שירים לילדים בנושא אווזים: * / רחל (בלובשטיין), שְׁתֵּי אַוָּזוֹת / ע' הלל, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר / אילנה אבן-טוב ישראלי חזרה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר / אילנה אבן-טוב ישראלי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּלַהַק גָּדוֹל עֲדַת אַוָּזִים פָּשְׁטָה, עֲדַת אַוָּזִים שְׁחוֹרַת כָּנָף עַל הַנָּהָר צָנְחָה. וְהָאָרֶץ מָלְאָה צְוָחָה וְקוֹל גָּדוֹל וּמַשַׁק כְּנָפַיִם - כְּבֵדָה עֲדַת אַוָּזִים עַל הַמַּיִם. שְׁתֵּי אַוָּזוֹת / ע' הלל שְׁתֵּי אַוָּזוֹת שָׁאֲלוּ זוֹ לָזֹאת: "מַה נִּשְׁתֶּה וּמַה נֹּאכַל?" וְהַשּׁוּעָל כְּלוּם לֹא שָׁאַל: וְכָל הַיּוֹם שָׁתָה וְאָכַל... * / רחל (בלובשטיין) לְכוּ אֶל הַכַּר, לְכוּ, אַוָּזַי, שָׁם עֵשֶׂב הַרְבֵּה וּמַיִם בְּלִי דַי. לְכוּ אַוָּזַי, לְכוּ לְבָנַי, עִם רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ תָּשׁוּבוּ אֵלַי. גַּע - גַּע - גַּע! מתוך והדשא שר בכפות רגלי כתבה אילנה אבן-טוב-ישראלי ציירה רות צרפתי הוצאת רונן 1991 מתוך בוקר טוב כתב ע' הלל ציירה מיכל אפרת הקיבוץ המאוחד 1961 מתוך בבית ובחוץ כתבה רחל בלובשטיין הציורים מאת ו' שכט הספרון ראה אור בתל אביב ב-1930, בהוצאה פרטית של יבואן הצעצועים ראובן גולדברג אווזים הראשון בשלישיית שירי האווזים הוא שיר חסר שם הכלול בקובץ קטן של חרוזים לילדים. כתבה רחל המשוררת. הקובץ - בבית ובחוץ - יצא לאור בהוצאה פרטית ב-1930 ומאז נעלם מן המדפים ומן הנוף הספרותי העברי למשך 40 שנה ויותר. פרסומו מחדש של הקובץ ב-1974 היה בבחינת "סנסציה קטנה, גילוי של הפתעה לכל חובבי השירה העברית, ושירת רחל בפרט", כפי שכתב אוריאל אופק באחרית דבר החותמת את הספר. עד אז נעלמה מאוהביה של המשוררת ומחוקרי ספרות הילדים העברית העובדה כי רחל, מן האמהות המייסדות של שירת הנשים העברית, שלחה את ידה גם בכתיבה לילדים. אוריאל אופק מספר כי ב-1973 פנתה אליו עורכת ספרי הילדים בהוצאת ספרית פועלים מירה מאיר , וסיפרה שהגיע לילדיה ספר שירי ילדים שכתבה רחל. אופק הספקן החל להתחקות אחר שורשיו של הספרון שבידי מירה מאיר והתמיד בחקירתו על אף מסרים מרפי ידיים שקיבל מכל עבר. התברר שיבואן צעצועים תל-אביבי שהכיר את רחל ואת שיריה פנה אליה וביקש שתכתוב חרוזים קלים לחוברות מצוירות של חיות-בית שהביא עמו מגרמניה. רחל, שהתגוררה אז בחדר דל בתל אביב והתענתה בשלביה האחרונים של מחלת השחפת, נענתה לבקשתו. לאחר שנכתבו החרוזים הוכנה כריכה צבעונית ועליה שם הספרון ושמות המשוררת והצייר, ונדפסו כמה מהדורות של ספרון צבעוני קטן. הספרונים, כך סיפר היבואן לאוריאל אופק, הוצעו למכירה בחנויות צעצועים ונחטפו מיד. שכרה של רחל היה זהה לזה שנהגו לשלם לה במערכת "דבר": 20 גרוש על כל שורת שיר. אופק חקר ומצא גם שהצייר וילהלם שאכט שנולד בלייפציג ומת בשנות הארבעים של המאה ה-20 היה בוגר האקדמיות לאמנות של לייפציג ומינכן והתפרסם בעיקר כליתוגרף וכצייר נופים. כאמור, חרוזיה הקטנים והנלבבים של רחל לילדים ראו אור בשנית ב- 1974 בספרית פועלים, 43 שנה אחרי מותה של רחל. מלבד האווזים - גם הזבוב, התוכי, התרנגול, החתול, החמור, הסוס, הגדי, הפרה, הכלב, היונה, העכבר והכבשה - זכו כל אחד לשיר קצר. בשירו שְׁתֵּי אַוָּזוֹת