דפי המידע של איתמר לוי | דף מס' 16
עולמם של הקיבוצים כפי שהוא משתקף בספרים
בעין-חרוד טוב מאוד
בעין-חרוד טוב מאוד - אין שם כסף כלל: עוברות עגלות, רצונך לעלות? - אמור רק 'עמוד!' מעמיד הבחור, נותן גם להחזיק במושכות - וחסל.
רצונך אשכול- ענבים לאכול? - לא צריך גם לשאול. סור אל הכרם, תחת גפן בצל אתה יושב, קוטף ואוכל
שם סנדלר לחייט תופר נעליים. החייט לסנדלר מעיל, מכנסיים וכך לנפח.
הגנן מביא ירקות מן הגן. חלב - החולבים, פת - הזורעים, דבש - הכוורן.
שם כולם יחד יושבים לאכול, יחד יוצאים במחול. בעין-חרוד טוב מאוד
פרחי-בר/ זאב
הידעת?
הידעת כי מנחם מנדל, גיבור סיפורו של שלום עליכם, המוכר מהמכתבים אותם הוא שולח ממסעות העסקים שלו לזוגתו, ביקר במסעותיו אפילו בקיבוץ! בשנת 1937 כתב י.ד. ברקוביץ , חתנו ומתרגמו לעברית של שלום עליכם, מעין ספר המשך - 'מנחם מנדל בארץ ישראל' - בו עולה גיבורו של שלום עליכם לארץ הקודש, וכותב מכאן לזוגתו היקרה הצנועה החכמה מרת שיינה שיינדל שתחייה. הוא נכנס לתל אביב, עוזר בבניין הארץ, נושא ונותן עם ערבים, מגיע לקיבוץ, מזדמן עם חלוצה מיוחדת במינה, מבקר בביתו של ח. נ. ביאליק ואפילו... מגורש מארץ ישראל!
מכתב תשיעי
מה שראה בקבוצה
מנחם מנדל מעמק יזרעאל לזוגתו שיינה שיינדל בברונזוויל של ניו יורק
לזוגתי היקרה הצנועה החכמה מרת שיינה שיינדל שתחיה. עם שלום כל בני-ביתי, כולם יעמדו על הברכה... להוי ידוע לך, זוגתי היקרה, כי אין בכוחי לתאר לך במלים, מה זאת קבוצה ומה טיבה. רק אחת יכול אני לאמר לך בבטחה גמורה, כי אין זו ספסרות, אלא היפוכה הגמור. כאן אין יודעים כלום ממקח וממכר, מסרסרות, מרמאות, מרדיפה אחרי רווחים, מהעלאת מחירים והורדת מחירים - כל הדברים הללו אין להם שייכות לגבי חלוצים. ולא עוד, אלא שהחלוצים אינם יודעים כמעט, מין זה של כסף מהו - משני טעמים: ראשית, משום שאין להם כסף, ושנית, משום שאינם צריכים לכסף, יכולים הם לצאת ידי חובתם גם בלעדיו.
בשנת 1980 יצא בהוצאת 'אלף' הספר 'מנחם מנדל מבקר במושב' מאת יעקב אביצוק – גיבורו של שלום עליכם שולח לרעייתו שתחייה מכתבים מן המושב...
מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי
מי אתה החבר ד"ר ברג?
מי יודע כמה ספריות מובחרות מצאתי אצל חברי קיבוצים. זכורה לי ספרייתו העצומה של המתרגם והסופר שלמה אבן שושן [עליה אספר באחד מדפי המידע הקרובים] מקיבוץ שדה נחום, כמו גם ספרייתו המשובחת של ש. מקיבוץ שמיר שכללה בעיקר ספרים בנושא היסטוריה עתיקה.
אין ספק, שהספרייה המעניינת ביותר בה נתקלתי, חיכתה לי - דווקא - על הספסל מחוץ לחנות הספרים בצרופה. אין זה דבר חריג שאנשים משאירים לי ספרים מחוץ לחנות. הם עשו זאת בצרופה, הם ממשיכים לעשות זאת בשאר חנויותיי. שוב ושוב אני מגיע בבוקר לחנותי בזכרון יעקב, ועל ידית הדלת תלויה שקית עם ספרים, או שאחד השכנים מספר לי על כמה קרטונים, הממתינים לי כל הלילה מאחורי הבניין, מונחים בדרך כלל ברישול אחד ליד השני, כאילו מישהו פרק אותם בחופזה והסתלק. על פי רוב, אלו ארגזים בגדלים שונים, שנלקחו מהחנות השכונתית או מהירקן, כמעט תמיד הם פתוחים, ומישהו - עובר אורח - כבר חיטט בהם לפני.
