המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת קייט ברנהיימר קייט ברנהיימר ספרים מאת הילדה שלא הסכימה להסתרק קייט ברנהיימר

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת יאשה סופר יאשה סופר איורים מאת פתחו הולך לאיבוד יאשה סופר

כפתורי כסף, חווית התפיסה-ברגע-אחד של עולם ומלואו כפי שחווה אותה ה"מצלמה" של הסופר, המשייטת בין רגעים קטנים-גדולים של אנשים מסוימים לבין תמונת-העל של האנושות ומפעליה. כפתורי כסף בוב גרהם מאת: בוב גרהם איורים: אבירמה גולן תרגום: כנרת הוצאה: סדרה: אנגלית שפת המקור: 2018 שנה: 32 עמודים: מנוקד: גן-אלף-בית גיל: ספר מצויר, עיון סוגה: חיים בחברה, פילוסופיה נושא: חווית התפיסה-ברגע-אחד של עולם ומלואו כפי שחווה אותה ה"מצלמה" של הסופר, המשייטת בין רגעים קטנים-גדולים של אנשים מסוימים לבין תמונת-העל של האנושות ומפעליה. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד על היוצר ספרים מאותו מדף כוס התה שלי / דרור בורשטיין השאלות הכי הכי גדולות / סטיבן לו על מה אנחנו חושבים? / סטיבן לנדאו משלים פילוסופיים לילדים / מישל פיקמל פריקי או: איך הופיעה דינוזעורה / נורית זרחי אודות ביקורות הספרים

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת קרסון אליס קרסון אליס איורים מאת אגודת בנדיקט הסודית טרנטן לי סטיוארט

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת דיאנה וין ג'ונס דיאנה וין ג'ונס ספרים מאת אש ורוש דיאנה וין ג'ונס

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת ר"ג' פלאסיו ר"ג' פלאסיו ספרים מאת אוגי ואני, שלושה סיפורי פלא ר"ג' פלאסיו פוני ר"ג' פלאסיו פלא ר"ג' פלאסיו

בלגן בכיתה, קור כלבים, שלושה תלמידים המנסים להימנע מפגיעת קור בדרך לבית הספר ממציאים כלי רכב בעל מערכת חימום מקורית ואפילו מפיקים מההמצאה רווח כספי. בלגן בכיתה, קור כלבים טום ווטסון מאת: מרטה קיסי איורים: שלומי שוורצוולד תרגום: מודן הוצאה: בלגן בכיתה סדרה: אנגלית שפת המקור: 2024 שנה: 88 עמוד עמודים: מנוקד: 8 - 10 גיל: סיפור ריאליסטי, ראשית קריאה סוגה: חבורה, טבע ומדע נושא: שלושה תלמידים המנסים להימנע מפגיעת קור בדרך לבית הספר ממציאים כלי רכב בעל מערכת חימום מקורית ואפילו מפיקים מההמצאה רווח כספי. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד על ההתאמה לראשית קריאה במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד ספרים מאותו מדף בלגן בכיתה – סופרים סוכריות / טום ווטסון מטעויות לתגליות / תמי שם-טוב סתם שדה ריק / תמר וייס-גבאי המיטה המעופפת / מרי נורטון מה עושים עם רעיון / קובי ימאדה אודות ביקורות הספרים

