אלתר והבלשים

דף המידע של איתמר
לפני 13 דקות
זמן קריאה 14 דקות

דפי המידע של איתמר לוי | דף מס' 77

סיפור המעשה אינו מתחיל עדיין

בינינו לבין עצמנו: כל המעשה באלתר בא לי בעצם בהיסח הדעת. בלי שציפיתי לו כלל. לאמתו של דבר היה בדעתי לכתוב דף מידע מסוג אחר לגמרי על אריך קסטנר. דף מידע על איש קטן, ועל עלמת מרציפן, ועל דני שנוסע לים הדרומי, ועל תאומים שהם בעצם שלישיה, ועל חזיר שהפך לתיש.

קיצורו של דבר: דף מידע על חייו של אריך קסטנר ועל ספריו הנפלאים. אכן הוגד לי, שסיפוריו חביבים עליכם ביותר. ואף היה לי הרעיון איך לעשות זאת. הפרקים הראשונים של הדף יהיו כתובים וגמורים בסגנונו של האדון קסטנר. הפרק הראשון - 'סיפור המעשה אינו מתחיל עדיין' - יספר איך רציתי לכתוב סיפור מסוג אחר לגמרי. סיפור מעשה איום ונורא, שבו נמרים יפחדו, ושניהם זו לזו תנקשנה, ודקלים ועצי תמרים כאגמון ינועו וכקנה יתנודדו מרוב אימה.

התכוונתי לספר בו על הנער שגדל לתוך מלחמת העולם הראשונה האיומה ['מלחמת העולם החלה, ותמו ימי ילדותי' - נהג לומר עליה], והפך לגבר במלחמת העולם השניה. כבר בשנת 1933 לאחר שעלו לשלטון, שרפו הנאצים את ספריו ואסרו על קריאתם.

רציתי לספר לילדים וללא-ילדים מעט מילדותו. הן בימים ההם היה הרבה כה שונה מהיום! אריך עצמו עוד נסע בטרם- סוסים. הקרון כבר אז נסע על פסים, אך סוסים משכוהו. הכרטיסן מילא גם את תפקיד הרכב והצליף בשוט. בימים ההם עוד היה קיסר בגרמניה, היה לו בפניו שפם מפותל כלפי מעלה. אריך היה מכין את שעורי החשבון לאור עששית עשנה. "כאשר הייתי נער קטן, הייתי צועד בוקר בוקר, לפני לכתי לבית הספר, אל הצרכניה שברחוב גרנדיר. "ליטר וחצי נפט ושני קילו לחם שחור וטרי." אמרתי למוכרת.

משם רצתי הלאה - עם העודף, בולי ההנחה, ועם פח הנפט המשקשק. פתותי השלג ריקדו לפני פנסי הגז הקורצים. [מתוך: "כאשר הייתי נער קטן"]

בפרק הראשון של דף המידע על אריך קסטנר, התכוונתי לספר בסגנונו של הסופר על המלצר הראשי ניטנפיהר, שעמו רגיל הייתי לשוחח לפעמים על אודות עבודתי. "מה אתה קורא?" הוא שאל יום אחד. הראתי לו את הספר. "כאשר הייתי נער קטן," הוא קרא את הכתוב על חזית הספר. "אריך קסטנר? השם מוכר לי... זה האדון קסטנר העובד בבית מבשל השכר של ארמון היער?" הזכרתי לו את 'אמיל והבלשים'. "מה מעניין בתולדות חייו של סופר ילדים גרמני?" הוא שאל. "מה הקשר שלו אלינו? לישראל? אם כן, איעצך עצה נאמנה: מוטב שתכתוב סיפורים על עניינים נהירים לך, כמו למשל על שלונסקי, על 'עוץ לי גוץ לי'. פשוט מאוד. אין אדם יכול לכתוב על דברים שלא הכירם עדיין לדעת." לפני שהספקתי לענות לו, נעלם מר ניטנפיהר בתוככי המטבח.

פגישה כזאת לא התקיימה כמובן מעולם, איני נוהג להכין את דפי המידע במסעדות, אך בלבי הרגשתי שאכן משהו חסר לדף המידע. משהו שיקשר אותנו - בארץ ישראל - לאריך קסטנר מדרזדן גרמניה. עד שהתקשר אלי רן רם מבאר שבע.