הפעם, עוד בטרם יצאתי ממכוניתי, הבנתי שמדובר במשהו חריג. עשרה ארגזים חיכו לי בסדר מופתי על ספסל העץ מחוץ לחנות. ארגזים חדשים שנקנו, כך דומה, רק למטרה זאת. כל הארגזים היו סגורים בסרט הדבקה.
את הסיפור על הספרייה המוזרה ועל בעליה המיסתורי עוד יותר פירסמתי לפני כשבע שנים בספרי, וכך כתבתי:
הספרייה של ד"ר ברג המרגל
...את סיפור המעשה שאני רוצה לספר לכם הפעם, אנא קבלו בחשדנות ובספקנות. אל תאמינו לי. התייחסו אליו כאילו הוא משחק שאני המצאתי אותו, כאילו הוא סיפור מאחד הספרים אותו בדיתי בדמיוני הפורה. בדרך לא דרך הגיעו אלי יום אחד, עשרה ארגזים מספרייתו של מרגל. מרגל אמיתי שמסר סודות מדינה לרוסיה, נאסר ונשפט לכמה שנים בכלא. מטעמי סודיות לא אקרא בשמו המלא, אלא אכנה אותו 'ד"ר ברג המרגל הקומוניסט'.
ציור: נחום גוטמן, 'שמונה בעקבות אחד'
ד"ר ברג המרגל, שספרייתו הונחה בחשאי על הספסל בפתח חנותי, נעצר לפני שנים רבות על ידי אנשי 'המוסד', בביתו הקטן בישוב בצפון הארץ, בחשד שמסר ידיעות למדינת אויב. במשך חודשים עקבו אנשי 'המוסד' אחר מכונית של השגרירות הסובייטית בתל אביב שחזרה ועשתה את דרכה צפונה. המכונית הייתה נעצרת על יד גדר הישוב, ודמות הייתה חומקת ממנה ונפגשת עם ד"ר ברג. בסופו של דבר הוא נשפט ונאסר לכמה שנים. כשהשתחרר מכלאו, המשיך להתגורר בארץ, עד שנפטר. עשרת הארגזים שלו עשו את דרכם אלי בחשאי, כיאה לבעליהם...
התחלתי לחפש על הקופסאות ובתוכן רמז לזהותו של בעל הספרייה. אולי בכל זאת השאירו לי פתקה, אולי ציינו בעיפרון על אחד מהקרטונים שם וכתובת, כדי שאדע למי להודות. גם בתוך ארגזי הספרים לא גיליתי שום סימן חיים. לא את שם הבעלים מתנוסס על הספרים, לא הקדשות אישיות, לא צילומים משפחתיים, לא מכתבים, לא קבלות, ולא גזרי עיתונים. כל מיני חפצים חסרי ערך, שאנשים נוטים לשכוח בין דפי הספרים שהם מביאים, והנותנים לי אפשרות להרכיב תמונת פסיפס של חייהם.
...באחת התמלאו מדפיי בספרי היסטוריה של הקומוניזם ושל ברית המועצות, בספרי מחקר על המזרח התיכון, ובספרים בנושא מלחמה וטקטיקה צבאית [אחד הספרים היה ספר בגרמנית משנת 1946, המסביר את דרכי הפעולה של ההפצצות האוויריות במלחמת העולם השניה.]
...ודאי תשאלו, כיצד ידעתי כי הספרים נלקחו מספרייתו של מרגל? ארבע עדויות גילו לי למי שייכת הספרייה. על אחד הספרים, בעמודו הראשון, הופיע לפתע שמו של המרגל. פתאום, בעט, בכתב יד, היה כתוב שמו: ד"ר ברג. ספר אחר בארגזים נלקח מספרייה של ישוב קטן, בו התגורר ד"ר ברג שנים ארוכות, עד שנפטר. ספר אחר, בנושא המערך הצבאי של מדינות ערב, היה מספרייתו הפרטית של אחד מבכירי המוסד לשעבר. והעדות הרביעית והמכריעה, זו אשר נתנה אישור סופי לחשדותיי, הייתה... בעצם, לצערי במחשבה שנייה איני רשאי לחשוף אותה. סודות מדינה, אתם יודעים...
כך כתבתי בספרי בשנת 2000. מאז עברו הרבה מים בנהר, ואירועים מוזרים עד משונים התרחשו בחנותי בנוגע לספרייה המסתורית, החל מאנשים שניסו את כוחם ומזלם בניחוש זהותו של המרגל, וכלה באותו אלמוני מסתורי שהציע לקנות - בכל מחיר - את תכולת כל הארגזים. [אלא, שהוא הגיע אחרי כמה שנים, וחלק מהספרייה כבר נמכר, ושאר הספרים התחלקו בין חנויותיי].