עושה ע' הלל שימוש בנושא פסימי ליצירת הומור, אבל הוא חס על הקוראים הקטנים ומסתפק ברמיזה על אחריתן המרה של האווזות: בזמן שהן עסוקות בשאלה הקיומית "מַה נִּשְׁתֶּה / וּמַה נֹּאכַל?" מבין השועל שיוכל לפטור את עצמו משאלת הארוחה הבאה - "וְכָל הַיּוֹם שָׁתָה וְאָכַל..." (ומן הסתם גם הרהר בביטוי "אווזה פותה"). השיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר של אילנה אבן-טוב ישראלי מתרחק מאוד מן הנימה הילדית-רכה של רחל ומן הקריצה הליצנית של ע' הלל. המילה "צְוָחָה" מופיעה בתהלים בהקשר של מצוקה, וכמו הצירוף היחידאי "וקול גדול" - גם בנבואות זעם בישעיהו. את הופעת האווזים מתארת אבן-טוב-ישראלי בפועל "פָּשְׁטָה" שאחת מהוראותיו היא "התנפלה" או "הִשְׂתערה"; הפועל "צָנְחָה" והתארים "שְׁחוֹרַת כָּנָף" ו"כְּבֵדָה" מעצימים את התחושה שהופעתה של להקת האווזים נתפסת כייצוג של אסון. ספרה של אילנה אבן-טוב-ישראלי והדשא שר בכפות רגלי מוקדש לזכר בנה רונן, קצין צה"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. ד"ר נירה לוין

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת כריס דיקאסון כריס דיקאסון איורים מאת עובדות מדהימות שחובה לדעת [...] קתרין בררטון

שירים לילדים בנושא מים וסבון: אַמְבַּטְיָה / יהודה עמיחי, סוֹפוֹ שֶׁל יְהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ / יהונתן גפן, עָמוֹס, בַּקְבּוּק וְכוֹס / מיריק שניר חזרה עָמוֹס, בַּקְבּוּק וְכוֹס / מיריק שניר יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק - בּוּק - בּוּק! בּוּק - בּוּק - בּוּק! בּוּק - בּוּק - בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק - בּוּק - בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: אוֹי! אֵין בּוּק! כְּבָר רֵיק הַבַּקְבּוּק... סוֹפוֹ שֶׁל יְהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ / יהונתן גפן יָדוּעַ שֶיְּהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ הָיָה יֶלֶד מְאֹד מְלֻכְלָךְ, אַךְ פָּחוֹת יָדוּעַ שֶׁגַּם כִּמְבֻגָּר יְהוֹשֻעַ אֶל הַלִּכְלוּךְ נִמְשַׁךְ. יְהוֹשֻעַ אַף פַּעַם לֹא נִכְנַס לַמִּקְלַחַת וּמֵעוֹלָם לֹא נִסָּה בָּאַמְבַּטְיָה לָשֶׁבֶת, וְהָיוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁמֵּהֶם הוּא פָּחַד בִּמְיֻחָד: בְּרָזִים, סַבּוֹן, וּמַגֶּבֶת. הוּא הָיָה כֹּה פָּרוּעַ, וּבְאֹפֶן קָבוּעַ, הִשְׁתַּתֵּף יְהוֹשֻעַ בְּתַחֲרוּת הָעוֹלָם בְּלִכְלוּךְ. וְתָמִיד הוּא זָכָה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְקִבֵּל גָּבִיעַ חָלוּד, מָלֵא בְּבֹץ מָעוּךְ. כְּשֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה, נֶחְשָׁב יְהוֹשֻעַ לָאָדָם הַמְּלֻכְלָךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. וּבְגִיל מֵאָה וּשְׁתַּיִם, הוּא נִכְנַס בְּטָעוּת לַמַּיִם, הִסְתַּבֵּן, וְנֶעֱלַם. אַמְבַּטְיָה / יהודה עמיחי הִגִּיעַ זְמַן לְהִתְרַחֵץ קְצָת. דָּדִי נִכְנָס לָאַמְבָּט. אִמָּא הֵכִינָה סְמַרְטוּט גָּדוֹל כִּי דָּדִי שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל הַכֹּל, וּמִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ כֶּלֶב-יָם מַקְצִיף וּמַתִּיז לְכָאן וּלְשָׁם. עַכְשָׁו