את משפחת רם אני מכיר כבר שנים רבות. עוד בתחילת דרכי כמאתר ספרים, בראשית שנות ה-90', הם כבר פנו אלי בבקשת עזרה במציאת ספרים [גם בספרי פסיכולוגיה לתמר, וגם ספרי נוער אליהם התגעגעו.] אחד הספרים שרן ביקש ממני בעבר היה 'אמיל והבלשים'. הוא ביקש את המהדורה הראשונה, בהוצאת 'יזרעאל' משנת 1935, בתרגום אלתר אילי. הוא סיפר לי אז כי אלתר היה חבר של אביו. רן היה הראשון שהיפנה את תשומת לבי לעובדה, שבמהדורה הראשונה כתוב מתחת לשם המתרגם, כי הספר הוא בעריכת אברהם שלונסקי. אברהם שלונסקי? עורך של ספר ילדים מתורגם בשנת 1935? רן ביקש שאנסה לברר את הקשר של שלונסקי לספר. השנים עברו. באפריל 2007 התקשר אלי רן, וביקש את כתובתי. "אני שולח לך מעטפה ובה פיתרון החידה, כיצד השתרבב שלונסקי לספר 'אמיל והבלשים'."

כעבור כמה ימים הגיעה אלי מעטפה חומה ובה צרור מכתבים משנת 1932. מכתבים שחשפו לעיני צד לא ידוע בתולדות המו"לות העברית בארץ ישראל באותן שנים. ראשית נכיר את הדמויות הלוקחות חלק בעלילה.

מספריו המאוחרים של קסטנר, כמה מן הקטעים שבספר הם מן המשובחים שבכתיבתו המאוחרת. ספר עתיר דמיון ומשעשע. הספר במצב חדש, בתרגום הישן.

בספר זה אני רוצה לספר מעט מילדותי. מזמן שהייתי נער קטן עברו כבר 50 שנה וחשבתי שאולי יעניין אתכם לדעת כיצד חי נער קטן...". ספר במצב חדש, בתרגום הישן.

ספר המשך ל"האיש הקטן". זהו גם הספר האחרון שכתב אריך קסטנר לפני מותו. מתח ובלשות, קרקס, מציאות ודמיון, כפילים, ידידות אמת. הספר במצב חדש, בתרגום הישן.

בספרו 'משלגיה ועד אמיל' מספר אוריאל אופק כי אריך קסטנר קיבל הצעה מהמו"לית של העיתון בו עבד לכתוב ספר ילדים. כאשר שאל בספריה הציבורית ובבית מסחר לספרים, אלו ספרים חביבים על ילדים, ענו לו "סיפורי הרפתקאות על איי הדרום." קסטנר התחיל לגבש לעצמו עלילה תחת השם 'נערת הג'ונגל המנומרה' על נערה ממשפחת אוכלי אדם. שיחה עם מלצר במסעדה, אשר שיכנע אותו לכתוב על מקומות מוכרים לו, גרמה לו להפסיק, ולהמציא את עלילה בלשית לילדים. כך, בתיאור זה, מתחיל גם הספר 'אמיל והבלשים' בפרק 'סיפור המעשה אינו מתחיל עדיין'.

ישראל הוכמן

ישראל בן צבי הוכמן נולד בראשון למאי 1908, בהורנוסטייפל שעל שפת הדניפר בפלך קיוב ברוסיה. ישראל היה בן למשפחת רבנים, שוחטים ומורי הוראה. הוא התייתם בגיל צעיר והתחנך אצל אחיו המורה והסופר נח הוכמן. הוא למד בגימנסיה העברית ' תרבות', והצטיין בלימודיו. הוא קיבל חינוך מסורתי הן בבית הוריו, והן בבית אחיו.כאשר ביקר המשורר חיים נחמן ביאליק בגימנסיה העברית, ונזדמן לו לבחון את ישראל בסוף שנת הלימודים, התפעל מהעברית הרהוטה בפיו ומידיעותיו. "שמרו על הנער הזה," אמר המשורר, "הוא ממש פלא בידיעותיו הספרותיות."

בנובמבר 1924 עלה ישראל הוכמן לארץ ישראל דרך נמל יפו, ומצא לו עבודה כנער צעיר בן 16-17 אצל איכרים יהודיים. הוא הצטרף ל'חבורת מעבר' בפתח תקווה ועבד בחקלאות ובבניין.