האמת חייבת להאמר - חמש הוכחות היו לי לזהותו של המרגל, ולא ארבע כמו שמניתי. הוכחה אחת הייתי חייב לצנזר, כי פרסומה היה חושף מיד את האלמוני - ארגז אחד מתוך עשרת הארגזים, הכיל את הספרים אותם כתב הוא עצמו בנושא הערבים והמזרח התיכון.
שניים מהספרים שהגיעו אלי מספרייתו של המרגל
היום כבר ניתן לגלות כי האיש שספרייתו הונחה בפתח חנותי היה - אהרון כהן. ארגז עם עשרות ספרים אותם כתב, במצב חדש לחלוטין, היה שם. שמו אכן הופיע לפתע על אחד הספרים, בדפיו הראשונים של ספר אחר היתה חותמת של ספריית הקיבוץ בו גר - שער העמקים. ספר נוסף נלקח מספרייתו של ... - אחד מראשי המוסד. והעדות הרביעית והמכריעה, זו אשר נתנה אישור סופי לחשדותיי, הייתה... בעצם, לצערי במחשבה שנייה עדיין איני רשאי לחשוף אותה. סודות מדינה, אתם יודעים...
דף הילד
בגלות חיפה [ילדי 'שלהבת' 1948]
צ'ורה מספרת
[בזמן מלחמת השחרור, נאלצו חברי קיבוץ שער הגולן לפנות את ילדי הקיבוץ לחיפה. אוטובוס הוביל את הילדים המפוחדים אל העיר הגדולה. אחת המטפלות, צ'ורה, העלתה על הכתב את זכרונות אותם הימים. קראו את דבריה עד הסוף. לא תאמינו מי זאת צ'ורה...]
1948 , מלחמה
"היה בוקר של אביב זוהר. היתה שבת. הילדים - ילדי הגן, גרו בבניין ב'. הם גמרו את ארוחת הבוקר השבתית - חלה מתוקה עם ממרח שוקולד, ויצאו לבקר את אבא ואמא. קבוצות קבוצות יצאו, רעשו, שיחקו בדרך, התווכחו והתעכבו, שרו וצחקו. ו פ ת א ו ם רעש מחריש אוזניים: הפגז הראשון נחת על שער הגולן! ...בשעה עשר בלילה הגיעה אלינו פקודה: "הכינו את הילדים! בעוד חצי שעה נוסעים לחיפה כל ילדי שער הגולן עם המטפלות!"
רק דבורה ואני קראנו את הפקודה ולא גילינו לילדים את תוכנה. לאור הנר ראיתי, שעיני דבורה זלגו דמעות, וגם אני בכיתי.
בינתיים הגיעו הורים להיפרד מהילדים שלהם. לחשנו: 'עוד אל תגלו'.
יצאנו שתינו מהמקלט, ורצנו לגן דרך התעלות בליווי רעמי התותחים... אל תוך מפת השולחן זרקנו צעצועים, גירים, בובות אהובות... שבנו בריצה למקלט כדי להכין את הילדים למסע.
סיפרנו לילדים שניסע לחיפה, כי אין שם מלחמה...
לאור הנר היה קשה למצוא את הכל, והיו ילדים שיצאו יחפים. לאחד חסרה חולצה, לשני - מכנסים.
...האוטובוס עצר על יד מלון זלצמן. ירדנו עם כל החבילות ונכנסו לבניין ישן, שהיו בו הרבה חדרים ריקים. הגן שלנו - גן א' - קיבל שני חדרים. בחדר אחד עמדו מיטות ברזל ללא מזרנים וללא מצעים... לילדים אמרנו: "השארו בחדר הזה! זה יהיה החדר שלנו. תיכף נחזור!" יצאנו וסגרנו את הדלת. לפני המלון מצאנו ערימת מזרנים, והתחלנו לעלות במדרגות... פתאום שמענו ש י ר ה: "כל עוד בלבב פנימה... עוד לא אבדה תקוותנו..." לחשתי לדבורה: "כנראה יש פה מועדון של נוער..." ולא המשכתי, כי דמעות עלו בגרוני. בכיתי. כשהתקרבנו לחדר שלנו, השירה גברה. פתחנו את הדלת. מצאנו את הילדים צפופים זה על יד זה והם שרים את 'התקוה'..."
ילד שואל: מה זה בית מלון?
תשובה: זה בית גדול עם הרבה חדרים.
שאלה: ...אז למה מלון?
תשובה: כי לנים בו.
שאלה: מה זה לנימבו?
תשובה: ישנים בו.
שאלה: אה! אז מי ישן בהרבה חדרים?
תשובה: באים אנשים לחיפה מכל מיני מקומות ואז הם ישנים במלון.
שאלה: אחר כך הם חוזרים לבית שלהם?
תשובה: כן! בודאי! הם חוזרים לבית שלהם.
- אז למה אנחנו ישנים במלון זלצמן, ולא חוזרים לבית שלנו?...
אחרי שבועות אחדים נסענו וביקרנו בשער הגולן.
בדרך לשם היו הילדים שקטים מהרגיל, פחדו מהמראה של קיבוץ הרוס ושרוף. אבל רק הגענו וראינו את ההורים מחכים לנו - שמחנו. התחלנו להתרוצץ בין הבתים: כל ילד חיפש את חדר הוריו. מצאו על פי העצים שהמשיכו לצמוח ולפרוח בין החורבות. תמיד ילד אחד צעק: "אתם יודעים איפה אנחנו עכשיו?". וידענו ומצאנו את הגן שלנו. את הדוגרת ואת אפרוחיה לא מצאנו. אבל מצאנו תמונות שרופות, ספרים שרופים... ושמרנו אותם למזכרת. בדרך חזרה אמרה חוה: "שרואים את הבתים השרופים, זה לא כל כך מפחיד. חשבתי שזה יהיה יותר מפחיד!" ומישהו הוסיף: "הקיבוץ שלנו חולה, פצוע".
איורים: הניק
צ'ורה נולדה בשנת 1910 בסלובקיה. בגיל 21 עלתה ארצה, והיתה בין מקימי קיבוץ שער הגולן, בו שימשה כגננת הראשונה. צ'ורה כתבה למעלה מעשרים ספרים, שאת חלק גדול מהם אתם מכירים: 'מעשה בחמישה בלונים', 'הבית של יעל', 'תירס חם'. צ'ורה ידועה יותר בשמה - מרים רות.
חידת הילד
[החידה מיועדת לילדים ולבני נוער בלבד!]
רצינו להראות לכם כמה הרבה ספרים כתבו חברי קיבוץ, אבל התבלבלו לנו הרשימות. רוצים לעזור לנו? התאימו את עטיפות הספרים לשמות הקיבוצים. אם אינכם מצליחים אל תתביישו לשאול את אמא ואבא, או סבתא וסבא. תראו כמה הרבה סיפורים יש להם על הקיבוץ.
בית אלפא | עין חרוד | מעגן מיכאל | שער הגולן | בארי | משמר העמק | שריד | דגניה
פינת המציאות
ראו מה נשר מתוך הספר 'המשק הבריא' אותו מצאתי לפני כמה שבועות. זהו מדריך חקלאי לבריאות הגידולים ובעלי החיים במשק. הספר, אשר יצא לאור לפני קום המדינה, מביא סוגים שונים של חומרים להגנה על הצומח, תיאור מחלות עיקריות והדברתן בבקר, בסוסים, בצאן ובעופות.
כאשר נטלתי את הספר ודפדפתי בו, נשרו על הרצפה כמה דפים מצהיבים.
היו אלה דפיו של 'מחיינו' - עלון קיבוץ 'תל יוסף' מתאריך 13/4/1949. העלון, שיצא לקראת ליל הסדר, מכיל בתוכו מאמר מערכת מאת החבר אליעזר המסביר מה שונה הלילה הזה משאר הלילות. בהמשך יש סקירה של ענפי המשק נכון לאותו השבוע: בפלחה, ברפת, בלול, במדגה ובצאן. לטובת החברים שלא הספיקו לקרוא בעלון, אנו מביאים כמה ידיעות חשובות בתחום החברה:
ועדת הריהוט - ניגשת כבר לביצוע ההזמנה של הרהיטים בסכום של 2000 ל"י, כולל את הארונות שכבר החלו בעבודתם במשק.
הח' שלמה ליפסקי - יחזור היום משליחותו בברזיליה.
בקורס למעמלים - מטעם 'הפועל' שנפתח ביום רביעי 7.4 בחולון, משתתף מאתנו עוזי פרסנברג.
חולים - רחל שולברג התחלקה השבוע ושברה יד. היד הוכנסה בגבס.
פסנתר - הגיע למשק הפסנתר שנקנה עבורנו ע"י הח' שמואל הפטר - באוסטריה.
הידעת?
