דפי המידע של איתמר לוי | דף מס' 98
פטר שטובל
הילד הטוב
במסגרת הדף שלי בפייסבוק פתחתי בפרויקט 'חיוכים', שאני מעריך כי חלק גדול מהקוראים נחשף אליו. הכוונה לגרום לאנשים הגולשים לדף שלי, לחייך למראה ספר מילדותם. אחד הספרים אותו הצגתי היה 'יהושע הפרוע'. ידעתי כי לבד מהחיוכים יגיעו גם תגובות אחרות. אכן הן לא אחרו לבוא: "ספר הזוי", נכתב מתחת לתמונת הספר. "אכזריות טבטונית בהתגלמותה הספרותית", "ספר נורא ואיום במיוחד כשהוא כתוב בגרמנית...", "הספר השנוא עלי בעולם וגם המפחיד ביותר, כל כך מתאים לגרמנים לייצר את הזוועה הזאת... אני אמות לפני שאתן לילדים שלי לראות את הספר הזה." , "הסיפור עם הגפרורים הוא אחד מסיפורי הילדים המזעזעים אי פעם..."
החלטתי להקדיש את דף המידע ל'יהושע הפרוע' ולראות האם הוא באמת נורא ואיום, כמו שחלקכם חושבים, הייתכן שהספר השנוא בעולם, והאם יש בו אכזריות טבטונית.
פנייה ישירה לפדגוגים האיסטניסים...
"... הפדגוגים האיסטניסים אינם אוהבים את הספר הזה, ומניחים כי מתפקידם הוא להזהיר מפני ההשפעה המזעזעת שלו - נראה לי כי הפחד הזה אין לו יסוד לגבי תנאי החיים בארץ ישראל. העצבים של ילדינו מחזיקים, ברוך השם, מעמד בפני זעזוע הגון ונראה כי הרפתקאותיו המשעשעות של 'יהושע הפרוע' עלולים להשפיע עליהם דווקא פחות מדי ולא יותר מן הצורך..."
את הדברים פרסם הסופר מקס ברוד באוקטובר 1940, חודשים לפני שהספר 'יהושע הפרוע' הפך לאחד הספרים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של ספרי ילדים בארץ ישראל!
בביקורת של ברוד שהתפרסמה בעיתון 'דבר', יש בכל זאת משהו שלילי על הספר. ברוד מתרעם על כך שהופמן לא כתב שיר המוקדש לילדים הנוראים הצווחים ברחובות העיר, ומפריעים את מנוחתו של סופר בביתו...
הערה אישית מהמו"ל
כילד קטן ואוהב ספר, ברמת גן של שנות ה-60', קראתי בשקיקה ספרים 'לא חינוכיים' בעליל: יהושע הפרוע, מקס ומוריץ, עוז יעוז, פטריק קים וכו'. כילד קטן ברמת גן של שנות ה-60' גם אני סבלתי מסיוטים ופחדים. אך לא הספרים גרמו לי לסיוטים. מוות של אנשים קרובים הפחיד אותי, הרוצח אנואר הטיל עלי אימה, כמו גם האלמנה השחורה שאיבדה את כל משפחתה בשואה ואת כל ילדיה ובעלה במלחמות והייתה מסתובבת בשכונה ב'שחורים' מגרב עד מטפחת ראש, והמכשפה שפלשה למרתף הבניין בו גרתי ועוד. הספרים היו לי מפלט מכל אלה. יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, רחל עם הגפרורים, ואפילו עזרא המפונק שהפך לחוט עד שמת, לא הפחידו אותי, אלא להיפך הצחיקו אותי עד דמעות.
בשנת 2002, הוצאתי לאור מהדורה מצולמת של 'יהושע הפרוע'. ההוצאה החדשה זכתה להצלחה רבה, גם בתקשורת שהרבתה לעסוק בספר המחודש, וגם בקהל הקונים 'שהתנפל' על הספר שהיה חסר בחנויות כמעט 30 שנה. תוך כמה חודשים, אזלה המהדורה, ואני הדפסתי מהדורה נוספת.
