חנניה רייכמן החרזן הלאומי

דפי המידע של איתמר לוי | דף מס' 216

~ חנניה ~

רייכמן נולד בשנת 1905 בגרישינו אוקראינה. הוא למד בבית ספר עברי, והיה בתנועת 'צעירי ציון', ומפעילי המחתרת הציונית ברוסיה. בתום המהפכה הקומוניסטית עבר ליקטרינוסלב והמשיך בפעילות עברית וציונית במחתרת. הוא נעצר על ידי הבולשת, הצליח לעלות לארץ ישראל בשנת 1926, והתיישב בתל אביב. תחילה עבד בפקידות בחברה ליצוא פרי הדר, אולם החל משנת 1945 התמסר לכתיבה ספרותית ותרגום.

"כתיבתו הפיוטית של רייכמן," כתב עליו אוריאל אופק, "מצטיינת בחתירה לשלמות במקצב ובחריזה, בהומור קליל ועוקצני ובהברקות לשון וחרוז, בהן ניכרת לעתים העדפת הוירטואוזיות על הפשטות והבהירות. רוב ספריו הם אוספים של 'חרוזי לצון', שנדפסו תחילה ב'דבר לילדים', 'דבר השבוע' ובמות אחרות."

מספריו:

לפרטים נוספים לחץ על חזית הספר

כמה עובדות טריוויה על חנניה רייכמן

רייכמן תרגם כמה מיצירות הספרות של זאב ז'בוטינסקי, שסמך את ידיו על התרגומים, וכינה אותם 'מצויינים'.

לחנניה רייכמן היו במשך שנים שני מדורים בעיתון 'דבר'. האחד - 'פתגמים ומכתמים', עליו חתם בשמו, השני - 'מאוצר הבדיחה', עליו חתם בשם 'אבי אבשלום'.

ספרו של רייכמן 'משירת העולם' כולל כ-250 יצירות שנכתבו ברוסית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ואידיש. את כולן תירגם רייכמן משפת המקור.

בשנת 1940 הוציא חנניה רייכמן חוברת בשם 'משירי נעוריו של זאב ז'בוטינסקי' אותם תירגם. החוברת לא נועדה כלל למכירה, והודפסו ממנה 100 עותקים בלבד.

הרעיון לתרגם את משלי קרילוב נולד בבית הנופש במעלה החמישה. השחקן יהושע ברטונוב, איש 'הבימה', דיקלם באוזניו של רייכמן כמה משלים והדביק אותו בהתלהבותו.

---

~ ספרים וסופרים ~

ציטוטים מתוך 'פתגמים ומכתמים' בפרק מיוחד אותו הקדיש רייכמן לאוהבי ואספני ספרים

ציור: יוסי שטרן

כמה עובדות טריוויה על 'פתגמים ומכתמים'

את הספר 'פתגמים ומכתמים' הקדימו שני ספרים אחרים, בהם ליקט רייכמן מכתמים מרחבי העולם: 'פתגמים' [1937], 'ממשלי העמים ומפי חכמים' [1941].

בספר כונסו מבחר מהפתגמים שפורסמו במשך שש שנים בשבועון 'דבר השבוע' תחת השם 'מן הים הכללי - וטיפה משלי'

הספר מכיל כאלפיים פתגמים ומכתמים, רובם מתחום ההומור והסאטירה.

בין הסופרים מהם ליקט רייכמן את הפתגמים נמצאים מארק טווין, צ'כוב, ויקטור הוגו, לואיס קרול, היינה, דיקנס, אריך קסטנר ועוד.

---

~ עלילה גלילית ~

ביולי 1990 נערכה ישיבה של הכנסת השתים עשרה לציון מלאות 50 שנה למות זאב ז'בוטינסקי. בין הנואמים נשא דברים גם אריה אליאב מהמערך. אליאב דיבר על דמותו של המנהיג הרביזיוניסטי והגדיר אותו כליברל. הוא ציטט דברים שאמר ז'בוטינסקי על דמות החברה במדינה היהודית שתקום, על היחס לערבים ועל עתיד המדינה בזמן שלום. "והנה זאת אומר ז'בוטינסקי על עתיד המדינה היהודית עם בוא ולאחר השלום, והמבואה הזאת היא מתוך סצנריו לסרט 'גנצורי' - מדברים שם השיח' ואמנון הגיבור היהודי. השיח': ישראל וישמעאל אחים יהיו והמזרח שלהם. אמנון: הרבים בני עמך החושבים כמוך? השיח': לא, אך הם ירבו ברבות הימים."