אלתר אילי [אינדמן]

אלתר בן צבי אינדמן נולד במינסק, רוסיה, בשנת 1907. היה מיוצאי הסתדרות 'השומר הצעיר' במינסק, ועלה לארץ ישראל ב-1925. בארץ ישראל היה אלתר בין מייסדי ומדריכי הצופים העובדים. סיים את הסמינר למורים בירושלים, ואז נשלח על ידי מזכירות הקיבוץ המאוחד ומרכז הבחרות הסוציאליסטית לחו"ל, להורות את השפה העברית בקרב היהודים בגולה. הוא הורה בבית ספר 'עבריה', ופעל בקרב הנוער החלוצי בחמניץ ובהמבורג.

עוד משתתפים:

אברהם שלונסקי - משורר ומתרגם דוד קלעי - עורך וסופר מ. דפנא - משורר ומתרגם צבי לב - חברם של אלתר איילי וישראל הוכמן ש. סטפנסקי [שלום סיוון] - בעל בית מסחר לספרים 'קרית ספר' ראובן מס - בעל הוצאת ספרים

המכתבים

30/08/1932

[אלתר אילי כותב לידידו ישראל הוכמן בא"י, ומספר לו על ספר נוער שהתפרסם בברלין.

הוא מעונין לתרגם את הספר, ומבקש מידידו לנסות לעניין בו הוצאות ספרים בארץ ישראל.]

ישראל ידידי היקר,

...כפי שידוע לך [מרבים?] לכתוב ולהתאונן בעתונות הא"י על הספרות הזולה 'הבלש', וספרים דומים לאלה שהנוער הא"י ניזון מהם. כנגד זה ישנה, כמובן, רק עצה אחת: להגיש לנוער ספרות אחרת שגם היא תהיה מענינת ומושכת את לב הילד, אבל בעלת תכן אחר ולא אותו "הבלשי" הנבוב והארסי. והנה נזדמן לידי ספר אחד בגרמנית: 'אמיל והבלשים' מאת קסטנר. השם אל נא יבהילך! אין לו ולא כלום עם הבלשים מסוגו של פינקרטון או תדהר וכד', ואף לא עם רציחות דמים ומשכנות רוצחים ושודדים. זהו ספור ילדים בתוכנו וסגנונו [אך הנקרא גם על ידי הגדולים בענין רב. הנושא לקוח מחיי הילדים בברלין. יש בו הומור דק, הבנה נפלאה בנפש הילד, נקודות מלהיבות את הדמיון ואעפי"כ תכן פשוט ותמימות ילדותית רבה...

עלה בדעתי לתרגם את הספר הזה לעברית. תרגמתי לשם נסיון כ-25 דף, [הספר מכיל 236 ד'] מהפרקים האופיניים של הספר, וכמדומני שהצלחתי בנסיון. בינתיים התקשרתי עם הוצאה הגרמנית בדבר הזכות לתרגום לעברית, אבל לי אין כל מושג איך עלי להתנהג במקרה זה. אל מי לפנות, ואיך לפנות? האם עלי להשלים מקודם את התרגום, או יש אפשרות לבוא במו"מ גם לפני זה, ובאיזה תנאים? לך בוודאי נהירים יותר הדרכים האלה, ואולי תוכל לכתוב לי על כל זה? צורת הספר בגרמנית דומה לצורת ספרי 'אמנות' בלווית ציורים. הספר פופולארי מאוד בין הנוער כאן...

היה שלום

שלך אלתר

אריך קסטנר - נולד בדרזדן גרמניה 1899. עבד כמבקר תיאטרון של עיתון, ופרסם שירים ורומן בשם 'פביאן' [1931].

פינקרטון - חברת בילוש ידועה באמריקה בסוף המאה ה-19. תדהר - הבלש העברי הראשון.

בחוברת זיכרון לישראל הוכמן סיפרה חברת ילדות: "ב-1928 ביקרתי אצלו בחדרו הדל...ומה נדהמתי לראות, למרות המצוקה הכלכלית בה היה שרוי, שנמצאו ברשותו כל הספרים אשר ראו אור בעברית באותה תקופה...בקיאותו בספרים אלה ואחרים היתה ממש מפליאה."

שימו לב! זאת כנראה הפעם הראשונה שמישהו כותב בעברית את השם: 'אמיל והבלשים'!

