שירים לילדים בנושא הכי: הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב בַּכִּתָּה , הַגַּן הֲכִי עָצוּב , אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב חזרה אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב אֶת הַיָּם כִּי הַיָּם הוּא בְּחִנָּם. הַגַּלִּים בְּחִנָּם, הַחוֹל בְּחִנָּם, הַשֶּׁמֶשׁ בְּחִנָּם, הַצְּדָפִים בְּחִנָּם, כָּל הָעוֹלָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִנָּם. הַגַּן הֲכִי עָצוּב פַּעַם אַחֲרֵי שֶׁאֵלִיָּהוּ הַבַּעַל שֶׁל הַגַּנֶּנֶת זֶהָבָה מֵת, כָּל הַגַּן שֶׁלָּנוּ בְּבַת אַחַת כְּבָר לֹא הָיָה כְּמוֹ גַּן יְלָדִים בֶּאֱמֶת. הָעֵינַיִם שֶׁל זֶהָבָה הָיוּ אֲדֻמּוֹת וַעֲצוּבוֹת וְהִיא לָבְשָׁה בְּגָדִים שְׁחֹרִים וְכָל הַיּוֹם רַק חָשְׁבָה מַחְשָׁבוֹת. הַגַּן שֶׁל זֶהָבָה הָיָה פִּתְאֹם הֲכִי עָצוּב מִכָּל הַגַּנִּים. אֲפִלּוּ הַתֹּף, הַמְּשֻׁלָּשׁ וְהַמְּצִלְתַּיִם לֹא הִשְׁמִיעוּ עוֹד נִגּוּנִים. הַדֻּבִּים יָשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט עַל הַמַּדָּף וְהַסְּפָרִים הִתְכַּוְּצוּ זֶה לְיַד זֶה וְלֹא הֵצִיץ מֵהֶם אַף דַּף. גַּם הַבֻּבּוֹת לֹא הָיוּ מְסֹרָקוֹת וְיָפוֹת וְהַקֻּבִּיּוֹת עָמְדוּ בַּפִּנָּה, כְּמוֹ יֶלֶד "בְּעֹנֶשׁ", מְבֻיָּשׁוֹת וּנְזוּפוֹת. בַּחוּץ נָבְלוּ הַבָּצָל וְהַצְּנוֹנִית וּבְכָל הָעֲרוּגוֹת שֶׁשָּׁתַלְנוּ בַּגִּנָּה צָמְחוּ רַק עֲשָׂבִים שׁוֹטִים וְיַבְּלִית. הַנַּדְנֵדוֹת לֹא חָרְקוּ עוֹד, רַק עָמְדוּ דֹּם וְהִתְקַלֵּף לָהֶן כָּל הַצֶּבַע גַּם הַיָּרֹק וְגַם הָאָדֹם. אַחֲרֵי שֶׁהַבַּעַל שֶׁל הַגַּנֶּנֶת זֶהָבָה מֵת, הַגַּב שֶׁלָּהּ נִהְיָה כָּפוּף כָּפוּף, וְהַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר הִתְקַמֵּט. בֹּקֶר אֶחָד גָּשׁוּם כְּשֶׁבָּאנוּ לַגַּן (אֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת) הָיְתָה שָׁם פִּתְאֹם גַּנֶּנֶת אַחֶרֶת. הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב בַּכִּתָּה נָתְנוּ לִי אֶת הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב בַּכִּתָּה. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַדֶּלֶת. אִם מִישֶׁהוּ עוֹבֵר בַּמִּסְדְּרוֹן אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת, אִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֲנִי פּוֹתַחַת. אִם הַמּוֹרָה רוֹצָה גִּיר מֵהַמִּשְׂרָד אוֹתִי הִיא שׁוֹלַחַת. אֲנִי יְכוֹלָה לָקוּם מָתַי שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אִם הַדֶּלֶת סְגוּרָה. כִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר לִי זְמַן בִּשְׁבִיל לַעֲנוֹת לְמוֹרָה. מתוך – הים הוא בחינם כתב שני גרשי איירה מַרְוָה מור-אַיָלון ידיעות ספרים 2017 מתוך – לגעת כמעט בתקרה כתבה מרים אלון ציירה אלישבע געש כתר 1984 מתוך – לא בכיתי הפעם כתבה לאה נאור צייר יוחנן לקיצביץ' כתר 1983 הכי המילה הצנועה שפוטנציאל הַהַעֲצָמָה שלה גדל גם בזכות ההקשר