כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת

זכרונותיו של יאיר גרבוז - ילדותו בשכונת בורוכוב, בצילם של בן-גוריון, הצלם השכונתי ובית הקולנוע השכונתי; נעוריו כפרח-ציירים להוט וחרד בקפה "כסית" ובגלריה "כץ"; צעדיו הראשונים כצייר במרחב שבין קיבוץ כפר החורש לבין האוונגרד התל-אביבי של שנות השישים; ההתאהבויות וההתלהבויות שסחפו אותו בדרכו הארוכה והנפתלת מציור לציור - הפלירטים והרומנים וסיפורי האהבה הקצרים והארוכים שניהל עם האמנות המושגית, עם הקולנוע, עם פריז הנלחמת ופריז הממשית, עם הקיבוץ, עם השטעטעל, עם הטלוויזיה, עם האמנות הפוליטית, עם הוראת הציור, עם הסטיריקה, עם הליצנות, עם ההתחזות וההתחפשות, עם צפת ופראג, תל-אביב וניו-יורק, עם העיתונות, עם הספרות, עם התיאטרון, עם הענק וגנו, עם "טבע דומם" ו"דיוקן אשת האמן", אפילו עם "החזרה לציור".