ספר בהוצאת 'אמנות'

22/12/1932

[ישראל מאשר לידידו את קבלת החומר המתורגם. הוא מודיע לו על מציאת עורך לספר,

והתחלת הגישושים אחר הוצאת ספרים מתאימה.]

שלום רב לך אלתר!

הריני מחזיר לך בזה את דפי התרגום ששלחת לי. הראיתי אותם לשלונסקי. ראשית כל שמח מאוד שהתחילו לתרגם את הספר הזה, [נתתי לו לקריאה את הספר] כי זהו לדעתו ספר מצוין בשביל ילדים.

לפי בקשתי עבר על הדפים [ובאחד מהם סימן אי-אלו תיקונים בדיו אדומה, יותר לא רצה]. דעתו היא כי הסגנון הוא טוב ויפה וגם מותאם פחות או יותר לשפת הילדים בארץ, אבל הסגנון הוא בלתי ספרותי. בנקל את זה אפשר יהיה לתקן בזמן העריכה. הוא הסכים לקחת עליו את העריכה [מובן בתשלום הנהוג]. והוא חושב כי כדאי כי תגמור את התרגום וצריך להתחיל בצעדים למען הוציאו לאור... לדעתו של שלונסקי המחיר 150 מרק בעד זכות התרגום הוא גבוה מדי, ועליך להשתדל ככל האפשר להפחיתו, וגם השתדל לקבל את הקלישאות.

בשנת 1932 כבר היה אברהם שלונסקי משורר ידוע בישוב היהודי בא"י. הוא גם עסק בתרגום מחזות, וגם הוציא לאור כמה ספרי שירה.

לדברי רן בנו של ישראל הוכמן לא היה, כנראה, קשר קודם עם שלונסקי.

קלישאות = גלופות דפוס. ישראל מתכוון שאלתר יבקש מההוצאה הגרמנית את גלופות הציורים כדי להוזיל את הפקת הספר בארץ.

29/01/1933

ישראל סוקר בפני ידידו את מצב הוצאות הספרים,

מייעץ לו כיצד לנהוג, ומביא לראשונה,

הצעה עיסקית בנוגע לספר מאחת ההוצאות.

... כל כוונתה של הוצאת 'שטיבל' היא כי אתה תוותר על תרגומך, והם מוכנים אמנם להחזיר לך מה ששלמת עבור הזכות ואולי עוד 2-3 לירות וזה הכול.

הוצאת 'מצפה' אינה קיימת יותר כי 'שטיבל' ו'מצפה' התאחדו לחברת 'שם'. כך כי במקרה זה יכולה עוד לבוא בחשבון אך ורק הוצאת 'אמנות' אבל פעולותיה מצומצמות ומוגבלות עכשיו כמעט אך ורק בהוצאת ספרי לימוד ו'המגלות' עבור בתי הספר, בכל זאת אכנס שמה השבוע ואשמע מה יגידו לי. וכמו כן אתענין בדבר שמא אמצא איזו אפשרות להתקשר עם איזה בעל בית דפוס ולהוציא את הספר הזה באופן פרטי...

אתה בעצמך יכול להתענין בדבר הוצאת הספרים בוורשה [אגב איזו הוצאה היא זאת? שמה?] תכתוב להם מכתב הצעה אבל בנוסח כזה אשר לע"ע לא יחייב אותך לשום דבר ותשמע מה יענו לך. כמו כן תשלח מכתב להוצאה הגרמנית בשאלה כמה ירצו בעד הקלישות של הספר...

הריני מדגיש שוב הפעם כי כוונתם [הוצאת 'שטיבל'], לבוא אתך לידי הסכם כי תוותר על תרגומך.

כתוב על הכל

שלום רב

שלך ישראל

'מצפה' הוקמה [1925] על ידי מ. נוימן, י. שרברק וי. צ’צ’יק, ופעלה עד 1944. התמחתה בעיקר בספרות יפה ובשירה.

'אמנות' הוקמה [1917] על ידי שושנה פרסיץ במוסקבה. ב- 1926 עלתה לא"י, ועסקה בעיקר בפרסום ותרגום של ספרי ילדים וספרי לימוד.

'שטיבל' החלה את צעדיה הראשונים בשנת 1917 במוסקבה, עם הוצאת רבעון 'התקופה' ומפעל התרגומים 'ספרות העולם'.

09/05/1933

ישראל נאלץ על כורחו לגרום אכזבה לידידו, ולהודיע לו על התפתחות שלילית ומצערת

בנוגע לספר 'אמיל והבלשים'

שלום רב לך אלתר.