אך יחד עם התגובות הנלהבות, נחשפתי לראשונה לתגובות אחרות. "ספר מפחיד", "ספר נורא", "אני לא אתן לילדים שלי לקרוא בו", היו חלק מהדברים שנאמרו. מה יש בו בספר 'יהושע הפרוע' שגורם לתגובות כה שונות וקיצוניות?
"התמונה האיומה הזאת על העטיפה עם השיער והצפורנייה," כתבה אחת הקוראות של מאמר הקשור להדפסה מחודשת של הספר, "היתה הסיוט הכמעט אולטימטיבי שלי במשך כמה שנים בילדותי. לא הייתי מסוגלת ללכת לישון כשהתמונה הזאת גלויה בחדר, והייתי מכניסה את הספר לתוך הארון ומסתירה אותה
כדי שאוכל ללכת לישון רגועה."
ללא ספק מדובר בקלאסיקה!
רב מכר בקנה מידה עולמי.
מאות מהדורות, עשרות רבות של תרגומים.
רק בעברית קיימים שלושה תרגומים שונים.
ובכל זאת, אנשים רבים נרתעים למראה דמותו הכל כך ידועה של פטר הפרוע.
האם מדובר בסיבות הגיוניות, או בפחד הנובע ממקור קדמון יותר מהספר, ולפעמים גם בחוסר ידיעה? אנשים רבים גינו באוזני את 'יהושע הפרוע', אולם הודו אחר-כך כי כלל לא קראו בו.
בספרו 'ילדים גדולים' מקדיש יהודה אטלס פרק נרחב לספר. "יהושע הפרוע מעולם לא הפחיד אותי." הוא קובע, "גם לא את חברי, גם לא את ילדי, בזמנם. 'זה מצחיק אותנו' הם אמרו. ילדים נוהגים לאכול לתיאבון את התוכן העלילתי ולהשליך הלאה מהם את הקליפה החינוכית." וכאן באה קביעתו המפתיעה ומעט מרחיקת לכת: "יחד עם זאת, הרבה ילדים לשעבר, ובעיקר ילדות, טוענים שספר זה היה הסיוט של ילדותם. אם איני טועה, אלה בדרך כלל ילדים להורים חסרי חוש הומור..."
בתור אחד המו"לים, שהוציאו לאור את 'יהושע הפרוע' בעבר הלא רחוק, אני מרגיש אחריות אישית על הספר ועל קוראיו. לא הייתי רוצה שלאיש מהם ייגרם נזק אישי, או סיוטים שירדפו אחריו שנים רבות. באופן אישי אני מעדיף שילדיי יקראו על סירובו של יהושע להתרחץ, ועל רחל ששיחקה בגפרורים ושרפה את ביתה עליה, מאשר ישמעו בחדשות הטלוויזיה על נשיא מדינה שאונס, על אב הרוצח את שלושת ילדיו בדקירות סכין, על קצין צה"ל המטריד מינית אלפי ילדות ועוד ועוד.
אם אתם רוצים להגן על נפשם הרכה של ילדיכם, מנעו מהם גישה לאתרי החדשות באינטרנט ולמשחקי המחשב האלימים, לידם 'יהושע הפרוע' נראה כמו ילד טוב ירושלים...
יהושע הפרוע
ככרבולת תרנגולת שיער ראשו על הגולגולת. יהושע, יהושע, לך והסתפר, פרוע | הי, מדוע יהושע כה קרוע ופרוע? ציפורנים וידיים לא נטל כבר כשנתיים. |
השאלון:
האם יהושע אכן נורא כל כך?
הבט בתמונה. האם הוא מפחיד?
מה המסר שעובר לילדים מהשיר?
מה בשיר יכול, לדעתך, לגרום נזק לנפשו של הילד הקורא?