שירים לילדים בנושא מחלון הרכבת: מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת / רוברט לואיס סטיבנסון, נוֹסְעִים בַָּרַכֶּבֶת / דליה רביקוביץ, חֲצָבִים מֵחַלּוֹן רַכֶּבֶת / נורית זרחי חזרה חֲצָבִים מֵחַלּוֹן רַכֶּבֶת / נורית זרחי כְּמוֹ עוֹפוֹת הַבָּר חֲצָבִים בְּאַגְמֵי עָפָר זוֹקְפִים אֶת צַוְּארֵיהֵם הָאֲרֻכִּים, וַעֲטוּפֵי שֵׁנָה שְׁקוּפָה אֶל תּוֹךְ עַצְמָם מִתְרַחֲקִים. נוֹסְעִים בַָּרַכֶּבֶת / דליה רביקוביץ אַלּוֹן וַאֲנִי עוֹלִים לָרַכֶּבֶת מַחְשִׁיךְ הָרָצִיף, צְפִירָה מְיַבֶּבֶת, סַב הַגַּלְגַּל וְדוֹהֵר הַקָּרוֹן, אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בִּמְסִלַּת הַשָּׁרוֹן לְחֵיפָה, לְחֵיפָה, לְחֵיפָה, לְחֵיפָה. אַלּוֹן וַאֲנִי דּוֹהֲרִים בָּרַכֶּבֶת טִפּוֹת גֶּשֶׁם דַּק, נוּרִית מְהַבְהֶבֶת, קוֹנְדּוּקְטוֹר עוֹבֵר וּבְפִיו הַקְּרִיאָה: זִכְרוֹן-יַעֲקֹב תַּחֲנָה הַבָּאָה! אַךְ אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְחֵיפָה, לְחֵיפָה. אַלּוֹן וַאֲנִי עַל סַפְסָל בָּרַכֶּבֶת, בְּתוֹךְ הַזְּגוּגִית דְּמוּת שֶׁל יֶלֶד נִצֶּבֶת יֶלֶד יָפֶה וּפָנָיו פְּנֵי אַלּוֹן. מִי אַתָּה יֶלֶד בְּתוֹךְ הַחַלּוֹן? הַאִם גַּם אַתָּה לְחֵיפָה, לְחֵיפָה? אַלּוֹן וַאֲנִי מוּל חַלּוֹן בָּרַכֶּבֶת, אַלּוֹן מְטַיֵּל כִּי נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת, וְזֹאת בָּבוּאַת הַחַלּוֹן הַיָּפָה רָצָה מִנֶּגֶד, צַחָה וּשְׁקוּפָה, גַּם הִיא לְחֵיפָה, לְחֵיפָה, לְחֵיפָה. אַלּוֹן וַאֲנִי דּוֹהֲרִים בָּרַכֶּבֶת חֵיפָה מִתְקָרֶבֶת, חֵיפָה מִתְקָרֶבֶת. צְפִירָה מְיַבֶּבֶת, שׁוֹרֵק הַקַּטָּר, תַּם וְנִשְׁלַם. וַחֲבָל שֶׁנִּגְמַר. פִּתְאֹם נֶעֶלְמָה לָהּ הַבָּבוּאָה. אוּלַי הִתְחַבְּאָה וְאוּלַי נֶחְטְפָה אוּלַי הִסְתַּתְּרָה בְּחֵיפָה, בְּחֵיפָה? מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת / רוברט לואיס סטיבנסון מַהֵר עוֹד יוֹתֵר מִטִּיסַת מְכַשְּׁפוֹת גְּשָׁרִים וּבָתִּים וּדְרָכִים יְפֵהפוֹת; וְכָאן מַתְקִיפִים כְּצָבָא בִּגְבוּרוֹת גְּדוּדִים מְהִירִים שֶׁל סוּסִים וּפָרוֹת, מַרְאוֹת שֶׁל מִישׁוֹר וְנוֹפִים שֶׁל הָהָר עָפִים הֵם, טָסִים וְנוֹפְלִים כַּמָּטָר, וְגַם תַּחֲנוֹת בִּמְהִירוּת, בְּרִפְרוּף, טָסוֹת וְחוֹלְפוֹת בִּשְׁרִיקָה וְצִפְצוּף. הִנֵּה יְלָדִים מְטַפְּסִים עַל עֵצִים, וְיֶלֶד קָטָן מְלַקֵּט לוֹ קוֹצִים, וְהֵלֶךְ עוֹמֵד פֹּה וּסְתָם מִסְתַּכֵּל, וְכָאן כַּר הַדֶּשֶׁא יָרֹק וְצוֹהֵל; כָּאן מֶרְכָּבָה עַל הַדֶּרֶךְ תִּסַּע, מְלֵאָה וּגְדוּשָׁה אֲנָשִׁים וּמַשָּׂא, וְכָאן