באמצע שנות העשרים, לפי הזמנת ההנהלה הראשית של הקרן הקיימת לישראל, כתב זאב ז'בוטינסקי סצנריו באנגלית לסרט ראינוע בשם 'גנצורי'. הכוונה הייתה לסרט תעמולתי, אך למעשה התסריט שכתב ז'בוטינסקי היה יותר תעמולה לארץ ישראל ולציונות, מאשר לקק"ל. זאת כנראה הסיבה שהנהלת הקרן גנזה אותו. בשנות ה-40', כאשר החלה העבודה על כתבי זאב ז'בוטינסקי, כונסו בכרך אחד הסיפורים שפורסמו בפריס בשנת 1930. בין הסיפורים נכלל גם הסנצריו 'גנצורי'.כתב היד המקורי נמצא ברשותה של קק"ל, ונמסר לתרגום לחנניה רייכמן, שתירגם את כל הסיפורים בכרך.

אמנון הצעיר, שתוכניתו היא להקים בית חרושת לבשמים על גדות הכנרת, מציל את סוסו האהוב של שייך בדואי ומקבל ממנו מדליון עתיק ובו פרח שלריחו - לפי דברי השייך - יש סגולות קסם: 'תנהו לנפש אהובה - ושוב לא תשכח אותך לעולם.'

אמנון מעניק את המדליון לתמר ובא להיפרד ממנה ברציף הרכבת בתחנת צמח. לאחר שהרכבת עוזבת הוא פוגש את הקצין סמדלור קטוע היד שהגיע לתחנה. אמנון מציע להראות לו את הגליל. סמלדור הוא כמובן בן דמותו של טרמפלדור. הוא מופיע בתסריט שוב ושוב - גם ההגליה לקושטא, גם עם גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. לא ברור מדוע ז'בוטינסקי החליט להדביק לו שם בדוי, בעוד דמויות אחרות כמו קולונל מרגולין, אלנבי, פטרסון מוזכרים בשמותיהם האמיתיים. כדי להצדיק את המשימה אליה נקרא, לפאר את שמו של ארגון הקרן הקיימת, הכניס ז'בוטינסקי בסנצריו את הסמל הנצחי של הארגון: הקופסה הכחולה. היא נמצאת בביתו של אמנון, היא עומדת על המדף בביתו של המורה במסחה [אמנון: קופסה קטנה זו צריכה לגאול ארץ שלימה - וכי אין היא קטנה מדי? סמלדור: אין דבר - זו הקטנה גדולה תהיה.]

בכתבה שהתפרסמה ב'דבר השבוע' ביולי 1980 על מוזיאון התיאטרון שהקים יהודה גבאי בתל אביב, כתבה העיתונאית טלי נתיב, כי ניתן למצוא בו את 'המחזה היחיד שנכתב על יוסף טרומפלדור, ודווקא בידי משורר ערבי, שכתב אותו בשפה הגרמנית." נתיב אינה מזכירה את שמו של המחזאי הערבי. זהו עזיז דומט. תוכלו לקרוא עליו ועל המחזה שכתב, בדף המידע על יוסף טרומפלדור.

כעבור כמה שבועות נשלח לעיתון 'דבר' מכתב של קורא בשם אליהו ארליך מתל אביב. אליהו הוא בנו של אשר ארליך, אשר מופיע גם הוא בסצנריו של ז'בוטינסקי כ'מורה ממסחה'. אליהו כתב במכתבו כי קביעתה של טלי נתיב איננה מדוייקת. גם התסריט שכתב ז'בוטינסקי עבור הקרן הקיימת מציג את טרומפלדור ותרומתו להגנת ארץ ישראל. מה שמעניין הוא ששני המחברים צירפו דמות דמיונית, לתוך הסיטואציה האמתית של הקרב על תל חי.

כמה עובדות טריוויה על סיפורי זאב ז'בוטינסקי שתרגם חנניה רייכמן

בכרך 'סיפורים' מתוך כתבי ז'בוטינסקי מכונסים כל הסיפורים שראו אור בספר שראה אור בפריז בשנת 1930.

הסצינריו לסרט הקולנוע 'גנצורי' נכתב באנגלית.

הציורים המופיעים בספר צויירו ע"י ארתור שיק.