האם אתה מוצא בשיר משהו חיובי?
הדוקטור
היינריך הופמן נולד בפרנקפורט בשנת 1809. אביו האדריכל עבד כמהנדס העיר, ואמו נפטרה בינקותו. היינריך טופל באהבה ובחום על ידי אחותה הצעירה של אמו, אשר נישאה לאביו. תחילה למד בבית ספר יסודי, אשר הותיר בו צלקות רבות בגלל אלימות התלמידים. למזלו התגלה כי בית הספר נגוע בכינמת, והיינריך ואחותו עזבו את המוסד החינוכי 'המלוכלך', ועברו ללמוד בבית.
בגיל עשרים התחיל הופמן את לימודי הרפואה. לאחר לימודיו הקים מרפאה לעניים בפרנקפורט. ששה רופאים עבדו בה, והם גם יצאו לכפרים כדי לטפל בחולים שאין באפשרותם אפילו להגיע למרפאה.
בשנים 1851-1888 שימש הופמן כרופא הראשי במוסד לחולי נפש בעירו. בין שאר השיטות התרפיות החדישות אותן ניסה כרופא, היו גם חיבור חרוזים, וציור תמונות מפחידות, כדי להרחיק בעזרתם פחדים של ילדים.
פרט פיקנטי מעברו של הופמן, פוגע במקצת בדימוי הנאצי אותו מנסים מתנגדי הספר עד היום להדביק לספר: בסוף שנות ה-30' הצטרף הופמן למיסדר הבונים החופשיים, והיה חבר נלהב בו, עד שגילה כי האנטישמיות פשתה בין שורות המיסדר, והוא נטש אותו במחאה.
"בשבוע חג המולד 1844 ירדתי העירה לקנות מתנת חג לבני בן השלוש," סיפר הופמן את נסיבות לידתו של פטר הפרוע, "ביקשתי לקנות ספר תמונות שיהנה אותו, אך במקום זאת מצאתי סיפורים ארוכים גדושי מוסר השכל וציורים אויליים. ככל שהוספתי לבחון ספרים אלה כן איבדתי יותר ויותר את סבלנותי... לבסוף הבאתי עם ערב הביתה כרך, הושטתי לאשתי ואמרתי: 'הנה המתנה בשביל הינוקא שלנו'. היא הציצה בו וקראה בתמיהה: 'אבל זוהי מחברת עם דפים ריקים!' 'בדיוק!' עניתי '...אנחנו נהפוך את המחברת לספר!'
וכך נולד 'יהושע הפרוע'.
על דפיה הלבנים של המחברת, חרז הופמן שירים, צייר וצבע את הציורים כמתנה עבור בנו.
הופמן הכין חמישה שירים-סיפורים לבנו: פרדריק האכזר, שלושת הנערים והכושי, הצייד והארנב, מוצץ האגודל, והילד שסירב לאכול מרק. לאחר שסיים, התברר כי עמוד אחד נשאר ריק, והופמן הוסיף גם את סיפורו של שטרובלפטר - הילד המגודל שיער וציפורניים, שיהפוך תוך זמן קצר לאחת הדמויות הידועות ביותר בספרות הילדים העולמית.
אלעזר האכזר
אלעזר, הוי, אלעזר,
ילד רע הוא ואכזר.
כלי הבית הוא קילקל,
חבריו תמיד קילל
לפרפר בלאט ארב,
ותלש לו את כנפיו,
אף הצליף הוא את שוטו
על רוחמה אחותו.
כלב בוקי משבר
צמאונו ממי הבאר.
אלעזר זה, במהרה
לאותה באר נקרה.
התקרב אל בוק לאט
וברגל בו בעט,
את השוט ביד תפס
והצליף בו ודרס.
בוק רגז והתמרמר,
אלעזר עוד התאכזר.
בוק נבח, והתחנן,
מר בכה לו המסכן.
