דפי המידע של איתמר לוי | דף מס' 2
אישים וספרים
בחול המועד סוכות תרמ"ז (1886) נולד בפלונסק שבפולין דוד גרין. לימים, דוד בן גוריון - ראש הממשלה ושר הבטחון הראשון של מדינת ישראל.
מילדותו ספג את האהבה לארץ ישראל ולשפה העברית ובשנת 1906 עלה לארץ. ב- 1910 נבחר להיות ממקימי כתב העת "האחדות", ביטאונם של "פועלי ציון" בירושלים ושימש אחד מעורכיו. על מאמרו הראשון חתם בשם חדש - "בן גוריון" על שם יוסף בן גוריון, מאחרוני המגינים של ירושלים בימי המרד הגדול ברומאים.
לאורך כל השנים שמר בן גוריון מקום של כבוד לספרים ולקריאה. ספרייתו כללה קרוב ל- 20,000 ספרים בנושאי התעניינותו הרבים - יהדות ותנ"ך, תולדות התנועה הציונית, ארץ ישראל, היסטוריה צבאית, פילוסופיה, תרבויות ודתות שונות, ביולוגיה ועוד. מקום מיוחד תפסו הספרים לזכר חללי צה"ל אותם הניח ליד שולחנו. את הספרים אהב בן גוריון לקרוא בשפת המקור, וכך, נוסף על השפות שידע מילדותו - יידיש, רוסית, פולנית ועברית, כללה ספרייתו ספרים באנגלית, תורכית, צרפתית, ספרדית ואפילו יוונית עתיקה - שפות אותן למד במהלך חייו. ביוני 1970, בגיל 84, פרש בן גוריון מהחיים הפוליטיים כדי להתמסר לכתיבת זכרונותיו. נוסף לששת כרכי הזכרונות פרסם עשרות ספרים.
וכך מספר שמעון פרס על בן גוריון בספרו "לך עם האנשים": "כשנסענו לביקור רשמי בפאריס, שאל אותי אם אני מכיר את העיר כהלכה. השיבותי: "פחות או יותר". "האם אתה יודע היכן זה בולבר רספיי?" הוסיף לשאול. "כן, אני יודע", השיבותי. "ובכן, כשנגיע העירה, ניסע לשם", אמר. שאלתיו במה העניין, אולי ניתן לחסוך את הנסיעה ולהשיג את מבוקשו בלי שיטריח את עצמו. לא, העניין דחוף מאד, השיב, והוא חייב לטפל בכך בעצמו. רק לאחר חקירה ודרישה מצדי נתברר פשר העניין. לפני כשנה רכש כרך א' של "תולדות הפילוסופיה המערבית", שהופיע בלשון הצרפתית. בפרוספקט שקיבל מהמו"ל נאמר שבחודש הזה צריך להופיע כרך ב' של הספר ואת הכרך החדש אפשר להשיג מיד לאחר הופעתו בחנות ספרים גדולה בבולבר רספיי"...
תערוכה - סוכות
מחווה לנחום גוטמן
ספרים בבולים
מדי שנה מוציא השירות הבולאי סדרת בולים ("מועדים") לכבוד השנה העברית החדשה.
סדרת מועדים התשמ"ז (1987) כללה שלושה בולים שעל כל אחד מהם עמוד מאוייר מתוך "מחזור וורמיזא" - מחזור שנכתב ואויר בימי הביניים והיה אחד מאוצרות בית הכנסת בעיר וורמיזא (וורמס) שבגרמניה - בית הכנסת בו למד ולימד גם רש"י. בית הכנסת נהרס בליל הבדולח אך המחזור הוסתר בקתדרלה של העיר ובדרך זו ניצל מידי הנאצים. אחרי המלחמה, כשלא נותרו עוד יהודים בוורמס, הועבר כתב היד לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, בו הוא שוכן כיום. על גורלם של יהודי וורמיזא כתב שאול טשרניחובסקי את "בלדות וורמיזא".
בול זה מתוך הסדרה כולל עמוד מתוך תפילת יום כיפור. הציור מתאר את שער השמיים הנפתח עם בקשת התפילה, ומעליו ירושלים של מעלה.