---

~ בחוץ ירד שלג ~

על השיר 'אם'. כתב רודיארד קיפלינג, תירגם חנניה רייכמן

בספר השיאים של גינס משנת 1986 נכתב תחת הכותרת 'השיר המתורגם ביותר': "שירו של ג'וזף רודיארד קיפלינג [1865-1936] 'אם' [IF], שנתפרסם לראשונה ב-1910, תורגם ל-27 שפות. לדברי קיפלינג מופיע השיר בקבצים שונים 'עד לזרא'."

מימין - תרגום ש. שלום, משמאל - תרגום יוסף נדבה

רודיארד קיפלינג נולד בשנת 1865 בהודו. אביו הגיע עם משפחתו לבומביי כדי לנהל מוזיאון ובית ספר לאמנות. בגיל 6 נשלח ללמוד באנגליה, ובגיל 12 החל ללמוד בפנימיה צבאית. כשחזר להודו החל לעסוק בעיתונות ובכתיבה. בשנת 1929 ביקר המשורר קיפלינג בארץ ישראל. ליווה אותו הנציב העליון של ממשלת אוסטרליה בלונדון. מטרת ביקורם לא הייתה לשם מנוחה ונופש. השניים באו לבקר את קברות חללי המלחמה בארצות המזרח - ארץ ישראל, סוריה ומצרים, כדי למסור דו"ח על מצב בתי הקברות.

~ אם ~

תרגום: חנניה רייכמן

אם בידך לשמור על קור ואומץ רוח

בקהל אובדי עצות מוכי המבוכה,

אם בלבך העוז להישאר בטוח

גם בהטיל כל איש ספק בכוחך;

אם עוז בך חכות בלי היות יָגֵעַ,

או לא לגמול כזב לבעלי דיבה,

או בהיותך שָֹנוּא – מִשְֹּנוא להימנֵעַ,

אך גם מהתחסדות יותר מדי רבה;

אם בידך לחלום - ולהתפכח בן רגע, לחשוב - ולא להיות עבדה של מחשבה. אם גם בניצחון וגם באיד ופגע יכול אתה לנהוג מידת ביטול שוה. אם רב עוזך לשאת אמת אשר הבעת עת יסלפה נבל ללכוד בה אוילים, אם תש ושבע עמל תראה בשקוע מטה בנין מפעל חיים - ושוב אותו תקים.

אם כל האוצרות אשר בהם זכית, תוכל גם לסכן בקלף סתום אחד, אף להפסיד הכל - ושוב לחזור ראשיתה ולא לפלוט מלה על עושר שנפסד. אם בידך למשול בלב בקדור האופק, לשלוט בעצבים שכל כוחם נמק - ולעמוד הכן במות בך כל דופק חוץ מציווי רצון המהדהד: 'חזק!'

אם בין יצרי המון תשמור על יושר דרך או בחברת מושלים - על חן פשטות בן עם, אם לכל איש ואיש תיתן משקל וערך, ואף לא לאחד - משקל שהוא מוגזם. אם בידך לתפוס במרוצתך קדימה במלוא ששים שניות כל רגע פחזני, שלך הוא העולם וכל אשר בו פנימה, ומה שרב יותר - אדם הנך, בני!

אם היו עורכי 'ספר השיאים של גינס' טורחים לחטט ולבדוק, היו מגלים כי שירו של קיפלינג זכאי להיכנס לספר השיאים גם בזכות מספר התרגומים הרב לעברית. המוכר ביותר הוא תרגומו של חנניה רייכמן, אך גם זאב ז'בוטינסקי, משה הנעמי [זינגר], ש. שלום, ראובן וימר, משה קפלן, אברהם בירמן, יהושע כוכב, יוסף נדבה, ירוחם שמשוביץ, ואפילו יאיר לפיד שר האוצר בממשלת ישראל, ניסו את כוחם בתרגום השיר.

בבלוג 'עונג שבת' מספר דוד אסף כי באחד מעלוני השבת המופצים בבתי הכנסת, הופיע ציטוט מתוך השיר במדור 'פתגמי חכמים'. על החתום: רבי קיפלינג.

קיפלינג נפטר בלונדון ב-18 בינואר 1936, ונקבר בפינת המשוררים בכנסיית וסטמינסטר. הידיעה על מותו נשמעה כמו שיר. וכך נכתב בעיתון 'דבר' ב-19 בינואר 1936: "קיפלינג מת בשעה 12.10. אשתו, בתו ורופא עמדו ליד מיטתו. בשעות האחרונות לא דיבר. הגיע לאפיסות כוחות גמורה במלחמתו הארוכה והאחרונה. בחוץ ירד שלג."

