בַּחֲנֻכָּה / תרצה אתר
בַּחֲנֻכָּה, בַּחֲנֻכָּה,
בַּכִּתָּה שִׂמְחָה, שָׂשׂוֹן!
הַמוֹרָה אוֹמֶרֶת: קְרָא!
וְכָל תַּלְמִיד קוֹרֵא נָכוֹן.
בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי הֶפְסֵק,
כָּל מִלָּה לַפֶּה נִכְנֶסֶת,
וְקוֹרְאִים בְּשֶׁטֶף רַב,
כָּל שׁוּרָה שֶׁכָּאן מֻדְפֶּסֶת.
חֲנֻכָּה לִי, חֲנֻכָּה לי,
חַג יָפֶה וָטוֹב,
הַלְּבִיבָה כֹּה מְתוּקָה לִי
וְהַנֵּס קָרוֹב.
מַכַּבִּים גֵּרְשׁוּ אוֹיֵב
טִהֲרוּ מִקְדָּש,
הַסְּבִיבוֹן רוֹקֵד, סוֹבֵב,
בָּאֹזֶן סוֹד יִלְחַשׁ:
"חַג כָּפוּל וּמְכֻפָּל הוּא
חַג הַכַּד וְהַיְּשׁוּעָה,
גַּם חַגָּהּ שֶׁל כִּתָּה אָלֶף,
שֶׁלָּמְדָה אֶת הַקְּרִיאָה".
נוּן, גִּימֶל, הֵא, פֵּא,
טוֹב לִקְרֹא וְגַם יָפֶה,
מֵעַתָּה קוֹרְאִים כֻּלָּם
בְּלִי לִשְׁכֹּחַ
לְ ע וֹ לָ ם.
עִם סֵפֶר עַל שְׂפַת הַיָּם / לאה גולדברג
לִשְׁכַּב עַל הַחוֹל מוּל הַיָּם וְהָרוּחַ:
הַכּוֹבַע מֵצֵל וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ.
קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת
פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת.
הִנֵּה הַסְּפִינָה בְּלֵב-יָם מִתְנַדְנֶדֶת,
בְּסַעַר-גַּלִּים הִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת.
בָּהּ יֶלֶד קָטָן וְזָרִיז כִּסְנָאִי
מַפְלִיג לְמֶרְחָק וּמַגִּיעַ אֶל אִי.
כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, מְשַׁחְרֵר עֲבָדִים
וְלֶחֶם מֵבִיא לְאַלְפֵי יְלָדִים.
וְהִיא - בַּת-הַמֶּלֶךְ מֵאֶרֶץ נִדַּחַת
יוֹצֵאת עִם הַיֶּלֶד לַיָּם בְּלִי פַּחַד.
וְיֵשׁ לָהּ מֵאִמָּא תְּמוּנָה לְמַזְכֶּרֶת
וְקוֹף נֶאֱמָן, הַקָּשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת.
פָּרוּעַ הַיָּם וְלַסַּעַר אֵין סוֹף:
תּוֹעָה הַסְּפִינָה - הֲתַגִּיעַ לַחוֹף?..
קוֹרְאָה הַיַּלְדָּה וְדַפֵּי אַגָּדוֹת
פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי אֲרָצוֹת אֲבוּדוֹת.
אָלֶף בֵּית / מרק ורשבסקי
חֶדֶר קָטָן צַר וְחָמִים
וְעַל הַכִּירָה - אֵשׁ.
שָׁם הָרַבִּי אֶת תַּלְמִידָיו
מוֹרֶה אָלֶף בֵּית.
אֶת תּוֹרָתִי יַלְדֵי חֶמֶד
שִׁמְעוּ, זִכְרוּ נָא!
אִמְרוּ שֵׁנִית וַחֲזוֹרוּ:
קָמַץ אָלֶף אָ.
שִׂימוּ עַיִן, הַטּוּ אֹזֶן
אֶל הַכָּתוּב פֹּה
מִי שֶׁיִּקְרָא הֵיטֵב עִבְרִית
דֶּגֶל אֶתֵּן לוֹ.
כָּל הַתְחָלוֹת תָּמִיד קָשׁוֹת
אַחַר יֵקַל מְאֹד,
אַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה
מַה לִּיהוּדִי עוֹד?