יוֹשֵׁב הוּא בֵּין הָאֵדִים וְאִתּוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה שֵׁדִים. אַמְבָּטִיאֵל, סַבּוֹנִיָּהוּ וְקִצְפוֹן וְשַׁפְשׁוּף וְקַרְצוּף וְצִנּוֹרוֹן סְפוֹגִיָּהוּ מִבְרַשְׁתִּיאֵל וְקַרְצָף וְשָׁף-אֹזֶן וְגַם שָׁף-אַף. כָּל אֵלֶּה יַחְדָּו מִשְׁתּוֹלְלִים וְהַקִּירוֹת רוֹקְדִים וּמְצַלְצְלִים וְיֵשׁ קְפִיצוֹת וּבְעִיטוֹת לְכָל עֵבֶר עַד שֶׁחוֹפְפִים רֹאשׁ: הוֹי שׁוֹד וָשֶׁבֶר! לֹא, לֹא אֶת הָרֹאשׁ! הָרֹאשׁ הוּא קָדוֹשׁ. כָּל הַבַּיִת גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ הַמִּשְׁטָרָה! מְכַבֵּי הָאֵשׁ! עַד שֶׁאִמָּא מַקְצִיפָה שַׁמְפּוֹן וְעוֹשָׂה לוֹ בְּלוֹרִית עוֹמֶדֶת כְּמוֹ כַּרְבֹּלֶת עֲנָקִית. וְדָדִי צוֹעֵק: קוּקוּרִיקוּ! וְצוֹחֵק הִי, הָא וְהוּ. מתוך עמוס, בקבוק וכוס כתבה מיריק שניר אייר אבנר גלילי הקיבוץ המאוחד 1992 מתוך הדרקון הלא נכון כתב יהונתן גפן ציירה הנה אדלן דביר 1986 מתוך הזנב השמן של הנומה כתב יהודה עמיחי אייר יונתן גרשטיין שוקן 1978 מים וסבון שלושת השירים עוסקים בשעת הרחצה - אירוע חשוב שהוא לעתים טראומטי ולעתים אהוב בשגרת יומם של פעוטות. הפעוט ששמו דָּדִי (עמיחי) והפעוט ששמו עמוס (מיריק שניר) מנצלים את זמן האמבט למשחק - כל אחד בדרכו. הגיבור השלישי (גפן), אף שהוא רחוק מלהיות פעוט, ראוי בהחלט למרחץ. שירו של יהודה עמיחי (1911–1970) הוא מעין תיעוד של המתרחש בחדר האמבטיה בכל פעם שדָּדִי הקטן מתרחץ. כדרכו הוא "שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל הַכֹּל, / וּמִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ כֶּלֶב-יָם / מַקְצִיף וּמַתִּיז לְכָאן וּלְשָׁם". הרבה מילים "רטובות" בשיר; "אַמְבָּט", "סְמַרְטוּט", "שׁוֹפֵךְ", "מַיִם", "כֶּלֶב-יָם", "מַקְצִיף", "מַתִּיז", "אֵדִים", "חוֹפְפִים" ו"שַׁמְפּוֹן". עמיחי המציא רשימה ארוכה של שדים ו"טבל" גם אותם במים: "אַמְבָּטִיאֵל, סַבּוֹנִיָּהוּ וְקִצְפוֹן / וְשַׁפְשׁוּף וְקַרְצוּף וְצִנּוֹרוֹן / סְפוֹגִיָּהוּ מִבְרַשְׁתִּיאֵל וְקַרְצָף / וְשָׁף-אֹזֶן וְגַם שָׁף-אַף". שיא הרפתקת האמבטיה הוא רגע חפיפת הראש, ותגובתו של דָּדִי לפעולה הבלתי נעימה נשמעת היטב גם בזכות המצלול העשיר בעיצורים שורקים. הודות לאמא, היודעת את נפש יַלְדָהּ, הרחצה (והשיר...) מסתיימים ברוח טובה. יהונתן גפן (נ' 1947) מספר על מי שממתין כבר 170 שנה למקלחת - יהושע הפרוע, גיבורו של ספר בשם זה שכתב (וצייר) היינריך הופמן ב- 1844. גפן מתאר את בגרותו של המלוכלך האולטימטיבי, ששערו הלא-מסופר וציפורניו הארוכות איימו על סרבני רחצה בעולם כולו. סופו של יהושע הפרוע מוכיח מה שכל ילד יודע: הרחצה מסוכנת! מיריק שניר (נ' 1948), במילים מעטות מאוד, מצליחה לתאר בפירוט ובדייקנות את משחקו של הפעוט עמוס היושב באמבט. חזרה על שורות מסוימות, קיצור שורות אחרות ושימוש בהברות אומומטופיאיות ("בּוּק", "פַּךְ") המדמות צלילים הקשורים במים מאפשרים לקוראים לדמיין את עמוס המרוכז ברצף פעולותיו, ולהבין איך - בהתאמה להתמעטות המים בבקבוק - מתקצרים משכי הפעולות ומתקרב סופו המתסכל של המשחק. נירה לוין