טַחֲנָה וְהִנֵּה הַנָּהָר – מַבָּט רַק אֶחָד – וְהַכֹּל כְּבָר עָבַר! מתוך הפרה שרצתה להיות זמרת כתבה נורית זרחי ציירה אודרי ברגנר דביר 1985 מתוך אמא מבולבלת כתבה דליה רביקוביץ צייר מישל קישקה כתר 1981 מתוך גן השירים לילד כתב רוברט לואיס סטיבנסון צייר ג' הסל תרגם משה הנעמי מחברות לספרות 1963 מחלון הרכבת הנוסעים ברכבת חווים את העולם בתנועה, כשתמונה אחר תמונה מופיעה ומיד מתחלפת באחרת בהתאמה למהירות הנסיעה. כל התמונות "ממוסגרות" במרובע החלון שהנוסעים מביטים דרכו בתערוכה הדינמית הזו, שלעתים נדמית כתערוכת קבע ולעתים משתנים חלקים בה, בעיקר עקב חילופי העונות. שלושת השירים כאן עוסקים במה שחולף מול עיני הנוסעים - מבעד חלון הרכבת. שירו של רוברט לואיס סטיבנסון (1850–1894), הסופר והמשורר הסקוטי המוכר לדוברי העברית בעיקר בזכות ספריו אי המטמון, המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד ו-האדון מבלנטרי, אינו מזכיר את חלון הרכבת, אך מתאר בשצף-רצף של פעלי תנועה ושמות עצם את המראות הנשקפים בו. בראשון משני בתי השיר, הטקסט מזכיר חיות משק ואובייקטים דוממים שכולם זוכים לתנועה פרועה, כאילו הושלכו לאוויר ונפלו ארצה במציאות כאוטית: "מַהֵר עוֹד יוֹתֵר מִטִּיסַת מְכַשְּׁפוֹת / גְּשָׁרִים וּבָתִּים וּדְרָכִים יְפֵהפוֹת [...] עָפִים הֵם, טָסִים וְנוֹפְלִים כַּמָּטָר, / וְגַם תַּחֲנוֹת בִּמְהִירוּת, בְּרִפְרוּף, / טָסוֹת וְחוֹלְפוֹת בִּשְׁרִיקָה וְצִפְצוּף". הבית השני מציג בעיקר בני אדם; ילדים ומבוגרים. לטובתם (ולטובת הקוראים) מתמתנת מהירות הרכבת, והשתהות פואטית מְאַפשרת התרשמות מהפרטים הקטנים ומהתנועות הקטנות: "וְיֶלֶד קָטָן מְלַקֵּט לוֹ קוֹצִים, / וְהֵלֶךְ עוֹמֵד פֹּה וּסְתָם מִסְתַּכֵּל, / וְכָאן כַּר הַדֶּשֶׁא יָרֹק וְצוֹהֵל; / כָּאן מֶרְכָּבָה עַל השיר של דליה רביקוביץ (1936–2005) מתאר נסיעה של אם ובנה ברכבת. מהשורה הראשונה פולח את השיר עמוד שדרה פואטי המנכיח את השדה הסמנטי המתבקש: רכבת, רציף, צפירה, דוהר הקרון, נוסעים, מסילה, נורית מהבהבת, קונדוקטור (=כרטיסן), ספסל, זגוגית, בבואת החלון, שורק הקטר. התנועה בתוך הקרון, לעומת זאת, מתוארת כמזערית; "בְּתוֹךְ הַזְּגוּגִית דְּמוּת שֶׁל יֶלֶד נִצֶּבֶת / יֶלֶד יָפֶה וּפָנָיו פְּנֵי אַלּוֹן [...] אַלּוֹן מְטַיֵּל כִּי נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת." אבל המשוררת קורצת לקוראים ומעניקה תנועה דרמטית לבבואתו של הילד, הנשקפת מזגוגית החלון: "וְזֹאת בָּבוּאַת הַחַלּוֹן הַיָּפָה / רָצָה מִנֶּגֶד, צַחָה וּשְׁקוּפָה". זו שקיומה אינו אלא השתקפות – מייצגת חיוּת, מהירות, מרץ, תחרותיות