עֵת תַּזְקִינוּ אַף תָּבִינוּ
בָּאוֹתִיּוֹת שָׁם
כַּמָּה דְּמָעוֹת חַמּוֹת תּוֹכָן
וְכַמָּה נַחֲלֵי דָּם.
עֵת בַּגָּלוּת תִּשְׂאוּ עֻלְּכֶם
אַף תֵּאָנְחוּ מַר
בָּאוֹתִיּוֹת אָז תְּבַקְּשׁוּ
נֹחַם מִכָּל צַר.
אֶת תּוֹרָתִי יַלְדֵי חֶמֶד
שִׁמְעוּ, זִכְרוּ נָא!
אִמְרוּ שֵׁנִית וַחֲזוֹרוּ:
קָמַץ אָלֶף אָ.
מתוך אמא הולכת לכתה א
כתבה תרצה אתר
ציירה מיכל אפרת
הקיבוץ המאוחד 1976
מתוך דבר לילדים, 20 ביולי 1939
מתוך מחברת מזמרת
תרגם מיידיש פסח קפלן
ציירו רות צרפתי ויהודה צרפתי
מסדה 1981
אָלֶף בֵּית
עד לפני שנים לא רבות היה חג החנוכה מעין קו פרשת המים בתהליך רכישת הקריאה בכיתה א. מורים, תלמידים והורים ידעו - בחנוכה מסיימים את לימוד הקריאה ועורכים את "מסיבת הספר".
מַרְק וַרְשָׁבְסְקִי (1848 - 1907), משורר יהודי יליד אודסה, כתב את שיריו ביידיש. השיר אלף בית מוכר גם בשם "חדר קטן". בזכות שלום עליכם (שם העט של הסופר שלום רבינוביץ') החל ורשבסקי להופיע בעצרות ובכנסים ציוניים. שיריו הפשוטים נתחבבו על קטנים וגדולים והושרו בקהילות מזרח אירופה, וכן בקהילות היהודיות של ניו יורק ובואנוס איירס. השירים תורגמו לעברית לפני מאה שנה בידי פסח קפלן - סופר, מתרגם ועיתונאי יידי (על פי לקסיקון אופק לספרות ילדים). השיר שתורגם בהלימה להברה האשכנזית מנציח את הלימוד ב"חדר", וקושר יחד את הסבל שבגלות, את ערך הלימוד ואת הנחמה שבקריאה.
לאה גולדברג (1911 - 1970) פרסמה את השיר עם ספר על שפת הים ב"דבר לילדים", כרך ד, חוברת 15, ד' באב תרצ"ט, 20.7.1939. השיר, שכונס בספר מה נשקף בחלוני (ספרית פועלים 1989), מתאר את העונג הגלום בקריאה ובספרים. שורות אחדות בשיר מדגישות את הזמן הרב שעבר מאז נכתב השיר, ומראות את השינוי בתפיסה החברתית-פוליטית: הילד שהילדה מדמה מפליג לאי "כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, מְשַׁחְרֵר עֲבָדִים / וְלֶחֶם מֵבִיא לְאַלְפֵי יְלָדִים", ועל הילדה עצמה המפליגה בדמיון כתוב "וְיֵשׁ לָהּ מֵאִמָּא תְּמוּנָה לְמַזְכֶּרֶת / וְקוֹף נֶאֱמָן, הַקָּשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת." דמותה של הילדה הקטנה, הנישאת על כנפי הספרים אל "ארצות אבודות", מופיעה פעמים אחדות במחזור "ילדוּת" שבספר השירים למבוגרים "שיבולת ירוקת העין" (1940); שם אפשר למצוא גם את הספינה, את האי ואת האגדות.
תרצה אתר (1941 - 1977), משוררת, פזמונאית, שחקנית תיאטרון ומתרגמת, פרסמה ב-1976 את אמא הולכת לכיתה א, קובץ שירים לילדים שכל שיריו עוסקים בשנת הלימודים הראשונה: מילים ראשונות, ידידות, פטפוט, הקלמר, אותיות גדולות וקטנות, אלפוני, מתחילים לקרוא ואחרים. השיר בחנוכה משקף את הזיקה ההדוקה בין "חַג הַכַּד וְהַיְּשׁוּעָה" ל"חַגָּהּ שֶׁל כִּתָּה אָלֶף / שֶׁלָּמְדָה אֶת הַקְּרִיאָה".
נירה לוין