---

~ לבריק, לבריק ~

'חמשתם'/ זאב ז'בוטינסקי. תרגום חנניה רייכמן

אחת מפסגות התרגום של חנניה רייכמן הוא הרומן 'חמשתם' של זאב ז'בוטינסקי, אותו תרגם מרוסית יחד עם י. ה. ייבין. אחת מפסגות התרגום ברומן, הוא תרגומו של רייכמן לשיר הנמל מאודיסה 'לבריק'.

"השיר על 'לבריק'", העיר רייכמן בסוף הספר, "המבריק במקורו בכל שלל צבעיה של לשון הנמל האודיסיאית, אינו ניתן, כמובן, לתרגום, והגירסה העברית המובאה כאן לא באה אלא למסור את עיקר תוכנו של השיר. שיבושי הלשון, המתבלים גירסה זו, שהם אחד בששים מן השמות, אשר עושה האודיסאית ברוסית בגוף המקור, יכולים גם לרמוז רמז קל לרוב עושרו העסיסי של אותו ז'רגון עממי ולאווירתו של השיר, התלויה ברקע לשוני מיוחד זה."

ז'בוטינסקי מספר על סטודנט אשר שר "שירי נמל בצורה נעימה מאוד." כאשר יוצאים כמה צעירים לשיט לילי בסירה. רוב השירים היו פזמונים רגילים ומוכרים, "אך היה ביניהם אחד שלא שמעתיו לא לפני אותו ערב ולא אחריו: רומן שלם." השיר מביא את סיפורם של לבריק וניוטה "הוא והיא עודם ילדים קטנים, משחקים ומקניטים שבלולים... אחר כך היא, שגדלה ויפתה בינתיים, מקניטה אותו... הוא מתחיל לקנא. סוף סוף היא עזבה אותו. הוא – סבל בנמל, והיא נתקשרה עם יווני עשיר, ובפגשה את אהובה הראשון, פנתה לו עורף."

מול צריפנו גרה ניוטה, חמודונת – פיפיה. לא אשכח עוד עד-אמותה שני ריסיה – מטריה.

מילדות נדבק לבי בה. מוצאחנת בעיניי, אז אספתי לחביבה שבלולבריקים בגי.

לבריק, לבריק, זקוף קרנים! תקבל בולבוס במים.

אך מתי שקצת צמחה, אז התחילה לבלבל, פעם כך ופעם ככה, בוא – ולך לעזאזל.

שיחקה בי, שד משחת - ולקקתי דבש וסם, אך תרחצנו כבר ביחד תחת גשר פה בים.

לבריק, לבריק, זקוף קרנים! מר לעכבר בצפורנים.

על ההר תרבץ אודיסה ומלמטה – הנמל, מתרברבת הפרינצסה כי נהייתי לסבל.

בחגים אקנה לה גלידה - ושלום: על יד 'דוכס' כבר הדפין אותה הצידה איזה ג'ינג'י מפורכס.

לבריק, לבריק, זקוף קרנים! מי קנה לך עגילים?

וירה – מינה*, עצב, עוני... חלס קיץ, בא שני... פעם גשתי עד פנקוני: ניוטה כבר עם יווני!

לרגליה נעל-זמשה, לראשה מגבעת גם. לא סתכלת בי כבר – למש יחפוף כבר לא אדם.

לבריק, לבריק, זקוף קרנים! נתפרד השביל לשנים.

* וירה, מינה – הורד הרם. קריאות ספנים וסוורים בשעת טעינה ופריקה.

כמה עובדות טריוויה על הרומן 'חמשתם'

הנוסח הראשון של 'חמשתם' התפרסם תחילה פרקים פרקים בשנת 1933 בשבועון בפריז. פרסום הרומן הופסק באופן פתאומי, כאשר חלה הפסקה לא צפויה בהופעת השבועון. עם חידוש הדפסתו לאחר כמה חודשים, התבקש ז'בוטינסקי לכתוב 'סינופסיס' של הרומן "תמצית הפרקים הקודמים, ולא – לא יזכרו הקוראים, מי פלוני ומי אלמוני."

בשנת 1936 ראה הרומן אור בפריז בנוסח מתוקן בלווי ציורים של הצייר מד. זהו הנוסח ממנו תרגמו רייכמן וייבין את הספר לעברית.