אך הרוגז הוא לשווא,
לא שמע לו השובב.
עד פקעה סבלנותו,
בוק קפץ, נשך אותו.
מן הפצע דם ניגר
התיפח אלעזר: "הוי, רגלי שותתת דם"
אך הכלב לא רחם.
את השוט בפה לקח
והביתה חיש ברח.
אליעזר שוכב חולה,
על ידו עומד רופא.
הרופא - הו עסק היש -
רפואה מרה הגיש.
על כסאו של אלעזר
פה יושב אורח זר.
בוק מסב אל השולחן
וזולל מן המוכן.
הנקניק טעים, שמן,
יין טוב לו מזדמן.
אלעזר מביט אבל -
בוק זולל, זולל, צוהל.
השאלון:
האם אלעזר אכן נורא כל כך?
הבט בתמונה. האם הוא מפחיד?
מה המסר שעובר לילדים מהשיר?
מה בשיר יכול, לדעתך, לגרום נזק לנפשו של הילד הקורא?
האם אתה מוצא בשיר משהו חיובי?
המו"ל הראשון?
ב'אנציקלופדיה אופק לספרות ילדים' כותב אוריאל אופק כי 'יהושע הפרוע' יצא לראשונה בהוצאת 'ראובן מס' בשנת 1941. כעבור כמה שנים החליטה ההוצאה להסתתר תחת שם אחר, והספר יצא באותה מתכונת אך תחת השם האירוני הוצאת 'תלתלים'.
ראובן מס נולד בליטא, על יד הגבול הגרמני, ביוני 1894. אביו הרב נחמיה מס ואמו חיה-שרה לבית ברקובסקי, דאגו כי יקבל את חינוכו בחדר מתוקן, ובבית ספר כללי שבמקום. בהיותו בן 12 עבר ראובן עם משפחתו לגור בקניגסברג, שבפרוסיה המזרחית, ושם המשיך בלימודים כלליים ויהודיים. מנעוריו התמסר לעבודה ציונית ועברית. הוא טיפל במרץ בהפצת ספרים עברים, ואסף חתימות על העתון "הצפירה" הורשאי. בראשית מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו לברלין, ובה ישב עד 1933 - שנה בה עלה ארצה.
ראובן מס החל להתעסק בספרים כבר בגיל צעיר. בשנת 1915 נכנס לעבוד בהוצאת ספרים בברלין. משם עבר בשנת 1918 להוצאה העברית "מנורה" והשתתף בהתקנתו של המלון העברי גרמני "מנורה" לדפוס, המלון הראשון של השפה העברית החדשה. בשנת 1920 עבר להוצאת הספרים "ילקוט" מיסודם של האחים כהן. שנים אחדות עמד בראש ההוצאה הזאת, ובשנת 1927 רכש את הפירמה מידי בעליה ושניה את שמה כשמו 'הוצאת ר. מס'. חנותו ברחוב מרכזי בברלין המערבית הפכה בית ועד לחכמים. כל גדולי הסופרים העברים שהיו אז בברלין, או נזדמנו לשם היו מבאי החנות, בה מצאו את העתונות העברית וכל ספר עברי חדש שיצא בארץ-ישראל או בארצות אחרות. ראובן מס התייחס לעבודתו כמו"ל ביראת קודש. בשנת 1927 הוציא את הקטלוג "ילקוט ספרים", הראשון בספרותנו הנותן תמונה שלמה מכל הספרות העברית של הימים ההם, מסודרת לפי 72 מקצועות בליווי הקדמה של ד"ר שמעון ברנפלד. באותה שנה סדר בניו-יורק תערוכה גדולה של הספר העברי שכל העתונות היהודית שם גמרה עליה את ההלל, בשנים 1933-1927 הוציא גם כמה ספרים בעברית ובגרמנית. כל ימיו בברלין היה מן הפעילים ב"בית הועד העברי" וזמן רב בין חברי הועד. בחנותו ובביתו שלטה השפה העברית. עם פרוץ ההיטלריזס בגרמניה ועמו מסע הרדיפות, ההשפלה והפרעות נגד היהודים היה בין הראשונים שעזב את גרמניה ועלה ארצה - בשנת 1933. וכאן יסד את הוצאת הספרים ''הוצאת ראובן מס".