יש לי להודיעך משהו אשר בטח יגרום לך אכזבה. וזהו הענין: אתמול קבלתי את כתב היד של התרגום ועוד אתמול נגשתי עם זה להוצאת 'שטיבל'. דברתי עם ד. קלעי, ובדברי אתו נגש לארון הוציא משם תיק ובתוכו ספר 'אמיל והבלשים' בגרמנית וגם תרגום מלא לעברית מאת אחד הסופרים הידועים בארץ שלא רצה לקרוא בשמו... הוא אמר לי כי אשאיר לו את כתב היד ובמשך 10 ימים או שבועיים יעבור על שני התרגומים ויבחר אחד מהם איזה שימצא יותר חן בעיניו... בנוגע לזכות התרגום וההוצאה הרי יש להם עכשיו קשרים עם א. קסטנר כי בשבוע שעבר הופיע בהוצ. 'שטיבל' ספרו 'פביאן'. נחכה עוד שבועיים ונשמע את תשובתו.

דוד קלעי - נולד בפולין 1897. הגיע לא"י בשנת 1920 והחל בפעילות ציבורית. ניהל את רשת הספריות והוצאת הספרים של ועדת התרבות של ההסתדרות. בין השנים 1929-1934 עסק בעריכת ספרי הוצאת 'שטיבל' בא"י.

פביאן - קורותיו של בעל מוסר. ספרו של אריך קסטנר יצא לאור בשנת 1933 בהוצאת 'שטיבל' בארץ ישראל, בתרגומו של אפרים ברוידא.

16/05/1933

אלתר כותב לידידו ישראל על קשריו עם הוצאת 'ויליאם ושות' הגרמנית.

הוצאת ספרים חדשה מא"י מצטרפת למאבק על 'אמיל'.

בפעם הראשונה מתחילות להסתנן למכתבים ידיעות על מצבו הרפואי של אלתר.

שלום רב לך ישראליק!

קבלתי היום את העתונים ואת מכתבך הקצר בדבר המרגלים. הידיעה לא אכזבתני אלא הפליאתני, כי בידי נמצא חוזה חתום בידי ההוצאה הגרמנית 'ויליאם ושות' שלפיהו שילמתי 100 מרק עבור זכות התרגום וההוצאה. שמורים אתי גם כל המכתבים שהחלפתי עמהם.

אולי תוכל להוודע אם בידי הוצאת 'דביר' יש אמנם הזכות לתרגום והוצאת הספר הזה. אם כן, אז אתבע כמובן למשפט את ההוצאה הגרמנית. אבל אני חושב ש'דביר' עדיין לא קיבלה את הזכות, וכנראה הקדמתי. אגב - השתלשלות עניניים מעניינת מאוד!

חדשות אחרות אין לי מה לכתוב לך, מלבד זה שמחר בבוקר אני הולך לניתוח. עתה הנני שוכב במטה אחרי שקיבלתי אמבטיה חמה ושטיפת מעיים. רעב אני ככלב... במקום אוכל הגישו לי כעת איזה טבליטה לבליעה. רוחי אינה נופלת עלי. וסו"ס במוקדם או במאוחר הייתי עומד בפני ניתוח זה בין כה.

שלום, להתראות, שלך אלתר.

'דביר' - נוסדה תחילה במוסקבה בשנת 1901 ע"י, ביאליק, רבניצקי, ש. בן ציון ואחרים, תחת השם 'מוריה'. בשנת 1919, נפתחה ההוצאה מחדש תחת השם דביר. בשנת 1924 עברה ההוצאה לא"י.

הוצאות הספרים

[א"י, 1933]

שטיבל

מצפה

אמנות

דביר

יזרעאל

ראובן מס

א. מוזס

דבר

קוהלת

קופת ספר

טברסקי

יבנה

מסדה

עבר

החברה

כתובים

שוקן

13/06/1933

ד. קלעי מהוצאת 'שטיבל' כותב סוף סוף לאלתר, אחרי חצי שנה של משא ומתן.

הוא חושף את זהותו של המתרגם השני, ומטיל עליו את כל האחריות לפשרה ולפיצוי כספי.

להוצאת 'שטיבל' - לדבריו - אין כל עניין מיוחד בהוצאת הספר, ולא כדאי לה להשקיע בה אף פרוטה מיותרת...

