מים וסבון

שלושת השירים עוסקים בשעת הרחצה - אירוע חשוב שהוא לעתים טראומטי ולעתים אהוב בשגרת יומם של פעוטות. הפעוט ששמו דָּדִי (עמיחי) והפעוט ששמו עמוס (מיריק שניר) מנצלים את זמן האמבט למשחק - כל אחד בדרכו. הגיבור השלישי (גפן), אף שהוא רחוק מלהיות פעוט, ראוי בהחלט למרחץ.

שירו של יהודה עמיחי (1911–1970) הוא מעין תיעוד של המתרחש בחדר האמבטיה בכל פעם שדָּדִי הקטן מתרחץ. כדרכו הוא "שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל הַכֹּל, / וּמִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ כֶּלֶב-יָם / מַקְצִיף וּמַתִּיז לְכָאן וּלְשָׁם". הרבה מילים "רטובות" בשיר; "אַמְבָּט", "סְמַרְטוּט", "שׁוֹפֵךְ", "מַיִם", "כֶּלֶב-יָם", "מַקְצִיף", "מַתִּיז", "אֵדִים", "חוֹפְפִים" ו"שַׁמְפּוֹן". עמיחי המציא רשימה ארוכה של שדים ו"טבל" גם אותם במים: "אַמְבָּטִיאֵל, סַבּוֹנִיָּהוּ וְקִצְפוֹן / וְשַׁפְשׁוּף וְקַרְצוּף וְצִנּוֹרוֹן / סְפוֹגִיָּהוּ מִבְרַשְׁתִּיאֵל וְקַרְצָף / וְשָׁף-אֹזֶן וְגַם שָׁף-אַף". שיא הרפתקת האמבטיה הוא רגע חפיפת הראש, ותגובתו של דָּדִי לפעולה הבלתי נעימה נשמעת היטב גם בזכות המצלול העשיר בעיצורים שורקים. הודות לאמא, היודעת את נפש יַלְדָהּ, הרחצה (והשיר...) מסתיימים ברוח טובה.

יהונתן גפן (נ' 1947) מספר על מי שממתין כבר 170 שנה למקלחת - יהושע הפרוע, גיבורו של ספר בשם זה שכתב (וצייר) היינריך הופמן ב- 1844. גפן מתאר את בגרותו של המלוכלך האולטימטיבי, ששערו הלא-מסופר וציפורניו הארוכות איימו על סרבני רחצה בעולם כולו. סופו של יהושע הפרוע מוכיח מה שכל ילד יודע: הרחצה מסוכנת!

מיריק שניר (נ' 1948), במילים מעטות מאוד, מצליחה לתאר בפירוט ובדייקנות את משחקו של הפעוט עמוס היושב באמבט. חזרה על שורות מסוימות, קיצור שורות אחרות ושימוש בהברות אומומטופיאיות ("בּוּק", "פַּךְ") המדמות צלילים הקשורים במים מאפשרים לקוראים לדמיין את עמוס המרוכז ברצף פעולותיו, ולהבין איך - בהתאמה להתמעטות המים בבקבוק - מתקצרים משכי הפעולות ומתקרב סופו המתסכל של המשחק.

נירה לוין