מחלון הרכבת

הנוסעים ברכבת חווים את העולם בתנועה, כשתמונה אחר תמונה מופיעה ומיד מתחלפת באחרת בהתאמה למהירות הנסיעה. כל התמונות "ממוסגרות" במרובע החלון שהנוסעים מביטים דרכו בתערוכה הדינמית הזו, שלעתים נדמית כתערוכת קבע ולעתים משתנים חלקים בה, בעיקר עקב חילופי העונות.

שלושת השירים כאן עוסקים במה שחולף מול עיני הנוסעים - מבעד חלון הרכבת.

שירו של רוברט לואיס סטיבנסון (1850–1894), הסופר והמשורר הסקוטי המוכר לדוברי העברית בעיקר בזכות ספריו אי המטמון, המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד ו-האדון מבלנטרי, אינו מזכיר את חלון הרכבת, אך מתאר בשצף-רצף של פעלי תנועה ושמות עצם את המראות הנשקפים בו. בראשון משני בתי השיר, הטקסט מזכיר חיות משק ואובייקטים דוממים שכולם זוכים לתנועה פרועה, כאילו הושלכו לאוויר ונפלו ארצה במציאות כאוטית: "מַהֵר עוֹד יוֹתֵר מִטִּיסַת מְכַשְּׁפוֹת / גְּשָׁרִים וּבָתִּים וּדְרָכִים יְפֵהפוֹת [...] עָפִים הֵם, טָסִים וְנוֹפְלִים כַּמָּטָר, / וְגַם תַּחֲנוֹת בִּמְהִירוּת, בְּרִפְרוּף, / טָסוֹת וְחוֹלְפוֹת בִּשְׁרִיקָה וְצִפְצוּף". הבית השני מציג בעיקר בני אדם; ילדים ומבוגרים. לטובתם (ולטובת הקוראים) מתמתנת מהירות הרכבת, והשתהות פואטית מְאַפשרת התרשמות מהפרטים הקטנים ומהתנועות הקטנות: "וְיֶלֶד קָטָן מְלַקֵּט לוֹ קוֹצִים, / וְהֵלֶךְ עוֹמֵד פֹּה וּסְתָם מִסְתַּכֵּל, / וְכָאן כַּר הַדֶּשֶׁא יָרֹק וְצוֹהֵל; / כָּאן מֶרְכָּבָה עַל

השיר של דליה רביקוביץ (1936–2005) מתאר נסיעה של אם ובנה ברכבת. מהשורה הראשונה פולח את השיר עמוד שדרה פואטי המנכיח את השדה הסמנטי המתבקש: רכבת, רציף, צפירה, דוהר הקרון, נוסעים, מסילה, נורית מהבהבת, קונדוקטור (=כרטיסן), ספסל, זגוגית, בבואת החלון, שורק הקטר.

התנועה בתוך הקרון, לעומת זאת, מתוארת כמזערית; "בְּתוֹךְ הַזְּגוּגִית דְּמוּת שֶׁל יֶלֶד נִצֶּבֶת / יֶלֶד יָפֶה וּפָנָיו פְּנֵי אַלּוֹן [...] אַלּוֹן מְטַיֵּל כִּי נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת." אבל המשוררת קורצת לקוראים ומעניקה תנועה דרמטית לבבואתו של הילד, הנשקפת מזגוגית החלון: "וְזֹאת בָּבוּאַת הַחַלּוֹן הַיָּפָה / רָצָה מִנֶּגֶד, צַחָה וּשְׁקוּפָה". זו שקיומה אינו אלא השתקפות – מייצגת חיוּת, מהירות, מרץ, תחרותיות ועליצות.

נורית זרחי (1941–) הניחה בספר שיריה לילדים הפרה שרצתה להיות זמרת (1985) שיר קצרצר שהפואטיקה המעודנת שלו משלבת את הציורי במופשט. בשם השיר – "חֲצָבִים מִקָּרוֹן רַכֶּבֶת" – מונחים הנושא וזירת השיר. חמש שורותיו הן תיאור חלומי-מטפורי של חצבים בשלהי הקיץ: מדומים ל"עוֹפוֹת הַבָּר", צומחים ב"אַגְמֵי עָפָר", גבעוליהם מתוארים במטפורה "זוֹקְפִים אֶת צַוְּארֵיהֵם הָאֲרֻכִּים". הדוברת החולפת על פניהם במהירות מייחסת להם ספק-חיים, ספק קיוּם מופשט: "וַעֲטוּפֵי שֵׁנָה שְׁקוּפָה / אֶל תּוֹךְ עַצְמָם מִתְרַחֲקִים".