הצהרת נגישות עודכן: 18.08.2022 אתר אינטרנט נגיש הוא אתר המאפשר לאנשים עם מוגבלות ולאנשים מבוגרים לגלוש באותה רמה של יעילות והנאה ככל הגולשים. כ- 20 עד 25 אחוזים מהאוכלוסייה נתקלים בקשיי שימוש באינטרנט ועשויים להיטיב מתכני אינטרנט נגישים יותר, כך על פי מחקר שנערך בשנת 2003 ע"י חברת מייקרוסופט. אתר הַמִּפְרָשׂ מאמין ופועל למען שוויון הזדמנויות במרחב האינטרנטי לבעלי לקויות מגוונות ו/או המסתייעים בטכנולוגיות עזר לשימוש במחשב. נגישות האתר אתר זה עומד בדרישות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג 2013. האתר תואם את המלצות התקן הישראלי (ת"י 5568) לנגישות תכנים באינטרנט ברמת AA ואת המלצות מסמך WCAG2.0 מאת ארגון W3C. כמו כן, מותאם לתצוגה בדפדפנים הנפוצים ולשימוש בטלפון הסלולארי. תיקונים שבוצעו באתר זה בוצעו התאמות נגישות קפדניות הכוללות בין היתר מימוש סמנטי ואינפורמטיבי עבור טכנולוגיות מסייעות, קביעת ניווט והפעלה עם מקלדת בלבד עפ"י המלצות ארגון התקינה ברשת הבינלאומי (W3C), התאמות צבעים וכן הוספת תוויות עזר והנחיות בטפסים לטובת כלל הגולשים. כמו כן, לשם קבלת חווית גלישה מיטבית עם תוכנת הקראת מסך, אנו ממליצים לשימוש בתוכנת NVDA העדכנית ביותר. חלק מהדברים שבוצעו באתר הוספנו אפשרות לניווט מקלדת המקלה על גלישה באתר ללא שימוש עכבר, התאמות לתאימות האתר לגלישה עם קורא מסך, יצירת נוחות לצפייה באתר בגווני שחור לבן/ ניגודיות צבעים, לחסום אנימציה וכל רכיב הזז באתר, להבליט קישורים. יש לציין כי למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר, המסמכים המצורפים (כגון PDF, Word, Excel) מערכת ניהול פנימית וקבצי וידאו מצויים עדיין בשלבי הנגשה ואנו פועלים להשלים זאת. שימו לב שבשל אופיו הדינמי של האתר, עלולות להופיע בעיות קלות מדי פעם מכיוון שהוא מתעדכן באופן שוטף. אנו מחפשים ללא הרף פתרונות שיביאו את כל אזורי האתר לאותה רמה של נגישות אינטרנט כוללת. אם נדרש לכם מסמך המופיע באתר והוא אינו נגיש, אנא פנו אלינו עם קישור למקום ונדאג לכך בהקדם. במידה ומצאתם רכיב או עמוד שלא נגיש באתר נשמח אם תפנו אלינו ואנחנו נדאג לתקן בהקדם. יצירת קשר אם במהלך הגלישה באתר נתקלת בבעיה בנושא נגישות נשמח אם תדווחו לנו באמצעות מילוי הטופס בדף צור קשר ואנחנו נדאג לתקן בהקדם. צרו קשר

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת רייצ'ל בראיין רייצ'ל בראיין ספרים מאת

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת איה גורדון-נוי איה גורדון-נוי איורים מאת גמצוץ בגינה איה גורדון-נוי גיבור מיה סביר דוקטור אף וזנב יעל גובר גולי הולכת לבית ספר רונית קנו השפה הנמה תמי שם-טוב

מקום, ילדה החווה לעג ועוינות בבית הספר מוצאת את הדרך להפוך את הרגיעה והביטחון שהיא חשה במחיצת סבתהּ - להכרה בזכותה ובכוחה להגדיר את מקומה בין בנות גילה. מקום דליה-רות הלפרין מאת: דליה-רות הלפרין איורים: תרגום: הוצאה עצמית הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2023 שנה: 40 עמודים: מנוקד: 8 - 10, 11 - 14 גיל: זיכרונות, סיפור ריאליסטי סוגה: חיים בחברה, צמיחה ועצמאות נושא: ילדה החווה לעג ועוינות בבית הספר מוצאת את הדרך להפוך את הרגיעה והביטחון שהיא חשה במחיצת סבתהּ - להכרה בזכותה ובכוחה להגדיר את מקומה בין בנות גילה. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד על דפי הספר והאיורים במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד על היוצרת ספרים מאותו מדף מחלק העיתונים / וינס וואטר לא מדברים עם אנה / לידר הראל שמע, חתול / אמילי צ'ייני נוויל ילד היה בירושלים / יצחק שלו סומכי / עמוס עוז אודות ביקורות הספרים