ועליצות. נורית זרחי (1941–) הניחה בספר שיריה לילדים הפרה שרצתה להיות זמרת (1985) שיר קצרצר שהפואטיקה המעודנת שלו משלבת את הציורי במופשט. בשם השיר – "חֲצָבִים מִקָּרוֹן רַכֶּבֶת" – מונחים הנושא וזירת השיר. חמש שורותיו הן תיאור חלומי-מטפורי של חצבים בשלהי הקיץ: מדומים ל"עוֹפוֹת הַבָּר", צומחים ב"אַגְמֵי עָפָר", גבעוליהם מתוארים במטפורה "זוֹקְפִים אֶת צַוְּארֵיהֵם הָאֲרֻכִּים". הדוברת החולפת על פניהם במהירות מייחסת להם ספק-חיים, ספק קיוּם מופשט: "וַעֲטוּפֵי שֵׁנָה שְׁקוּפָה / אֶל תּוֹךְ עַצְמָם מִתְרַחֲקִים".

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת רוברט לוסון רוברט לוסון איורים מאת סיפורו של פרדיננד מונרו ליף

שירים לילדים בנושא אווזים: * / רחל (בלובשטיין), שְׁתֵּי אַוָּזוֹת / ע' הלל, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר / אילנה אבן-טוב ישראלי חזרה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר / אילנה אבן-טוב ישראלי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּלַהַק גָּדוֹל עֲדַת אַוָּזִים פָּשְׁטָה, עֲדַת אַוָּזִים שְׁחוֹרַת כָּנָף עַל הַנָּהָר צָנְחָה. וְהָאָרֶץ מָלְאָה צְוָחָה וְקוֹל גָּדוֹל וּמַשַׁק כְּנָפַיִם - כְּבֵדָה עֲדַת אַוָּזִים עַל הַמַּיִם. שְׁתֵּי אַוָּזוֹת / ע' הלל שְׁתֵּי אַוָּזוֹת שָׁאֲלוּ זוֹ לָזֹאת: "מַה נִּשְׁתֶּה וּמַה נֹּאכַל?" וְהַשּׁוּעָל כְּלוּם לֹא שָׁאַל: וְכָל הַיּוֹם שָׁתָה וְאָכַל... * / רחל (בלובשטיין) לְכוּ אֶל הַכַּר, לְכוּ, אַוָּזַי, שָׁם עֵשֶׂב הַרְבֵּה וּמַיִם בְּלִי דַי. לְכוּ אַוָּזַי, לְכוּ לְבָנַי, עִם רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ תָּשׁוּבוּ אֵלַי. גַּע - גַּע - גַּע! מתוך והדשא שר בכפות רגלי כתבה אילנה אבן-טוב-ישראלי ציירה רות צרפתי הוצאת רונן 1991 מתוך בוקר טוב כתב ע' הלל ציירה מיכל אפרת הקיבוץ המאוחד 1961 מתוך בבית ובחוץ כתבה רחל בלובשטיין הציורים מאת ו' שכט הספרון ראה אור בתל אביב ב-1930, בהוצאה פרטית של יבואן הצעצועים ראובן גולדברג אווזים הראשון בשלישיית שירי האווזים הוא שיר חסר שם הכלול בקובץ קטן של חרוזים לילדים. כתבה רחל המשוררת. הקובץ - בבית ובחוץ - יצא לאור בהוצאה פרטית ב-1930 ומאז נעלם מן המדפים ומן הנוף הספרותי העברי למשך 40 שנה ויותר. פרסומו מחדש של הקובץ ב-1974 היה בבחינת "סנסציה קטנה, גילוי של הפתעה לכל חובבי השירה העברית, ושירת רחל בפרט", כפי שכתב אוריאל אופק באחרית דבר החותמת את הספר. עד אז נעלמה מאוהביה של המשוררת ומחוקרי ספרות הילדים העברית העובדה כי רחל, מן האמהות המייסדות של שירת הנשים העברית, שלחה את ידה גם