ובזכות ההנגנה (אינטונציה) של הדובר, שגורה בפי ילדים ומבוגרים וחיה בשלום עם משלימים שונים; פעלים, תָּאֳרֵי שֵׁם וְתָּאֳרֵי פֹּעַל: הכי חֲזָקָה, הכי טוב, הכי מפחידים, הכי רחוק... בעברית העכשווית שגורים גם הביטויים "הכי בעולם!", "הכי הכי!" ולעתים יש להודות: "לא הכי הכי..." בשלושת השירים מופיעה "הכי" בכותרת ובגוף השיר, מפי דוברים-ילדים ומנקודת מבטם. לאה נאור (1935-) נותנת את רשות הדיבור לתלמידה המונה את יתרונות מקום הישיבה שלה בכיתה - "עַל יַד הַדֶּלֶת"; היא נהנית מהצפייה בעוברים במסדרון, ממלאה תפקיד רשמי כשוערת ש"יְכוֹלָה לָקוּם מָתַי שֶׁאֲנִי רוֹצָה / לִרְאוֹת אִם הַדֶּלֶת סְגוּרָה", וחותמת ברמיזה (תמימה או שמא מִתַּמֶמֶת?) לַיִתרון הגדול ביותר שאפשר לקוות לו; "כִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר לִי זְמַן / בִּשְׁבִיל לַעֲנוֹת לַמוֹרָה." מרים אלון (2011-1938) מתארת מפי ילדה המתארת מנקודת מבט נאיבית אך עניינית את השינויים בגן הילדים "אַחֲרֵי שֶׁאֵלִיָּהוּ / הַבַּעַל שֶׁל הַגַּנֶּנֶת זֶהָבָה מֵת". הילדה מזהה עצב, עיניים אדומות מבכי ובגדים שחורים כסימני אבל, מעניקה פרשנות לשתיקה ולהיעדר העשייה של הגננת: "וְכָל הַיּוֹם רַק חָשְׁבָה מַחְשָׁבוֹת". הדוברת הרכה בשנים מפרטת בבית השני הארוך מאוד את ההשפעה הדרמטית של המוות ושל האבל על הגן – אולי כתיאור מטפורי לרגשותיה שלה; השפעת המוות על סביבת הגן - "בַּחוּץ נָבְלוּ הַבָּצָל וְהַצְּנוֹנִית / וּבְכָל הָעֲרוּגוֹת שֶׁשָּׁתַלְנוּ בַּגִּנָּה / צָמְחוּ רַק עֲשָׂבִים שׁוֹטִים וְיַבְּלִית", ועל תכולתו: החפצים מבטאים את הדממה – "אֲפִלּוּ הַתֹּף [...] לֹא הִשְׁמִיעוּ עוֹד נִגּוּנִים [...] הַדֻּבִּים יָשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט [...] הַנַּדְנֵדוֹת לֹא חָרְקוּ עוֹד", את חוסר הנוחות שהילדים חשים – "וְהַסְּפָרִים הִתְכַּוְּצוּ זֶה לְיַד זֶה [...] וְהַקֻּבִּיּוֹת עָמְדוּ בַּפִּנָּה, כְּמוֹ יֶלֶד 'בְּעֹנֶשׁ', מְבֻיָּשׁוֹת וּנְזוּפוֹת", ואת הזדהותם עם הגננת האבלה – "הַנַּדְנֵדוֹת... רַק עָמְדוּ דֹּם / וְהִתְקַלֵּף לָהֶן כָּל הַצֶּבַע". העשבים השוטים והיבלית שצומחים בגן מאז האֵבֶל רומזים על מותה המקצועי של הגננת, תוך הקבלה פואטית לקמילת הצמחים: "הַגַּב שֶׁלָּהּ נִהְיָה כָּפוּף כָּפוּף, / וְהַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר הִתְקַמֵּט". שני גרשי (1976-) שם בפי הדובר-ילד שלו שתי שורות פתיחה; הצהרה שגורה המלווה בנימוק שאינו שגרתי: "אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב אֶת הַיָּם / כִּי הַיָּם הוּא בְּחִנָּם". מכאן, אחרי שורה ריקה להשמעת הדהוד מטפורי של ההצהרה, הדובר מפרט את סדר היום החברתי שלו בתבנית "גזרה שווה"; מכיוון ש-"הַגַּלִּים בְּחִנָּם / הַחוֹל בְּחִנָּם / הַשֶּׁמֶשׁ בְּחִנָּם / הַצְּדָפִים בְּחִנָּם" (ארבע פעמים "בחינם" בנוסף על זו שבהצהרה!) מתבקשת מסקנה הנמסרת בהגזמה ילדית צפויה; "כָּל הָעוֹלָם / צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִנָּם."