גובולינו חתול המכשפות, הרפתקאותיו של חתול שמורשתו ייעדה לו תהילה ועלילות גבורה, ואף על פי כן עשה הכול כדי לזכות בשלוות השגרה. גובולינו חתול המכשפות אורסולה מוריי ויליאמס מאת: קת'לין גֶ'נִינְגְס איורים: יעל אכמון תרגום: עוץ הוצאה: סדרה: אנגלית שפת המקור: 2016 שנה: 176 עמודים: מנוקד: גן-אלף-בית, 8 - 10 גיל: פנטזיה סוגה: בעלי חיים מואנשים, הרפתקאות, חתולים נושא: הרפתקאותיו של חתול שמורשתו ייעדה לו תהילה ועלילות גבורה, ואף על פי כן עשה הכול כדי לזכות בשלוות השגרה. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד על הכותבת ספרים מאותו מדף אוטוליין והחתולה הצהובה / כריס רידל ג'ני ומועדון החתולים / אסתר אווריל שמע, חתול / אמילי צ'ייני נוויל ג'ני / פול גאליקו המטאטא המכושף / מרי סטיוארט אודות ביקורות הספרים

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת דיוויד סיירה ליסטון דיוויד סיירה ליסטון איורים מאת אנה קדברה - מועדון הירח המלא פדרו מניאס

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת צ'רלס קינגסלי צ'רלס קינגסלי ספרים מאת ילדי המים צ'רלס קינגסלי

שירים לילדים בנושא אי: יֵשׁ לִי אִי / מרים ילן-שטקליס, אִי יָרֹק / רפאל סַפּוֹרטה, עַל אִי בּוֹדֵד / איריס ארגמן חזרה עַל אִי בּוֹדֵד / איריס ארגמן לִפְעָמִים אֲנִי מְטַפֵּס עַל הָעֵץ שֶׁצּוֹמֵחַ בֶּחָצֵר שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּר. אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הֶעָנָף הֲכִי גָּבוֹהַּ וּמַרְגִּישׁ בָּעֲנָנִים. אֲנִי מְנַדְנֵד אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מַעְלָה-מַטָּה אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שָׁם, לְמַעְלָה, גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּם. יוֹשֵׁב וְלֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם רַק מִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם. עָלִים נוֹשְׁרִים לִי עַל קְצֵה הָאַף, רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת וּמְלַטֶּפֶת לִי אֶת הַלֶּחִי. וַאֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ עַל אִי בּוֹדֵד. אִי יָרֹק / רפאל סַפּוֹרטה שָׁם, הַרְחֵק, בְּלֵב הַיָּם – אֶרֶץ קְטַנָּה יֵשׁ שָׁם. אִי יָרֹק, סָבִיב לוֹ מַיִם וּמִמַּעַל לוֹ שָׁמַיִם. שָׁם, בַּעֲרִיסוֹת קְטַנּוֹת, בַּפִּנּוֹת, בֵּין חַלּוֹנוֹת הָס! בֻּבּוֹנִים נָמִים וַעֲצֵי הַגַּן הוֹמִים. שָׁם בְּאִי הַגַּמָּדִים הַבָּתִּים מִתְנַדְנְדִים וְהָרוּחַ שָׁר חֶרֶשׁ לַיְלָה לַיְלָה שִׁירֵי עֶרֶשׂ. כָּל הָאָרֶץ מַחֲמַדִּים. אֲבָנֶיהָ – זְמָרַגְדִּים, נְחָלֶיהָ – מִי וְרָדִים, שָׁם גָּרִים הַגַּמָּדִים. יֵשׁ לִי אִי / מרים ילן-שטקליס יֵשׁ לִי אִי, הַרְחֵק אֵי-שָׁם, אִי יָרֹק בְּלֵב הַיָּם. מְשַׂחֵק שָׁם דָּג עִם דָּג בֵּין גַּלֵּי הַפֵּרוֹזָג. צִפֳּרִים יוֹדְעוֹת שָׁם רֹן, הַיָּרֵחַ שָׁם יִשְׁכֹּן. שָׁם פּוֹרְחִים הַכּוֹכָבִים עַל-עֵצִים מְלַבְלְבִים. בַּיִת שָׁם, כֻּלּוֹ עִנְבָּר, לִוְיָתָן זָקֵן שָׁם דָּר. וְדָרִים שָׁם שׁוּעָלִים, הַקְּטַנִּים-הַמְּחַבְּלִים. שָׁם בָּאִי, בִּשְׂדֵה אִילָן עֵץ שָׁתוּל עַל-מַעְיָן מְשׂוֹחֵחַ עִם עָנָן. וּבָעֵץ הַהוּא צִפּוֹר, נוֹצוֹתֶיהָ פָּז טָהוֹר, וּשְׁנוֹתֶיהָ אֵין לִסְפֹּר. וְשִׁירָהּ מְאֹד עָרֵב, קְצָת שָׂמֵחַ, קְצָת עָצֵב, בְּשָׁמְעוֹ רוֹקֵד הַלֵּב. וּלְעֵת הַיָּם יִשְׁקֹט, עֵת הַלֵּיל – זוּגוֹת-זוּגוֹת אֶל-הָעֵץ בָּאִים לִרְקֹד. בָּא שָׁפָן עִם הַשְּׁפַנִּית, בָּא שׁוֹשָׁן עִם שׁוֹשַׁנִּית, בָּא תַּפּוּחַ, בָּא אַגָּס, גַּם סְנָאִי וְגַם טַוָּס, וּבָאוֹת הַנּוּרִיּוֹת בִּשְׂמָלוֹת חַכְלִילִיּוֹת. גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם, וְרָקַדְתִּי עִם-כֻּלָּם. לֵיל תָּמִים בַּמַּעֲגָל – לֵיל תָּמִים בַּמַּעֲגָל, וְשָׁתִיתִי דְּבַשׁ עִם-טַל, - דְּבַשׁ עִם-טַל, - עַד – רֹאשִׁי סְחַרְחַר עָלַי, עַד – קָרַעְתִּי סַנְדָּלַי. סַנְדָּלַיִם-סַנְדָּלִים מִפְּרָחִים וּמֵעָלִים, מִסִּיבֵי הַגִּבְעוֹלִים לִי קָלְעוּ הָעַכְבָּרִים, וּצְבָעוּם הַפַּרְפָּרִים, וְהִתְקִינוּ סְנוּנִיּוֹת מִזְּכוּכִית הַסֻּלְיוֹת, וְרֵיחָם נָתְנוּ וְרָדִים, צִחְצְחוּם הַגַּמָּדִים. – וְהֵבִיאוּ חֶרֶשׁ אַט סַנְדָּלִים לִי לְשַׁבָּת... בתוך בקצה הרחוב כתבה איריס ארגמן צייר שחר קובֶּר מטר 2014 בתוך ארמון החול כתב רפאל ספורטה איירה איזה הוצאה עצמית 2012 בתוך אצו רצו גמדים כתבה מרים ילן-שטקליס ציירה בינה גבירץ דביר 1962 אי על פי המילון, פירושה של המילה הקטנה "אי" הוא "שטח אדמה המוקף מים מכל עבריו". בהיותו נפרד מן היבשות הגדולות, ובהשראת ספרי הרפתקאות קלאסיים (אי המטמון , אי התעלומות , אי הילדים , המסע אל האי אולי ועוד רבים רבים) מעורר המושג "אי" לא מעט אסוסציאציות (תַסְמִיכִים) אישיות וקולקטיביות, ההולכות ומתרחקות ממציאות חיינו: "אי" הוא מרוחק ומבודד, המעבר אליו כרוך במסע בלתי שגרתי - בשחייה, בהפלגה או במעוף, תושביו מעטים, הוא מעניק מקלט לתמהונים ולמתבודדים למיניהם, לניצולים ולנמלטים מפני החוק, ונופיו אקזוטיים. בזכות הנחות כאלה הפך האי למחוז חפץ לחולמים ולרומנטיקנים, ולקרקע נוחה להתרחשויות בלתי צפויות הרחק מעיניהם ומתודעתם של אנשי היבשת. ביטוי לכך קיים גם בשירה לילדים. מרים ילן-שטקליס (1900–1984), מניחה את האי בשם השיר ומגדירה את הבולט במאפייניו: "הַרְחֵק אֵי שָׁם, [...] / בְּלֵב הַיָּם", לאמור, מרוחק ונפרד. בגוף ראשון היא מתארת מקום ששוררת בו הרמוניה פנטסטית בין כל יושביו; צמחים (עֵצִים, נוּרִיוֹת, שׁוֹשָׁן, שׁוֹשַׁנִּית, תַּפּוּחַ, אַגָּס, וְרָדִים), בעלי חיים (דָּגִים, לִוְיָתָן, צִפּוֹרִים, שְׁפָנִים, שׁוּעָלִים, סְנָאִי, טַוָּס, סְנוּנִיּוֹת, עַכְבָּרִים) ואתם הַיָּרֵחַ, כּוֹכָבִים ועָנָן, המואנשים בפעלים כמו מְשַׂחֵק, מְשׂוֹחֵחַ, לִרְקֹד. שמות ותארים בשיר נושאים משמעות חיובית אופטימית, כמו רֹן, פּוֹרְחִים, מְלַבְלְבִים, עָרֵב, לצד שמות של חומרים הקשורים להידור ולעושר – פֵּרוֹזָג (אבן טורקיז), פָּז טָהוֹר ועִנְבָּר. סנדלי הזְכוּכִית המובאים בסוף השיר אל הדוברת רומזים למזלה הטוב של לכלוכית-סינדרלה, כשם שהגמדים בשיר רומזים לקסם ולדמיון שבמעשיות. כל אותו "אִי יָרֹק" - מארג עצום, ססגוני ורוחש חיים, שיש בו רֹן, ניחוח