בכתיבה לילדים. אוריאל אופק מספר כי ב-1973 פנתה אליו עורכת ספרי הילדים בהוצאת ספרית פועלים מירה מאיר , וסיפרה שהגיע לילדיה ספר שירי ילדים שכתבה רחל. אופק הספקן החל להתחקות אחר שורשיו של הספרון שבידי מירה מאיר והתמיד בחקירתו על אף מסרים מרפי ידיים שקיבל מכל עבר. התברר שיבואן צעצועים תל-אביבי שהכיר את רחל ואת שיריה פנה אליה וביקש שתכתוב חרוזים קלים לחוברות מצוירות של חיות-בית שהביא עמו מגרמניה. רחל, שהתגוררה אז בחדר דל בתל אביב והתענתה בשלביה האחרונים של מחלת השחפת, נענתה לבקשתו. לאחר שנכתבו החרוזים הוכנה כריכה צבעונית ועליה שם הספרון ושמות המשוררת והצייר, ונדפסו כמה מהדורות של ספרון צבעוני קטן. הספרונים, כך סיפר היבואן לאוריאל אופק, הוצעו למכירה בחנויות צעצועים ונחטפו מיד. שכרה של רחל היה זהה לזה שנהגו לשלם לה במערכת "דבר": 20 גרוש על כל שורת שיר. אופק חקר ומצא גם שהצייר וילהלם שאכט שנולד בלייפציג ומת בשנות הארבעים של המאה ה-20 היה בוגר האקדמיות לאמנות של לייפציג ומינכן והתפרסם בעיקר כליתוגרף וכצייר נופים. כאמור, חרוזיה הקטנים והנלבבים של רחל לילדים ראו אור בשנית ב- 1974 בספרית פועלים, 43 שנה אחרי מותה של רחל. מלבד האווזים - גם הזבוב, התוכי, התרנגול, החתול, החמור, הסוס, הגדי, הפרה, הכלב, היונה, העכבר והכבשה - זכו כל אחד לשיר קצר. בשירו שְׁתֵּי אַוָּזוֹת עושה ע' הלל שימוש בנושא פסימי ליצירת הומור, אבל הוא חס על הקוראים הקטנים ומסתפק ברמיזה על אחריתן המרה של האווזות: בזמן שהן עסוקות בשאלה הקיומית "מַה נִּשְׁתֶּה / וּמַה נֹּאכַל?" מבין השועל שיוכל לפטור את עצמו משאלת הארוחה הבאה - "וְכָל הַיּוֹם שָׁתָה וְאָכַל..." (ומן הסתם גם הרהר בביטוי "אווזה פותה"). השיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר של אילנה אבן-טוב ישראלי מתרחק מאוד מן הנימה הילדית-רכה של רחל ומן הקריצה הליצנית של ע' הלל. המילה "צְוָחָה" מופיעה בתהלים בהקשר של מצוקה, וכמו הצירוף היחידאי "וקול גדול" - גם בנבואות זעם בישעיהו. את הופעת האווזים מתארת אבן-טוב-ישראלי בפועל "פָּשְׁטָה" שאחת מהוראותיו היא "התנפלה" או "הִשְׂתערה"; הפועל "צָנְחָה" והתארים "שְׁחוֹרַת כָּנָף" ו"כְּבֵדָה" מעצימים את התחושה שהופעתה של להקת האווזים נתפסת כייצוג של אסון. ספרה של אילנה אבן-טוב-ישראלי והדשא שר בכפות רגלי מוקדש לזכר בנה רונן, קצין צה"ל שנפל בעת מילוי תפקידו. ד"ר נירה לוין

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת כריס דיקאסון כריס דיקאסון איורים מאת עובדות מדהימות שחובה לדעת [...] קתרין בררטון