לכבוד

מר א. איילי

האמבורג

א. נ.

א] בשעתו קבלנו ע"י חברך מר הוכמן את תרגומך לספרו של קסטנר 'אמיל והבלשים'. זמן מה לפני כן קבלנו אותו תרגום מידי מורה ותיק ומתרגם מובהק. בהשוואת שני התרגומים נתגלה מיד, כי ההוא עולה הרבה על שלך. ועם כל רצוננו לקרב אדם מתחיל בשדה הספרות - ביכרנו, כמובן, את התרגום המוטב, וזאת הודענו בשעתו למר הוכמן.

ב] לפני שבוע בערך הודיענו מר הוכמן, כי בידך נמצאת רשות התרגום מאת המו"ל הגרמני, וכי לדעתו צריך להחזיר לך סכום הכסף שהשקעת, למען לא יגרם לך הפסד מתוך כוונתך הטובה.

ג] מסרנו את הידיעה הזאת למתרגם מר מ. דפנא, המעונין העיקרי בדבר, ועל פי בקשתו אנו פונים אליך בנידון זה. הוא מוכן להתפשר עמך ולהחזיר לך מתוך שכר התרגום הזעום שלו את הסכום אשר השקעת בטעות בעסק זה, שלא כנהוג.

ד] אנו, שאין לנו כל ענין מיוחד בהוצאת הספר הזה ושלא כדאי לנו להשקיע בהוצאתו אף פרוטה אחת יותר מעבר התרגום, רואים בהצעה זו של מר דפנא את הדרך היחידה והנכונה להצלת ממונן ועמלן של ישראל...

בכבוד רב

ד. קלעי

בשנת 1982 יצאה לאור מהדורה מחודשת של ספר שירי הילדים של משה דפנא. ההוצאה שילבה כמה משיריו של אביטל, בנו של משה. אביטל הוא אביו של אהוד דפנא, עליו כתב סבו משה את השיר 'למה?'. אהוד נפל במלחמת יום הכיפורים, והשיר הפך לשיר זיכרון. "זה הודי חמודי הוא ילד קטן/ גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן".

משה דפנא - נולד בשנת 1884 בעיירה קורץ בחבל וולין ברוסיה. לאחר שעלה לארץ ישראל עבד כפועל ברחובות. עסק בחינוך ובכתיבת שירי ילדים. שירו הידוע ביותר הוא 'למה?', הידוע יותר כ-'הודי חמודי'.

05/09/1933

מכתב ממתרגם למתרגם. מ. דפנא כותב לאלתר איילי, ורומז כי התחיל את התרגום לפניו, וכלל לא העלה על דעתו,

וגם הנהלת 'שטיבל' לא שיערה כי מישהו אחר יחטוף את הזכויות לפניהם. הוא מבקש לדעת את תנאיו של איילי

לויתור על זכויות התרגום, ומאיץ בו להחליט מהר, פן תוותר ההוצאה על הספר. המצב בשוק הספרים רע,

וגם הוצאות אחרות לא ירצו בספר.

לכבוד

מר א. איילי

המבורג

חבר נכבד

הריני מרשה לעצמי לפנות אליך הענין 'אמיל' שעשנו בעלי דין שלא מדעתנו.

עוד לפני כשנה התחלתי עובד בתרגום הספר הזה... מתוך רצון להתגבר על כמה קשיים סגנוניים ספציפיים... השהיתי את התרגום בידי זמן רב... הנהלת 'שטיבל' כבר עמדה לפרסם עליו בעיתונים ולפנות אל המחבר קסטנר...

תוכל לשער את מבוכתי ומבוכת הנהלת 'שטיבל', כשם שאני יכול לשער את מבוכתך אתה בהוודע לך על דבר המתחרה שלך...

אתמול הודיעתני הנהלת 'שטיבל' שנסיעתך לא"י נדחתה עד לאוקטובר ויעצתני לפנות אליך בבקשה שתואיל להציע מיד את תנאיך...

הוצאת 'שטיבל' עומדת לצמצם את עבודתה, ואחרי שבועות אחדים לא תקבל עוד שום ספר... גם יתר המו"לים עומדים לצמצם או להפסיק את הדפסת הספרים ממין זה לרגל המצב בשוק הספרים...