במשך 22 שנות עבודתו בארץ הספיק להוציא לאור כחמש מאות ספר, רוב רובם בעברית. הוא ראה את עיקר תפקידו: א) בטפוח הספר המדעי והשמושי. ב. בשפור הצד הטכני של הספר ולהתאמתו לטעמו של אדם מאירופה. נטיה מיוחדת הראה לספרי מדע פופולריים שיש בהם משום הרחבת אופקו והשכלתו של הצעיר בישראל והתחיל להוציא את שורת הספרים "ספרית מס למדע פופולרי" (הספריה שינתה את שמה ל"ספרית דני'', לזכר בנו, מפקד בפלמ"ח, שנפל עם הל"ה בדרך לגוש עציון במלחמת השחרור). ב"ספריה" זו שקנתה לה שם טוב בשוק הספרים העברי, יצאו כ-50 ספר בכל מקצועות המדע, כגון; בוטניקה, פיסיקה, רדיו וחשמל, טלויזיה, אסטרונומיה, ידיעת הקרקע, זואולוגיה, מיקרוביולוגיה, אלקטרונים, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פסיכואנאליזה, גרפולוגיה, כלכלה מדינית, אמנות, מוסיקה ועוד.
ספרית דני למדע פופולרי.
כאמור, בשנת 1941 החלה הוצאת מס להוציא לאור את 'יהושע הפרוע'. האגדה המשפחתית יודעת לספר כי אחיו של ראובן הוא זה שהביא אתו מגרמניה את 'שטרובלפטר', ושיכנע את אחיו לפרסמו. אוריאל אופק מעלה את הסברה כי אחד מבני המשפחה הוא שתירגם את ספר הילדים המפורסם, ובשיחה עם אורן מס, אשר מנהל כיום את ההוצאה, הוא מסר לי את הגירסה כי דודו הוא זה שתירגם את החרוזים.
בשלב מסוים, החליט ראובן מס, כי הספר לא מתאים יותר לאופיה של ההוצאה, וביקש כי הספר לא יישא יותר את שם הוצאתו. מאותו יום הודפס בחזית כל ספרון, כי 'יהושע הפרוע' יוצא לאור על ידי הוצאת... 'תלתלים'...
מעשה עצוב בגפרורים
רחל בבית לבדה,
כי ההורים בעבודה.
בלב שמח, בשירים,
עברה רחל בחדרים,
פתאום על השולחן מצאה
גפרורים בתוך קופסה.
רחל חשבה: "כמה נחמד,
אדליק מהר גפרור אחד.
ואור גדול פה יתרומם
הן כך אתמול עשתה האם".
רחל לא שומעת בקול חתוליה, ומשתעשעת בגפרור. האש אוחזת בשמלתה.
הוי, זיק אש זריז, נמהר חיש מלחך את הסינר. נורא! הנה הלהבה מהר אוחזת בשמלה. נדלק שיער, האור עובר, רחל כולה לפיד בוער...
הכול נשרף, שמעו דבר רק גוש עפר שחור נשאר. מן השריפה פה נשארות אך שתי נעלים אפורות.
השאלון: האם רחל אכן נוראה כל כך? הבט בתמונה. האם היא מפחידה? מה המסר שעובר לילדים מהשיר? מה בשיר יכול, לדעתך, לגרום נזק לנפשו של הילד הקורא? האם אתה מוצא בשיר משהו חיובי?