הידעת כי הספר קיבוץ מקום / עמיה ליבליך [שוקן, 1984] מביא שיחות וראיונות עם חברי קיבוץ בעמק יזרעאל מול הגלבוע. הראיונות מחולקים לשלושה פרקים: ימים ראשונים [הקמת הישוב, קליטה, הגנה וביטחון], הפילוג [בשנת 1952 עזבו את הקיבוץ כ-200 חברים], וההווה. כדי לטשטש את זהות החברים והקיבוץ קראה עמיה ליבליך לספר 'קיבוץ מקום', אך תוך פרק זמן קצר ידעו הכול כי מדובר בקיבוץ בית השיטה.
חידה 1
מעטיפתו של איזה ספר לקוח הציור הבא?
מה הקשר של הספר לקיבוץ? ובאיזה קיבוץ מדובר?
קיבוץ ומוסיקה
חיפשנו את הדיסק שיזכיר לכם את הקיבוץ יותר מכול. ומצאנו.
שוב יוצא הזמר. עמק שלי. ים השיבולים. זמר זמר לך. חופים. מחרוזת שירי נחום היימן. שנינו מאותו הכפר. מה יפים הלילות בכנען. פעם אחת בחור יצא. הורה סחרחורת ועוד.
הקיבוץ שלי
בדף המידע הקודם, ביקשנו שתשלחו לנו את שם הספר שמזכיר לכם את הקיבוץ יותר מכול. קיבלנו עשרות תגובות. הנה חלק קטן מהספרים.
ספרים בבולים
בתאריך 31/08/2004 הוציאה רשות הדואר לאור שלושה בולים במסגרת סדרה של ספורי הרפתקאות. שלושת הספרים שנבחרו לסדרה היו: חסמבה/ יגאל מוסינזון, חבורה שכזאת/ פוצ'ו, ו-שמונה בעקבות אחד/ ימימה טשרנוביץ.
הרעיון לכתיבת הספר 'שמונה בעקבות אחד' בא, כך מספר אוריאל אופק, לאחר מפגש עם חבורת ילדים בקיבוץ גינוסר, אשר גילו לסופרת ימימה טשרנוביץ, כי בבית בודד מצפון לקיבוץ גר אדם תמהוני, גרמני בשם הר קנופף, אותו הם חושבים למרגל. בשנת 1945 יצא הספר לאור, וסיפורם של שמונת הילדים והמרגל הגרמני, ד"ר ברג, זכה להצלחה גדולה.
עיצוב: מירי ניסטור
מהדורה 1 - 1945 | מהדורה 4 - 1954
בעקבות הצלחת הספר הומחז הסיפור להצגת תיאטרון , ואפילו הפך לסרט קולנוע בשנת 1964, כעשרים שנה לאחר פרסום הספר. התסריט לסרט נכתב על ידי אוריאל אופק. את הסרט ביים מנחם גולן. בעוד שהספר עוסק בקבוצת נערים, בני קיבוץ "אי שם בסביבות הכנרת", הלוכדים את ד"ר ברג - מרגל גרמני בזמן מלחמת העולם השנייה, אשר תפקידו לדווח על תנועות הצבא הבריטי באזור, מספר הסרט על מרגל גרמני בשליחות מדינות ערב, אשר מנסה להטמין פצצה במטוס של חיל האוויר הישראלי בשנות השישים.
בעקבות בקשותיהם הרבות של קוראיה הצעירים להמשיך ולספר על הרפתקאותיהם של חגי וחבריו, כתבה הסופרת את הספר 'אחד משלנו'. הפעם נוסע חגי, גיבור הספר הראשון, למושב 'הזורעים', מקום בו הוא מעורב בהרפתקה יחד עם יוסף, ילד פליט שואה המנסה להיקלט בארץ.
תקליט עם פס-קול הסרט
בשנת 1996 יצאה לאור מהדורה חדשה של הספר 'שמונה בעקבות אחד'. כדי להתאים את הספר לדור הצעיר, ערכה הסופרת את הספר מחדש, והוציאה מתוכו את המלים והביטויים הקשים.
חידה 2
"אדמת תל-צליל אדמת קיבוץ היא, וכמוה ככל אדמה. בקיץ, כשרוח מעלה ממנה תמרות-אבק, הנך נושא אותה בקפלי החולצה, בשיער, באף ובפה. ולעת חורף, כשהגשם שאין לו תיכלה מרכך אותה - תישאנה בסוליות הנעליים."
מפתיחתו של איזה ספר לקוח הציטוט? ומה הקשר של קיבוץ תל-צליל לעלילת הספר.
נ.ב. הציור מופיע על כריכת הספר...
בהצלחה!