ורדים, פריחה ולבלוב, מוזיקה ומחול, מגויס להדגמת התפישה הילדית-אגוצנטרית של הדוברת; האי "שלה" הוא הטריטוריה שאמורה לספק את כל משאלותיה – כולל סנדלים חדשים לשבת. רפאל ספורטה (1913–1983) מתאר גם הוא "אִי יָרֹק" הנמצא "הַרְחֵק, בְּלֵב הַיָּם". התיאור של ספורטה מתמקד ברכיבים דמיוניים שונים באי: יש בו "עֲרִיסוֹת קְטַנּוֹת" שבהן "בֻּבּוֹנִים נָמִים", יש בו גמדים ובתים המתנדנדים עם הרוח לצליל שירי הערש, ויש בו "מַחֲמַדִּים" שאינם קיימים במציאות: "אֲבָנֶיהָ – זְמָרַגְדִּים, / נְחָלֶיהָ – מִי וְרָדִים, / שָׁם גָּרִים הַגַּמָּדִים". גם בשיר הזה הלילה הוא הזמן המסתורי, הקסום, המאפשר התרחשויות יוצאות דופן. שירו של ספורטה, בשונה משירה הארוך והמפורט של מרים ילן-שטקליס, משאיר רושם חלקי, בלתי לכיד ונטול הקשר. האי של איריס ארגמן (1940-) הוא אי מטפורי. הוא מרוחק במידה מן הבית והחצר, הוא טריטוריה כמו-פרטית, נפרדת. הדובר הילד מבקש לעצמו מסתור שממנו יוכל להתבונן בעולם ולהרהר, והמקום שמצא בין ענפי העץ חוצץ בינו לבין המציאות ומאפשר לו לראות אותה מנקודת מבט חדשה. נירה לוין

שירים לילדים בנושא פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה: לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי "פְּתִיתִים" / נורית זרחי, יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם/ איל מגד, יֶלֶד שֶׁל שְׁנַיִם / יעל בן-ברוך חזרה יֶלֶד שֶׁל שְׁנַיִם / יעל בן-ברוך רִאשׁוֹן, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, אֲנִי אֵצֶל אַבָּא, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי וְשִׁשִּׁי - אֵצֶל אִמָּא. שַׁבָּת - פַּעַם כֵּן, פַּעַם לֹא, פַּעַם אֶצְלָהּ, פַּעַם אֶצְלוֹ. אִמָּא מְנַשֶׁקֶת אוֹתִי בָּאָזְנַיִם וְלִפְעָמִים עַל הָאַף, אַבָּא מְעַרְבֵּל לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת וּמְדַגְדֵּג אוֹתִי בַּגַּב. אִמָּא וַאֲנִי רוֹכְבִים עַל אוֹפַנַּיִם וּמְכִינִים חֲבִיתָה וְסָלָט, אַבָּא מְאַמֵּן אוֹתִי בִּבְעִיטוֹת לַּשַּׁעַר וְקוֹנֶה לִי הֲמוֹן שׁוֹקוֹלָד. כְּשֶׁאֲנִי מְעַצְבֵּן אוֹתוֹ מַמָּשׁ, הוּא תּוֹקֵעַ בִּי מַבָּט שֶׁל שׁוֹטֵר, וְאִם אֲנִי מְשַׁגֵּעַ אֶת אִמָּא, הִיא תִּכְעַס וְלֹא תְּוַתֵּר. אֵצֶל אִמָּא אֲנִי יָשֵׁן בַּחֶדֶר הָאֶמְצָעִי, אֵצֶל אַבָּא - בְּמִטַּת קוֹמָתַיִם. אֲנִי יֶלֶד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאִים אוֹ יֶלֶד שֶׁל כִּפְלַיִם? כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאָה, אֲנִי רוֹאֶה פֶּה, אַף, סַנְטֵר שֶׁל יֶלֶד אֶחָד, לֹא פָּחוֹת, לֹא יוֹתֵר. יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם/ איל מגד יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם אֵינָם מִתְגָרְשִׁים יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם הִתְחַתְּנוּ מֵאַהֲבָה שְׁלֵמָה וְלֹא מִלְּחָצִים נַפְשִׁיִּים הַבַּיִת רָגוּעַ וְחַם וּבוֹ הֵם חָשִׁים כָּבוֹד הֲדָדִי וְרָצוֹן לָגוּר בִּכְפִיפָה אַחַת אֶחָד הוֹלֵם אֶת הַשֵּׁנִי, כִּמְעַט תָּמִיד רַק הַטּוֹב יוֹצֵא וּמִלֶּקַח נִסָּיוֹן קוֹדֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לֹא לְהַקְדִּיחַ אֶת הַתַּבְשִׁיל מַה לַעֲשׂוֹת