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת טרי דנטון טרי דנטון איורים מאת 13 קומות על עץ אנדי גריפיתס

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת עידן בן ברק עידן בן ברק ספרים מאת נא לא ללקק את הספר הזה עידן בן ברק

באתר המפרש, ספרות ילדים, תוכלו למצוא ביקורות לספרי ילדים בהם האיורים מאת שרה הורן שרה הורן איורים מאת צ'רלי הופך לתרנגולת סם קופלנד

ילדי בית העץ - חברות במבחן, כשברקע חשש שהחבורה תתפרק מחוסר עניין, ילדי בית העץ מצליחים להתאחד סביב מאבק מוצדק ומוצלח ברשויות לטובת שוויון הזדמנויות, ואף מצרפים לחבורה חברים חדשים. ילדי בית העץ - חברות במבחן רן כהן אהרונוב מאת: יניב שמעוני איורים: תרגום: כנרת הוצאה: ילדי בית העץ סדרה: עברית שפת המקור: 2024 שנה: 87 עמודים: מנוקד: 8 - 10 גיל: סיפור ריאליסטי סוגה: חבורה, חיים בחברה, משבר, קטנים מול גדולים נושא: כשברקע חשש שהחבורה תתפרק מחוסר עניין, ילדי בית העץ מצליחים להתאחד סביב מאבק מוצדק ומוצלח ברשויות לטובת שוויון הזדמנויות, ואף מצרפים לחבורה חברים חדשים. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד הרהור על היפוך היוצרות במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד ספרים מאותו מדף טיול שנתי לירח / נטעלי גבירץ, בר בן-יוסף תעלומת הג'ירף הננסי / מיכל זהבי שירת הזמיר של אנה / עמי גדליה החברות מגבעת הסלמנדרות / מיכל בת אור גונבי הגבול / יוסי גודארד אודות ביקורות הספרים

לוטה עוזבת את הבית, לוטה בת החמש כועסת על בני המשפחה שלה, מחליטה לעזוב את הבית ועוברת לביתה של השכנה... עד בוא הלילה. לוטה עוזבת את הבית אסטריד לינדגרן מאת: אבי עופר איורים: יעל צובארי תרגום: ידיעות אחרונות ספרי חמד הוצאה: סדרה: שוודית שפת המקור: 2017 שנה: 61 עמודים: מנוקד: גן-אלף-בית גיל: סיפור ריאליסטי, ראשית קריאה סוגה: הורים וילדים, פחדים נושא: לוטה בת החמש כועסת על בני המשפחה שלה, מחליטה לעזוב את הבית ועוברת לביתה של השכנה... עד בוא הלילה. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד ספרים מאותו מדף מוקי ברוגז עם אמא / ימימה אבידר-טשרנוביץ הדרך הארוכה לסנטה קרוז / מיכאל אנדה ג'נסיס רוצה הביתה / ניב-יה דרבן לולו התרנגולת הקטנה גדולה / פולט בוגן אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי כבר בכל העולם יצליח בזה? / נורית זרחי אודות ביקורות הספרים

