׁנִית וַחֲזוֹרוּ: קָמַץ אָלֶף אָ. מתוך אמא הולכת לכתה א כתבה תרצה אתר ציירה מיכל אפרת הקיבוץ המאוחד 1976 מתוך דבר לילדים , 20 ביולי 1939 מתוך מחברת מזמרת תרגם מיידיש פסח קפלן ציירו רות צרפתי ויהודה צרפתי מסדה 1981 אָלֶף בֵּית עד לפני שנים לא רבות היה חג החנוכה מעין קו פרשת המים בתהליך רכישת הקריאה בכיתה א. מורים, תלמידים והורים ידעו - בחנוכה מסיימים את לימוד הקריאה ועורכים את "מסיבת הספר". מַרְק וַרְשָׁבְסְקִי (1848 - 1907), משורר יהודי יליד אודסה, כתב את שיריו ביידיש. השיר אלף בית מוכר גם בשם "חדר קטן". בזכות שלום עליכם (שם העט של הסופר שלום רבינוביץ') החל ורשבסקי להופיע בעצרות ובכנסים ציוניים. שיריו הפשוטים נתחבבו על קטנים וגדולים והושרו בקהילות מזרח אירופה, וכן בקהילות היהודיות של ניו יורק ובואנוס איירס. השירים תורגמו לעברית לפני מאה שנה בידי פסח קפלן - סופר, מתרגם ועיתונאי יידי (על פי לקסיקון אופק לספרות ילדים). השיר שתורגם בהלימה להברה האשכנזית מנציח את הלימוד ב"חדר", וקושר יחד את הסבל שבגלות, את ערך הלימוד ואת הנחמה שבקריאה. לאה גולדברג (1911 - 1970) פרסמה את השיר עם ספר על שפת הים ב"דבר לילדים", כרך ד, חוברת 15, ד' באב תרצ"ט, 20.7.1939. השיר, שכונס בספר מה נשקף בחלוני (ספרית פועלים 1989), מתאר את העונג הגלום בקריאה ובספרים. שורות אחדות בשיר מדגישות את הזמן הרב שעבר מאז נכתב השיר, ומראות את השינוי בתפיסה החברתית-פוליטית: הילד שהילדה מדמה מפליג לאי "כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, מְשַׁחְרֵר עֲבָדִים / וְלֶחֶם מֵבִיא לְאַלְפֵי יְלָדִים", ועל הילדה עצמה המפליגה בדמיון כתוב "וְיֵשׁ לָהּ מֵאִמָּא תְּמוּנָה לְמַזְכֶּרֶת / וְקוֹף נֶאֱמָן, הַקָּשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת." דמותה של הילדה הקטנה, הנישאת על כנפי הספרים אל "ארצות אבודות", מופיעה פעמים אחדות במחזור "ילדוּת" שבספר השירים למבוגרים "שיבולת ירוקת העין" (1940); שם אפשר למצוא גם את הספינה, את האי ואת האגדות. תרצה אתר (1941 - 1977), משוררת, פזמונאית, שחקנית תיאטרון ומתרגמת, פרסמה ב-1976 את אמא הולכת לכיתה א , קובץ שירים לילדים שכל שיריו עוסקים בשנת הלימודים הראשונה: מילים ראשונות , ידידות , פטפוט , הקלמר , אותיות גדולות וקטנות , אלפוני , מתחילים לקרוא ואחרים. השיר בחנוכה משקף את הזיקה ההדוקה בין "חַג הַכַּד וְהַיְּשׁוּעָה" ל"חַגָּהּ שֶׁל כִּתָּה אָלֶף / שֶׁלָּמְדָה אֶת הַקְּרִיאָה". נירה לוין

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת לב אדום לב אדום ספרים בהוצאת

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת זברה הפקות זברה הפקות ספרים בהוצאת

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת אגם אגם ספרים בהוצאת

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת כנפיים, כתר כנפיים, כתר ספרים בהוצאת

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת מ' מזרחי, דני ספרים מ' מזרחי, דני ספרים ספרים בהוצאת

באתר המפרש ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים לספרים בהוצאת דני ספרים דני ספרים ספרים בהוצאת