שירים לילדים בנושא מים וסבון: אַמְבַּטְיָה / יהודה עמיחי, סוֹפוֹ שֶׁל יְהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ / יהונתן גפן, עָמוֹס, בַּקְבּוּק וְכוֹס / מיריק שניר חזרה עָמוֹס, בַּקְבּוּק וְכוֹס / מיריק שניר יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק - בּוּק - בּוּק! בּוּק - בּוּק - בּוּק! בּוּק - בּוּק - בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק - בּוּק - בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: בּוּק! וְעַכְשָׁו מֵהַכּוֹס לַבַּקְבּוּק: פָּךְ! קְצָת נִשְׁפַּךְ. עוֹד הַפַּעַם! יוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה עָמוֹס, שׁוֹפֵךְ מִבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס: אוֹי! אֵין בּוּק! כְּבָר רֵיק הַבַּקְבּוּק... סוֹפוֹ שֶׁל יְהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ / יהונתן גפן יָדוּעַ שֶיְּהוֹשֻעַ הַפָּרוּעַ הָיָה יֶלֶד מְאֹד מְלֻכְלָךְ, אַךְ פָּחוֹת יָדוּעַ שֶׁגַּם כִּמְבֻגָּר יְהוֹשֻעַ אֶל הַלִּכְלוּךְ נִמְשַׁךְ. יְהוֹשֻעַ אַף פַּעַם לֹא נִכְנַס לַמִּקְלַחַת וּמֵעוֹלָם לֹא נִסָּה בָּאַמְבַּטְיָה לָשֶׁבֶת, וְהָיוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁמֵּהֶם הוּא פָּחַד בִּמְיֻחָד: בְּרָזִים, סַבּוֹן, וּמַגֶּבֶת. הוּא הָיָה כֹּה פָּרוּעַ, וּבְאֹפֶן קָבוּעַ, הִשְׁתַּתֵּף יְהוֹשֻעַ בְּתַחֲרוּת הָעוֹלָם בְּלִכְלוּךְ. וְתָמִיד הוּא זָכָה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְקִבֵּל גָּבִיעַ חָלוּד, מָלֵא בְּבֹץ מָעוּךְ. כְּשֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה, נֶחְשָׁב יְהוֹשֻעַ לָאָדָם הַמְּלֻכְלָךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. וּבְגִיל מֵאָה וּשְׁתַּיִם, הוּא נִכְנַס בְּטָעוּת לַמַּיִם, הִסְתַּבֵּן, וְנֶעֱלַם. אַמְבַּטְיָה / יהודה עמיחי הִגִּיעַ זְמַן לְהִתְרַחֵץ קְצָת. דָּדִי נִכְנָס לָאַמְבָּט. אִמָּא הֵכִינָה סְמַרְטוּט גָּדוֹל כִּי דָּדִי שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל הַכֹּל, וּמִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ כֶּלֶב-יָם מַקְצִיף וּמַתִּיז לְכָאן וּלְשָׁם. עַכְשָׁו יוֹשֵׁב הוּא בֵּין הָאֵדִים וְאִתּוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה שֵׁדִים. אַמְבָּטִיאֵל, סַבּוֹנִיָּהוּ וְקִצְפוֹן וְשַׁפְשׁוּף וְקַרְצוּף וְצִנּוֹרוֹן סְפוֹגִיָּהוּ מִבְרַשְׁתִּיאֵל וְקַרְצָף וְשָׁף-אֹזֶן וְגַם שָׁף-אַף. כָּל אֵלֶּה יַחְדָּו מִשְׁתּוֹלְלִים וְהַקִּירוֹת רוֹקְדִים וּמְצַלְצְלִים וְיֵשׁ קְפִיצוֹת וּבְעִיטוֹת לְכָל עֵבֶר עַד שֶׁחוֹפְפִים רֹאשׁ: הוֹי שׁוֹד וָשֶׁבֶר! לֹא, לֹא