ישרו בערבה מסילה

ישעיהו ברוידא עלה ארצה ב-1906 עם אחותו חיה, לימים רעייתו של הסופר יוסף חיים ברנר, ועם אמו, מהעיר דרוזגיניק שבליטא, כאשר היה כבן 20. ברוידא הצעיר לא רצה להתפרנס מצדקה, מספר נכדו, גדעון ברוידא. לכן, נסע לדרום אפריקה, שם למד ראיית חשבון, תוך כדי עבודה בחנות, שבה גם התגורר בלילות כדי לחסוך כסף. כך רכש ברוידא לא רק תעודת רואה חשבון אלא גם אזרחות בריטית, ועימה גם אימץ לעצמו דמות אנגלית לכל דבר. כוונתו של ברוידא היתה להשתקע בבריטניה. הוא חזר ארצה ב-1912 לביקור קצר, אך נשאר בארץ בשל "תרגיל" של אחותו חיה: היא הכירה לו את אחת מחברותיה, האהבה פרחה וישעיהו נשאר עם אהובתו. עבודתו הראשונה כרואה חשבון היתה שנה מאוחר יותר, ב"מפעלי בצלאל" - הזרוע הייצורית של בית הספר לאמנות בהנהלת פרופ' בוריס שץ. כנתין בריטי, גורש ברוידא מן הארץ בידי העות'מאנים בימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר הכיבוש הבריטי, בשלהי 1917, שב ממצרים ארצה, וצורף להנהלה הציונית כאיש הכספים וכחבר בצוות הקישור עם השלטון הצבאי הבריטי. יחד עם היהודים ההולנדים ויקטור ון-וריזלנד ולזר בבלי - אביו של דן בבלי, שעם משרדו התמזג לאחר עשרות שנים משרד ברוידא - הניח ברוידא את היסודות להקמתו של מעין "משרד אוצר" ראשוני, על פי המתכונת המוסדית הבריטית. המשימה לא היתה קלה, מציין גדעון ברוידא, מאחר שבענייני הכספים שרד ביישוב תוהו ובוהו, ושלטו עדיין שיטות החלוקה והשתדלנות. ון-וריזלנד, בבלי וברוידא עמלו להעלאת הנושא הכספי על פסים של מדיניות כלכלית מסודרת ושל הכנת תקציבים מסודרים.