יֶלֶד שֶׁל שְׁנַיִם / יעל בן-ברוך
רִאשׁוֹן, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, אֲנִי אֵצֶל אַבָּא,
שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי וְשִׁשִּׁי - אֵצֶל אִמָּא.
שַׁבָּת - פַּעַם כֵּן, פַּעַם לֹא,
פַּעַם אֶצְלָהּ, פַּעַם אֶצְלוֹ.
אִמָּא מְנַשֶׁקֶת אוֹתִי בָּאָזְנַיִם
וְלִפְעָמִים עַל הָאַף,
אַבָּא מְעַרְבֵּל לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת
וּמְדַגְדֵּג אוֹתִי בַּגַּב.
אִמָּא וַאֲנִי רוֹכְבִים עַל אוֹפַנַּיִם
וּמְכִינִים חֲבִיתָה וְסָלָט,
אַבָּא מְאַמֵּן אוֹתִי בִּבְעִיטוֹת לַּשַּׁעַר
וְקוֹנֶה לִי הֲמוֹן שׁוֹקוֹלָד.
כְּשֶׁאֲנִי מְעַצְבֵּן אוֹתוֹ מַמָּשׁ,
הוּא תּוֹקֵעַ בִּי מַבָּט שֶׁל שׁוֹטֵר,
וְאִם אֲנִי מְשַׁגֵּעַ אֶת אִמָּא,
הִיא תִּכְעַס וְלֹא תְּוַתֵּר.
אֵצֶל אִמָּא אֲנִי יָשֵׁן בַּחֶדֶר הָאֶמְצָעִי,
אֵצֶל אַבָּא - בְּמִטַּת קוֹמָתַיִם.
אֲנִי יֶלֶד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאִים
אוֹ יֶלֶד שֶׁל כִּפְלַיִם?
כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאָה,
אֲנִי רוֹאֶה פֶּה, אַף, סַנְטֵר
שֶׁל יֶלֶד אֶחָד,
לֹא פָּחוֹת, לֹא יוֹתֵר.
יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם/ איל מגד
יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם אֵינָם מִתְגָרְשִׁים
יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהוֹרֵיהֶם הִתְחַתְּנוּ מֵאַהֲבָה שְׁלֵמָה
וְלֹא מִלְּחָצִים נַפְשִׁיִּים
הַבַּיִת רָגוּעַ וְחַם
וּבוֹ הֵם חָשִׁים
כָּבוֹד הֲדָדִי וְרָצוֹן לָגוּר בִּכְפִיפָה אַחַת
אֶחָד הוֹלֵם אֶת הַשֵּׁנִי,
כִּמְעַט תָּמִיד
רַק הַטּוֹב יוֹצֵא
וּמִלֶּקַח נִסָּיוֹן קוֹדֵם
יוֹדְעִים אֵיךְ לֹא לְהַקְדִּיחַ אֶת הַתַּבְשִׁיל
מַה לַעֲשׂוֹת לְתִקּוּן קִלְקוּל שֶׁקּוֹרֶה
עוֹקְבִים בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא
יִתְגַּנְּבוּ גִּדּוּלֵי פֶּרֶא
וְיַשְׁחִיתוּ אֶת הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה
וְאָז יַלְדָּם לֹא אוֹמֵר לְאַבָּא
אַתָּה זוֹכֵר אֵיךְ פַּעַם הָיוּ לְךָ תַּלְתַּלִים
וְאֵיךְ בַּחֹרֶף חִבַּקְתָּ אוֹתִי בֶּחָלוּק
וְאֵיךְ אִמָּא חָפְפָה אֶת הַשֵּׂעָר בַּכִּיּוֹר
כְּשֶׁעוֹד הֲיִיתֶם יַחַד
לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי "פְּתִיתִים" / נורית זרחי
לַחֲתוּלָה שֶׁלִּי "פְּתִיתִים"
יֵשׁ שְׁנֵי בָּתִים, מַרְגִּישִׁים,
כְּמוֹ לְיֶלֶד
שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי הוֹרִים גְּרוּשִׁים
וְהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה בְּתוֹר,
לְפִי מַה שֶׁאוֹכְלִים הִיא יְכוֹלָה לִבְחֹר.
מתוך הסוס המעופף 2
הליקון 118, 2017
צייר דני קרמן
מתוך שלוש שנים
כתב אייל מגד
ספרית פועלים 1984
מתוך אלף מרכבות
כתבה נורית זרחי
ציירה רות צרפתי
ספרית פועלים 1979
פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה
ילדות במשפחה שהתפרקה היא חוויה מכאיבה, גם כשההורים שכבר אינם חיים תחת קורת גג אחת ממלאים את תפקידם בשיתוף ובידידות. לא מעט ילדים להורים גרושים נושאים אתם גם בבגרותם את חותם המשבר: תחושות אשמה, כעס ובדידות, לבטים הנובעים מנאמנות כפולה וספקות באשר לערכם ולמעמדם.
נורית זרחי (1941-) מתבוננת בחתולה של משפחה שהתפרקה ומזקקת את היתרונות והחסרונות בחייהם של ילדי גרושים. ההבחנות הן ברמה הקונקרטית-פרקטית של החיים – "וְהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם פֹּה וּפַעַם פֹּה בְּתוֹר" ומצביעות בטון אירוני על יתרון במצב שנוצר – "לְפִי מַה שֶׁאוֹכְלִים הִיא יְכוֹלָה לִבְחֹר". צורת הרבים של השם "פְּתִיתִים" (כמו של רוב המילים בשיר הקצר) מוסרת את הקושי הרגשי הכרוך בגירושין ומשווה משפחה במצב גירושין לגוף מתפורר. צורת הרבים של השם הולמת את כפילות הבתים וכן גם את העודפוּת שב"שְׁנֵי הוֹרִים גְּרוּשִׁים".
רוב שורות השיר של איל מגד (1948-) מתארות קשר נישואין אידילי, מיטיב, ומעיד עליו המבחר הסמנטי: "אַהֲבָה שְׁלֵמָה", "רָגוּעַ וְחַם", "כָּבוֹד הֲדָדִי וְרָצוֹן לָגוּר בִּכְפִיפָה אַחַת", "רַק הַטּוֹב יוֹצֵא", "לַעֲשׂוֹת לְתִקּוּן קִלְקוּל", "הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה". השותפים לקשר גם יודעים להגן עליו מפני סכנות צפויות. תיאור האפשרות של קשר יציב, חם ובטוח מעצים את תחושת ההחמצה של הדובר-ילד, שהחוויה נגזלה ממנו. כאב הגעגועים להורות שלמה מועצם באמצעות תיאור סצנות של קרבה ואינטימיות משפחתית שלא יחזרו. השורה האחרונה בשיר - " כְּשֶׁעוֹד הֲיִיתֶם יַחַד" - מסתיימת בלא נקודה, באֵלֶם מתמשך. שירו של מגד פורסם בספר שירים למבוגרים.
יעל בן-ברוך (1950-) מציגה את הביטויים המעשיים של ההתפרקות התא המשפחתי, ובמנותה את ההרגלים השונים בכל אחד משני הבתים היא מדגישה את הפירוד; תמיד ילד והורה אחד, לעולם לא ילד ושני הורים. ההתנהלות הנפרדת, הכפולה, מולידה אצל הילד סימני שאלה על שלמוּת זהותו: "אֲנִי יֶלֶד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאִים / אוֹ יֶלֶד שֶׁל כִּפְלַיִם?"
נירה לוין