אני אך בבקשה בא אליך: הואיל ותרגומי נתקבל ראשונה וכבר הוסכם ב'שטיבל' להדפיסו, והואיל ואינך מתנגד לפשרה - עשה זאת תיכף, ולא יבולע לשנינו...

שלך מ. דפנא

אהוד דפנא - נולד בשנת 1933 וגדל בקיבוץ מעוז-חיים. לכבוד יום הולדתו השלישי חיבר סבו, המשורר משה דפנא, את השיר "למה?" ("הודי חמודי הוא בן אביטל"), שהיה לאחד משירי הילדים האהובים ביותר. במלחמת יום כיפור נהרג אהוד מפגז שירו הסורים. על פועלו הוענק לו "עיטור-העוז" - לאות ולעדות כי רס"ן דפנא אהוד ז"ל גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. השתתף בקרבות הבלימה הקשים ואחריהם המשיך בראש פלוגתו בפריצה לסוריה, לאחר כיבוש תל שמס חסם את כביש סעסע ובלם התקפות של הסורים. בקרב זה נפגע ונהרג.

לאורך כל זמן חילופי המכתבים האחרונים, החל ממאי 1933, מנסה ישראל הוכמן לברר את מצבו הרפואי של ידידו, אלתר איילי. "הנני מיצר ודואג מאוד על אי כתיבתך." הוא כותב לו בחודש יוני 1933. "בדיוק לפני שבועיים ביום ג' קיבלתי ממך את הגלויה שכתבת אחרי הניתוח ומאז לא קיבלתי ממך שום דבר. מה הסיבה? הקרה משהו?מהר להודיעני. לביתך חושש אני לגשת פן גם הם לא קבלו מכתבים ממך ואז לא יהיה קץ וגבול לשאלות ולחקירות..." כעבור כמה חודשים, כאילו ניבא לו לבו רעות הוא כותב לידידו : "לפלא רב הדבר הוא בעיני כי למעלה משבועיים אשר לא קיבלתי ממך אף צורת אות. מה הסיבה? ומפליא אותי כמו כן הדבר אשר גם אביך לא כתב לי עדיין אף שורה אחת..."

06/03/1934

ישראל הוכמן - כנראה בחוש נבואי - מסכם את מצב העניינים בנושא 'אמיל'.

הוצאת 'שטיבל' מוכנה לפתע לקבל את תרגומו של אלתר אילי, בתנאי שיהיה ערוך ע"י שלונסקי.

האם המאבק שנמשך כמעט שנתיים עומד להסתיים סוף סוף?

נותרה רק הבעייה הכספית שלא באה על פיתרונה.

ישראל מאיץ בחברו להחליט.

דמות נוספת נכנסת לעלילה - בעל בית מסחר לספרים בירושלים.

שלום רב לך אלתר

...מצב העניינים הוא זה: באתי לידי הסכם עם הוצאת 'שטיבל'... הם יקבלו את תרגומך ויוצאוהו לאור במשך 2-3 חודשים אבל בתנאי כי אביא להם את התרגום ערוך...

הם מוכנים לשלם עבור הספר 16-18 לירות. עבור העריכה אצטרך לשלם מינימום שבמינימום 8 לירות ואזי תשארנה 8-10 לירות שזה בערך עלתה לך הזכות, לפי זה יוצא כי עבור עבודתך ועמלך בתרגום הספר לא תקבל כלום. לשלם באופן מיוחד עבור הזכות אין הם רוצים בהחלט. ובכן אבקשך להודיעני תיכף ומייד בקבלך את מכתבי זה [אם אפשר בדואר האוויר] מה עלי לעשות. הלהסכים לסידור הזה עם הוצאת 'שטיבל', או לחפש דרכים אחרות איך להוציא לאור את הספר. יש לי אפשרות, למשל, להתקשר עם שני בעלי חנויות ספרים אחד בת"א בעל בימ"ס 'יבנה' ואחד בירושלים 'קרית ספר' [זה הירושלמי יתכן כי הנך מכיר אותו זהו חבר שלי עוד מקיוב סטפנסקי שמו...]

אבקשך להודיעני תיכף ומייד מהי דעתך על הצעתה של 'שטיבל' למען אדע מה לעשות.

אלתר

"אבקשך להודיעני תיכף ומייד מהי דעתך על הצעתה של 'שטיבל' למען אדע מה לעשות." כתב ישראל הוכמן במכתבו האחרון לידידו הטוב אלתר אילי -אינדמן, אך הוא כבר לא ענה.