מיומנו של מאתר ספרים
הזכות לא לקרוא*/ איתמר לוי
הסיפור הבא כבר מזמן צריך היה להיכתב. רק סומק המבוכה המציף את לחיי כשאני נזכר בו, מנע ממנו להפוך לקלאסיקה בין סיפורי.
דעו לכם, אני כנראה המו"ל היחידי בעולם שהעז להוציא ספר לאור מבלי לקרוא בו, ואפילו – מבלי לראותו מעולם!
מעשה שהיה, כך היה:
בתחילת שנת 2000 החלטתי לפתוח הוצאה לאור.
כל ניסיונותיי לשכנע את ההוצאות להוציא מחדש ספרים ישנים בעלי ביקוש רב, נכשלו. הוצאת 'ראובן מס', הוצאת 'עם עובד' הביטו עלי כעל מי שנטרפה דעתו, כאשר הצעתי להן להוציא לאור את 'יהושע הפרוע' ואת 'לימפופו'. רכשתי מהן את הזכויות על שני הספרים והוצאתי אותם לאור זה אחר זה.
ואז הגיע תורה של נתיבה.
ספרה של נתיבה בן יהודה 'אוטוביוגרפיה בשיר וזמר' יצא לאור בהוצאת 'כתר', בראשית שנות ה-90, ונעלם תוך זמן קצר מהמדפים.
בספר מתארת נתיבה את תולדות משפחתה, דרך השירים ששרו בכל תקופה: שירי גן הילדים, שירי תנועת הנוער, שירי הגימנסיה ועוד.
נתיבה מספרת בגאווה כי הספר הפך לפריט אספני, ואנשים היו מוכנים לשלם עבורו מאות שקלים. כאשר פתחתי את השירות לאיתור ספרים בשנת 1993, פנו אלי עשרות אנשים וביקשו שאמצא להם עותק של הספר.
בשנת 2002 פניתי להוצאת 'כתר' כדי לשכנעה לפרסם את הספר מחדש, אך נתקלתי בסירוב מוחלט. רכשתי מההוצאה את הזכויות , והגעתי אתה להסכם על הדפסתו של הספר בבית הדפוס של ההוצאה. החוזה נחתם, התשלום הראשון כבר נשלח, הכול היה מוכן להתחלת ההדפסה.
אבל אז... התחיל הספק לכרסם בי.
הייתכן?
האם זה הגיוני להשקיע עשרות אלפי שקלים בספר שעדיין לא קראתי בו, ספר שמעולם לא ראיתי. רק בקשותיהם ותיאוריהם של מאות לקוחותיי, לימדו אותי את חשיבותו של הספר.
פניתי להוצאת 'כתר'. שאלתי את אשת הקשר שלי, כיצד הם מתכוונים להדפיס את הספר בדיוק כמו שהוא היה לפני כ-15 שנה. היא אמרה לי שנשאר עותק אחד בארכיון ההוצאה, ובעזרתו הם מתכוונים לשחזר את הספר.
"תעצרו את ההדפסה!" ציוותי עליה, אך בתוכי צהלה גדולה.
"אני לא מסכים שתדפיסו, עד שאני לא אעבור על הספר! אולי הוא פגום?"
נציגת ההוצאה היססה. "אתה צודק... לא חשבתי על זה... אני אשלח לך מייד את הספר..."
כעבור כמה ימים הגיעה המעטפה.
פתחתי אותה בהתרגשות, והחלקתי באצבעותיי על כריכתו המבהיקה והיפה של הספר. קראתי בו מתחילתו ועד סופו. אכן ספר מעניין וחשוב, שראוי וכדאי להדפיסו מחדש!
שלחתי את הספר חזרה להוצאה, ואישרתי להם להמשיך בתהליך ההדפסה.
עכשיו אני יכול בלב שלם, להתחיל לעבוד על הספר הבא שתכננתי להוציא לאור - "עולמו הקטן של דון קאמילו".
הפעם, כך החלטתי, אני אקרא את הספר, לפני החתימה על החוזה...
* מתוך 'מגילת זכויות הקורא' – 'כמו רומן'/ דניאל פנק.