מעשה עצוב בגפרורים: בזמן הכנת דף המידע, אירעו שתי שריפות ענק באיזור ירושלים. באחת נשרפו מאות דונמים ותושבים פונו מבתיהם - הכול בגלל משחק בגפרורים של שני תלמידי ישיבה צעירים. ובאותו זמן נשרפה דירה בירושלים - זוג אחים תיאומים בני שנה וחצי נפגעו באופן קשה בגלל משחק בגפרורים. מוסר השכל? אתם תחליטו לבד מהו.
מי אתה יואכים גולדשטין?
כאשר הוצאתי לאור את 'יהושע הפרוע' לאור מחדש, בשנת 2002, התפרסמו כתבות רבות בעיתונים על הפרסום המחודש. בעקבות אחת הכתבות התקשר אלי אחד הקוראים וסיפר לי כי יש לו כמה תיקונים בנוגע לדברים שסיפרתי בעיתון, על קורות הדפסתו של התרגום העברי ל'יהושע הפרוע'.
הוא היה הראשון שגילה לי את דבר קיומו של יואכים גולדשטין.
התברר להפתעתי כי המתקשר מחזיק בידו עותק של 'יהושע הפרוע' שהודפס עוד לפני המהדורה של ראובן מס. מדובר על אותו התרגום ואותם הציורים בדיוק. כעבור כמה ימים הגיע אלי עותק ישן של הספר, בו גיליתי כי המוציא לאור הראשון היה בכלל יואכים גולדשטין מתל אביב. יואכים גולדשטין? מעולם לא שמעתי על מו"ל בשם זה. שאלתי כמה אנשים העוסקים בחקר ספרות, אבל גם להם השם לא היה מוכר. בספר עצמו הופיע כתובת ההוצאה ברחוב בוגרשוב 59 בתל אביב. משהו בכתובת נראה לי מוכר, עד שנזכרתי כי במקום נמצאת כיום חנות הספרים טננבוים. התקשרתי מייד לבעלי החנות, אך הם לא ידעו כלום על המו"ל המסתורי, ומעולם לא שמעו את שמו. חנות הספרים נמצאת במקרה באותו מקום בו שכנה פעם הוצאת הספרים. גם בארכיון עירית תל אביב, ובהתאחדות הוצאות הספרים לא ידעו עליו דבר.
בעזרת קטלוגים ממוחשבים הצלחתי למצוא עוד כמה ספרים שיצאו לאור על ידי יואכים גולדשטין: ספרים של שלום בן חורין ומקס ברוד בגרמנית, והספר 'מקס ומוריץ זוממי מזימות' בתרגום לעברית של חווה כרמי.
ניסיתי לאסוף רמזים בספר עצמו. בסוף הספר ציין המו"ל את שמות האנשים שהשתתפו בהכנתו. בתור צייר: ח. ג. כל ניסיונותי לזהותו נכשלו. בתור מתרגם מופיע – ל"ץ. מיהו ל"ץ? האם אלו ראשי תיבות של שמו האמיתי? האם מדובר בכינוי אירוני - לץ. ניסיתי לפנות לעזרת הציבור אך ללא הצלחה. איש לא ידע למסור לי פרטים מזהים.
במרץ 2009, במקרה, חלה תפנית מפתיעה בעלילה. בשיחת טלפון מקרית, סיפרה לי דנה – אליה התקשרתי לבשר על מציאת ספר – כי היא נכדתו של המוציא לאור צ'צ'יק. דנה זכרה כי אביה היה מקריא לה קטעים מתוך 'יהושע הפרוע'. קטעים – כך היא בטוחה – שהוא תרגם. שמו של האב – רפאל צ'צ'יק. האם ראשי התיבות ל"ץ הם משחק מלים משמו של רפאל צ'צ'יק?