אֶת הָרֹאשׁ! הָרֹאשׁ הוּא קָדוֹשׁ. כָּל הַבַּיִת גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ הַמִּשְׁטָרָה! מְכַבֵּי הָאֵשׁ! עַד שֶׁאִמָּא מַקְצִיפָה שַׁמְפּוֹן וְעוֹשָׂה לוֹ בְּלוֹרִית עוֹמֶדֶת כְּמוֹ כַּרְבֹּלֶת עֲנָקִית. וְדָדִי צוֹעֵק: קוּקוּרִיקוּ! וְצוֹחֵק הִי, הָא וְהוּ. מתוך עמוס, בקבוק וכוס כתבה מיריק שניר אייר אבנר גלילי הקיבוץ המאוחד 1992 מתוך הדרקון הלא נכון כתב יהונתן גפן ציירה הנה אדלן דביר 1986 מתוך הזנב השמן של הנומה כתב יהודה עמיחי אייר יונתן גרשטיין שוקן 1978 מים וסבון שלושת השירים עוסקים בשעת הרחצה - אירוע חשוב שהוא לעתים טראומטי ולעתים אהוב בשגרת יומם של פעוטות. הפעוט ששמו דָּדִי (עמיחי) והפעוט ששמו עמוס (מיריק שניר) מנצלים את זמן האמבט למשחק - כל אחד בדרכו. הגיבור השלישי (גפן), אף שהוא רחוק מלהיות פעוט, ראוי בהחלט למרחץ. שירו של יהודה עמיחי (1911–1970) הוא מעין תיעוד של המתרחש בחדר האמבטיה בכל פעם שדָּדִי הקטן מתרחץ. כדרכו הוא "שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל הַכֹּל, / וּמִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ כֶּלֶב-יָם / מַקְצִיף וּמַתִּיז לְכָאן וּלְשָׁם". הרבה מילים "רטובות" בשיר; "אַמְבָּט", "סְמַרְטוּט", "שׁוֹפֵךְ", "מַיִם", "כֶּלֶב-יָם", "מַקְצִיף", "מַתִּיז", "אֵדִים", "חוֹפְפִים" ו"שַׁמְפּוֹן". עמיחי המציא רשימה ארוכה של שדים ו"טבל" גם אותם במים: "אַמְבָּטִיאֵל, סַבּוֹנִיָּהוּ וְקִצְפוֹן / וְשַׁפְשׁוּף וְקַרְצוּף וְצִנּוֹרוֹן / סְפוֹגִיָּהוּ מִבְרַשְׁתִּיאֵל וְקַרְצָף / וְשָׁף-אֹזֶן וְגַם שָׁף-אַף". שיא הרפתקת האמבטיה הוא רגע חפיפת הראש, ותגובתו של דָּדִי לפעולה הבלתי נעימה נשמעת היטב גם בזכות המצלול העשיר בעיצורים שורקים. הודות לאמא, היודעת את נפש יַלְדָהּ, הרחצה (והשיר...) מסתיימים ברוח טובה. יהונתן גפן (נ' 1947) מספר על מי שממתין כבר 170 שנה למקלחת - יהושע הפרוע, גיבורו של ספר בשם זה שכתב (וצייר) היינריך הופמן ב- 1844. גפן מתאר את בגרותו של המלוכלך האולטימטיבי, ששערו הלא-מסופר וציפורניו הארוכות איימו על סרבני רחצה בעולם כולו. סופו של יהושע הפרוע מוכיח מה שכל ילד יודע: הרחצה מסוכנת! מיריק שניר (נ' 1948), במילים מעטות מאוד, מצליחה לתאר בפירוט ובדייקנות את משחקו של הפעוט עמוס היושב באמבט. חזרה על שורות מסוימות, קיצור שורות אחרות ושימוש בהברות אומומטופיאיות ("בּוּק", "פַּךְ") המדמות צלילים הקשורים במים מאפשרים לקוראים לדמיין את עמוס המרוכז ברצף פעולותיו, ולהבין איך - בהתאמה להתמעטות המים בבקבוק - מתקצרים משכי הפעולות ומתקרב סופו המתסכל של המשחק. נירה לוין