לְתִקּוּן קִלְקוּל שֶׁקּוֹרֶה עוֹקְבִים בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא יִתְגַּנְּבוּ גִּדּוּלֵי פֶּרֶא וְיַשְׁחִיתוּ אֶת הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה וְאָז יַלְדָּם לֹא אוֹמֵר לְאַבָּא אַתָּה זוֹכֵר אֵיךְ פַּעַם הָיוּ לְךָ תַּלְתַּלִים וְאֵיךְ בַּחֹרֶף חִבַּקְתָּ אוֹתִי בֶּחָלוּק וְאֵיךְ אִמָּא חָפְפָה אֶת הַשֵּׂעָר בַּכִּיּוֹר כְּשֶׁעוֹד הֲיִיתֶם יַחַד לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי "פְּתִיתִים" / נורית זרחי לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי "פְּתִיתִים" יֵשׁ שְׁנֵי בָּתִים, מַרְגִּישִׁים, כְּמוֹ לְיֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי הוֹרִים גְּרוּשִׁים וְהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה בְּתוֹר, לְפִי מַה שֶׁאוֹכְלִים הִיא יְכוֹלָה לִבְחֹר. מתוך הסוס המעופף 2 הליקון 118, 2017 צייר דני קרמן מתוך שלוש שנים כתב אייל מגד ספרית פועלים 1984 מתוך אלף מרכבות כתבה נורית זרחי ציירה רות צרפתי ספרית פועלים 1979 פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה ילדות במשפחה שהתפרקה היא חוויה מכאיבה, גם כשההורים שכבר אינם חיים תחת קורת גג אחת ממלאים את תפקידם בשיתוף ובידידות. לא מעט ילדים להורים גרושים נושאים אתם גם בבגרותם את חותם המשבר: תחושות אשמה, כעס ובדידות, לבטים הנובעים מנאמנות כפולה וספקות באשר לערכם ולמעמדם. נורית זרחי (1941-) מתבוננת בחתולה של משפחה שהתפרקה ומזקקת את היתרונות והחסרונות בחייהם של ילדי גרושים. ההבחנות הן ברמה הקונקרטית-פרקטית של החיים – "וְהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה בְּתוֹר" ומצביעות בטון אירוני על יתרון במצב שנוצר – "לְפִי מַה שֶׁאוֹכְלִים הִיא יְכוֹלָה לִבְחֹר". צורת הרבים של השם "פְּתִיתִים" (כמו של רוב המילים בשיר הקצר) מוסרת את הקושי הרגשי הכרוך בגירושין ומשווה משפחה במצב גירושין לגוף מתפורר. צורת הרבים של השם הולמת את כפילות הבתים וכן גם את העודפוּת שב"שְׁנֵי הוֹרִים גְּרוּשִׁים". רוב שורות השיר של איל מגד (1948-) מתארות קשר נישואין אידילי, מיטיב, ומעיד עליו המבחר הסמנטי: "אַהֲבָה שְׁלֵמָה", "רָגוּעַ וְחַם", "כָּבוֹד הֲדָדִי וְרָצוֹן לָגוּר בִּכְפִיפָה אַחַת", "רַק הַטּוֹב יוֹצֵא", "לַעֲשׂוֹת לְתִקּוּן קִלְקוּל", "הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה". השותפים לקשר גם יודעים להגן עליו מפני סכנות צפויות. תיאור האפשרות של קשר יציב, חם ובטוח מעצים את תחושת ההחמצה של הדובר-ילד, שהחוויה נגזלה ממנו. כאב הגעגועים להורות שלמה מועצם באמצעות תיאור סצנות של קרבה ואינטימיות משפחתית שלא יחזרו. השורה האחרונה בשיר - " כְּשֶׁעוֹד הֲיִיתֶם יַחַד" - מסתיימת בלא נקודה, באֵלֶם מתמשך. שירו של מגד פורסם בספר שירים למבוגרים. יעל בן-ברוך (1950-) מציגה את הביטויים המעשיים של ההתפרקות התא המשפחתי, ובמנותה את ההרגלים השונים בכל אחד משני הבתים היא מדגישה את הפירוד; תמיד ילד והורה אחד, לעולם לא ילד ושני הורים. ההתנהלות הנפרדת, הכפולה, מולידה אצל הילד סימני שאלה על שלמוּת זהותו: "אֲנִי יֶלֶד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאִים / אוֹ יֶלֶד שֶׁל כִּפְלַיִם?" נירה לוין