הידעת
[כמה עובדות טריוויה על 'שטרובלפטר' מתוך הספרים]
הידעת כי הינריך הופמן התעקש להשמיט את שמו כמחבר הספר. במהדורה הראשונה בשנת 1845 נכתב כי המחבר הוא: 'חרזן עליז אוהב ילדים'. הידעת כי במהדורות הראשונות נקרא הספר: 'מעשיות עליזות ותמונות מבדחות', ורק כעבור כמה מהדורות נקבע שמו: 'שטרובלפטר'. הידעת כי במשך השנים הופיעו מאות מהדורות של 'שטרובלפטר' כמעט בכל שפה אפשרית. המתרגם הידוע ביותר של הספר הוא ללא ספק מרק טויין. הידעת כי לאחר הצלחת הספר, ניסה הופמן את כוחו בכתיבת ספרי ילדים נוספים, חלקם ברוחו של 'שטרובלפטר'. הופמן כתב גם כמה סאטירות פוליטיות כשהוא מסתתר תחת השם הבדוי: פטר שטרובל. הידעת כי עד סוף שנות התשעים נמכרו בעולם כולו כ-15 מיליון עותקים של הספר.
הידעת כי התרגום האחרון של הספר לעברית נעשה על ידי אוריאל אופק, אשר ניסה להישאר נאמן כמה שניתן לתרגום הראשון לפחות בשם הספר, וקרא לו...'שוע הפרוע'. הידעת כי בפרנקפורט בגרמניה קיים מוזיאון מיוחד רק לספר 'שטרובלפטר', ובו מנסים לאסוף את כל התרגומים של הספר מכל העולם.
סיום
שירי ילדים אלה נכתבו לפני כמאה שנה ותורגמו כמעט לכל לשונות התרבות. ישאב נא גם הילד העברי לקח ומוסר השכל מתוכם. "ד"ר הופמן" כותב אחד ממוציאי לאור הקודמים, "כתב את החרוזים וגם צייר את התמונות שבספר הילדים המפורסם הקלסי הזה. הופמן נולד בפרנקפורט בגרמניה בשנת 1809 ומת שם ב-1894. הוא היה רופא ומנהל של מרפאת העניים בעיר הולדתו. בין החולים היו גם ילדים רבים, ולמען הצלחת רפוים השתדל ד"ר הופמן לבדח את דעתם ולהפיג את המורא מפני 'הדוד המנתח'. והיה, מדי ישבו על יד מטת ילד חולה, מצייר היה סיפור קטן בתמונות. ולעת מצא מוסיף לפעמים חרוזים לציוריו, והילד החולה היה מתעניין במעשיו של הדוד, שוכח את מכאוביו ואת פחדו, ובדיקת החולה הפעוט ורפויו היו עוברים ביתר קלות והצלחה.
ד"ר הופמן אמר פעם לקנות לבנו הקטן ספר, אשר ילמדו זהירות ביחס לדברים מסוכנים, ויטיף לקח בצורה ילדותית. כיוון שלא מצא את אשר ביקש ישב וחיברו בעצמו. מיודעיו בראותם את הספר שבחוהו ונמצא ביניהם מוציא לאור אשר הדפיסו. והספר נתקבל ע"י הקהל בהתלהבות בלתי צפויה מראש. הופמן זכה לראות את המהדורה ה-189 של ספר הילדים הקטן הלזה ומאז התרבו המהדורות עד אין מספר.
על אף חרדת השעה והשתוק הזמני במשק הכלכלי מחמת האימים המתהלכים על פני כדור הארץ, מעיזה הוצאת הספרים להביא את השירים שי לילד העברי. בהתחשב עם דרישות הפדגוגיה החדשה, השתדלה ההוצאה לרכך אי אלו פרטים ולהשמיט כמה דברים מבלי לאבד את החן ואת האורגינליות של הספר העתיק. יבינו נא המבקרים את הערך החינוכי הרב הטמון בספר עתיק היומין הזה...
אלו הדברים שכתב המו"ל בעמוד האחרון של הספר בשנת 1940,
כדי לשכנע אתכם לקרוא אותו שבעים שנה מאוחר יותר, בשנת 2010.