חייו ומותו של עמוס אוריון

בקיץ 1971, לאחר שהשתתף כנהג משאית במלחמת ששת הימים וחזר לשירות בחיל הים, השתחרר עמוס אוריון סופית מהצבא, והתקבל לעבודה בחברת 'ברינקס'. באותה תקופה אומץ על ידי משפחה תל אביבית. הוא כתב מחזה, ושירים, וסיפורים קצרים. הוא אפילו המציא לעצמו זהות חליפית - אנטואן, וקרא לה עמוס אנטואן. ידידיו קראו לו - דיסקו. יום אחד פגש את שרה דנוך, וחייו השתנו."הידידות החדשה התפתחה במהירות למשהו רציני. הצעירה, ששמה היה שרה דנוך... נענתה לו בחמימות. היא הייתה מעורה בחוג שנקרא אחר כך 'חבורת כרם התימנים': טוביה אושרי... ידידו הקרוב רחמים אהרוני, המכונה 'גומדי', שהיה נשוי לאחותה של שרה..." שבועיים לאחר שהתחיל עמוס את עבודתו כשומר, אירע רצח במתקני חברת 'ברינקס' בה עבד. אחראי המשמרת במשרדי החברה במגדל שלום, נורה ונהרג במהלך שוד. עמוס אוריון נעצר והואשם ברצח לאחר שעד ראייה טען כי ראה אותו יוצא מזירת הרצח בריצה עם אקדח ביד. במשך שנים נלחם אוריון להוכיח את חפותו. הוא ערער על פסק הדין בבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה. כל הניסיונות לשכנעו לבקש חנינה עלו בתוהו. 'אם אני רוצח,' נהג לומר, 'מקומי בכלא. אם אני חף מפשע, מגיע לי זיכוי!'. ב-18 באפריל 1980, קיבל עמוס אוריון חנינה מפתיעה מנשיא המדינה ושוחרר מהכלא. הייתה זאת חנינה חסרת תקדים: א. כי ניתנה למרות שהאסיר לא ביקש אותה, ב. עד היום נשמרו הסיבות לחנינה בסוד מפני הציבור. 'מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?' נשאל עמוס אוריון ע"י נציגי התקשורת עוד בבית הסוהר. "אחפש את הרוצחים האמיתיים." הוא השיב. כשלושה חודשים אחר כך נמצא גופתו של עמוס יחד עם גופת אדם נוסף בחולות אשדוד. טוביה אושרי ורחמים אהרוני [גומדי] מראשי חברת הכרם הואשמו במה שכונה על ידי העיתונות באותם ימים 'הרצח הכפול'.