בתאריך 23.03.1934 הגיע לישראל מכתב מידיד משותף - צבי לב, מהמבורג, בו הוא מודיע בצער על פטירתו של אלתר ממחלה קשה, והוא בן 27.

"ישראל היקר,

לא איש בשורה אני היום.

חברנו היקר - אלתר אינדמן - איננו בחיים, היום אחה"צ תהיה ההלוויה."

בא הקץ על חלומו של אלתר לתרגם ולהוציא לאור את 'אמיל והבלשים' לילדי א"י - "השם אל נא יבהילך!" הוא כתב לחברו ישראל לפני כשנתיים. "אין לו ולא כלום עם הבלשים מסוגו של פינקרטון או תדהר וכד', ואף לא עם רציחות דמים ומשכנות רוצחים ושודדים. זהו ספור ילדים בתוכנו וסגנונו [אך הנקרא גם על ידי הגדולים בענין רב. הנושא לקוח מחיי הילדים בברלין. יש בו הומור דק, הבנה נפלאה בנפש הילד, נקודות מלהיבות את הדמיון ואעפי"כ תכן פשוט ותמימות ילדותית רבה..."

אפילוג

הביטו היטב בתמונה.

מימין ניתן לראות אדם קורא בספר.

זהו ישראל הוכמן.

כך נראה אדם אוהב ספר.

כך נראה אדם נחוש בדעתו, חבר טוב ומסור.

למרות פטירתו הפתאומית של אלתר אילי [אינדמן], לא נרתע ישראל, והמשיך במשימתו להוצאת הספר 'אמיל והבלשים', בתרגומו של ידידו היקר.

הוא לא נכנע ליחס השערורייתי של הוצאת 'שטיבל' אשר משכה את המשא ומתן כמעט שלוש שנים, הוא לא התפתה להאמין להצהרותיה -

"...אין לנו כל ענין מיוחד בהוצאת הספר הזה ושלא כדאי לנו להשקיע בהוצאתו אף פרוטה אחת..."

הוא לא נבהל מהאיומים המרומזים -

"...הוצאת 'שטיבל' עומדת לצמצם את עבודתה, ואחרי שבועות אחדים לא תקבל עוד שום ספר... גם יתר המו"לים עומדים לצמצם או להפסיק את הדפסת הספרים ממין זה לרגל המצב בשוק הספרים..."

במשך חודשים רבים הוא המשיך בהתכתבויותיו בנושא הספר.

הוא הצליח לשכנע את המוציא לאור ראובן מס לחתום על חוזה להדפסת הספר, הוא גייס כספים רבים, הוא שיכנע את שלונסקי להמשיך בעבודת העריכה למרות פטירתו של אילי.

בשנת 1935 המשימה הושלמה.

הספר 'אמיל והבלשים' יצא לאור [בהוצאת 'יזרעאל'], ונחטף על ידי המוני נערי ישראל.

איש מהם לא ידע את הסיפור האישי והמרגש המסתתר מאחורי שם המתרגם: אלתר איילי [אינדמן]

איש מהנערים לא ידע את הסיבה להוספת שמו של אברהם שלונסקי כעורך התרגום. איש לא ידע עד היום על תרומתו האדירה של ישראל הוכמן להוצאת הספר לאור.

לאחר קום המדינה החל ישראל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נבחר למזכיר מועצת פועלי אבן יהודה, שימש כסגן ראש המועצה המקומית, ובשנת 1964 נבחר לראש המועצה.

בספטמבר 1974 נהרג ישראל הוכמן מפגיעת מכונית.

הוא מעולם לא סיפר לילדיו על חלקו בהוצאה לאור של הספר 'אמיל והבלשים'. רק כעבור יותר מ-30 שנה גילה בנו רם, במקרה, את כל הסיפור במכתביו של האבא.

תם ונשלם

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תודות תודה לתמר ורן רם שבזכותם הסיפור נחשף כאן לראשונה. תודה למתן אחיאסף מהוצאת 'אחיאסף' הממשיכה להוציא לאור את 'אמיל והבלשים', ואת שאר ספריו הנפלאים של אריך קסטנר, תודה למיכאל דק וליהודה אטלס. תודה לעידו מדפוס 'רהב'.

הציורים ועטיפות הספרים: ולטר טרייר, הורסט למקה