שירים לילדים בנושא קונכיות: קוֹנְכִיַּת אֵילַת / אנדה עמיר-פינקרפלד, כְּמוֹ יָם / יהונתן גפן, הַיָּם וְהַקּוֹנְכִיָּה / עֲדוּלָה חזרה הַיָּם וְהַקּוֹנְכִיָּה / עֲדוּלָה קוֹנְכִיָּה, קוֹנְכִית קְטַנָּה, נְקִיָּה לְבַנְבַּנָּה נָחָה, נָמָה עַל חוֹלִי... פַּעַם גָּר בָּהּ מַר סַרְטָן, עַכְשָׁו גָּר בָּהּ יָם קָטָן. קוֹנְכִיָּה יָפָה שֶׁלִּי, מִי כָּלָא בָּךְ אֶת קוֹלִי? כְּמוֹ יָם / יהונתן גפן אַבָּא חָזַר מֵאֵילַת וְהֵבִיא לִי צֶדֶף אֶחָד, אִם שָׂמִים אוֹתוֹ לְיַד הָאֹזֶן הַשְּׁנִיָּה שׁוֹמְעִים גַּלִּים וְלִפְעָמִים אֳנִיָּה. אַבָּא חָזַר מֵאֵילַת וְהֵבִיא לִי צֶדֶף אֶחָד שֶׁאִם מַבִּיטִים עָלָיו מֵהַצַּד רוֹאִים סִירוֹת וְדָגִים וְלִפְעָמִים גַּם דַּיָּגִים. אַבָּא חָזַר מֵאֵילַת וְהֵבִיא לִי צֶדֶף אֶחָד שֶׁאִם נִשְׁאָרִים אִתּוֹ קְצָת מַרְגִישִׁים לִפְעָמִים בְּבַת אַחַת כְּמוֹ יָם. קוֹנְכִיַּת אֵילַת / אנדה עמיר-פינקרפלד קוֹנְכִיָּה, קוֹנְכִיָּה, מַה סּוֹדוֹת אַתְּ מַחְבִּיאָה? אֵי עָבַרְתְּ? מָה רָאִית? רַחֲשֵׁךְ מַה לִּי יָעִיד? נָא סַפְּרִי עַל אַלְמֻגִּים צִבְעוֹנִיִּים, סַסְגוֹנִיִּים, בֵּין סְלָעִים מְשֹׂרָגִים. עַל צְדָפִים, פְּנִינֵי הָדָר, עַל נוֹף הַיָּם הַנֶהְדָּר, עַל הַדָּגִים הַמְּאִירִים בַּמְּצוּלוֹת הָאֲפֵלוֹת בֵּין הָעֵצִים הַמּוּזָרִים. קוֹנְכִיָּה, זַמְרִי לִי שִׁיר עַל הַיָּם הָאַדִּיר. מתוך תמיד יש ילד שמביט למעלה כתבה עדולה צייר אבי כץ הקיבוץ המאוחד 1987 מתוך הכבש השישה עשר כתב יהונתן גפן צייר נִית קליש צילמה אלונה אינשטיין הוצאת נושי 1978 מתוך אני שר מאושר כתבה אנדה עמיר-פינקרפלד צייר נחום גוטמן מסדה 1973 קונכיות קוֹנְכִיָּה... המילה הזו, שנתגלגלה ממקור יווני אל העברית דרך הארמית - דומה שהיא מהדהדת גם כשהיא כתובה. דומה אף שהתיבה "קוֹנְכִיָּה" נקשרת בדמיונם של רבים בעיקר לאותו גְליל גִיר גדול שמקורו בים ולא לסביבה יבשתית. הימצאותה של הקונכייה על חוף לעולם מפתיעה, לעולם מעוררת השתאות. היא עולה ממעמקים ובוקעת מתוכה הֶמְיָה, הרומזת - גם אחרי נצח של ריקוּת - על חיים שהתקיימו בתוכה בחשאי. את הפליאה, את ההֶמְיָה ואת הסָפֵק אפשר למצוא בכל אחד משלושת השירים. שירה של אַנְדָה עָמִיר-פִּינְקֶרְפֶלְד (1902–1981) קוֹנְכִיַּת אֵילַת קושר את המייתה האילמת של הקונכייה לסוד שהיא מסתירה על מסעותיה בעולמות של עושר צבעוני ומסתורי ("אַלְמֻגִּים צִבְעוֹנִיִּים, סַסְגוֹנִיִּים", "פְּנִינֵי הָדָר", "הַדָּגִים הַמְּאִירִים בַּמְּצוּלוֹת הָאֲפֵלוֹת"), שיושבי היבשת שמייצג הדובר לעולם לא יוכלו אלא לערוג אליהם ממרחק. הדובר בשיר כְּמוֹ יָם מאת יהונתן גפן (1947-) מתבטא תחילה בהתאם לגילו המרומז. הוא פותח בתיאור סיפורי-ענייני של הרחש הבוקע מן הקונכייה, אך בשני הבתים הבאים מפליג מן הנתפס בחוש אל הנראה בעיני הדמיון, עד הביטוי הציורי מרובה הרבדים שבסוף השיר - "מַרְגִישִׁים / לִפְעָמִים / בְּבַת אַחַת / כְּמוֹ יָם". הדובר בשירה של עדולה (1942-) שזהותו עמומה מתרחק מתיאורים פנטסטיים. הוא מתאר את מראה הקונכייה, מסביר בסגנון ילדותי את טיבה ותוהה בשאלה על חידת הקול. בשורה האחרונה בשיר - "מִי כָּלָא בָּךְ אֶת קוֹלִי?" - משחק הצלילים כ/ל/ק/ל מבקש להדהד את המית הים בקונכייה. נירה לוין

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת בן קלנטון בן קלנטון ספרים מאת נרואל בן קלנטון

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת קייט וג'ול טמפל קייט וג'ול טמפל ספרים מאת כלבי בילוש, פרשת הפריצה הפרוותית קייט וג'ול טמפל

המפרש, ספרות ילדים, ספרים מאת סוופנה רדי סוופנה רדי ספרים מאת ארי נבון, שוד הגזרים הגדול סוופנה רדי

ברווזים!, סיפור אופטימי קטן-גדול על ברווזון המחפש את חבריו, שבני שנתיים יבינו, יאהבו ויוכלו "לקרוא" לעצמם. ברווזים! דבורה אנדרווד מאת: ת' ל' מקבת' איורים: תרגום: כתר הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2021 שנה: עמודים: מנוקד: פעוטות גיל: ספר מצויר סוגה: בעלי חיים, בעלי חיים מואנשים, הומור, חבורה נושא: סיפור אופטימי קטן-גדול על ברווזון המחפש את חבריו, שבני שנתיים יבינו, יאהבו ויוכלו "לקרוא" לעצמם. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד על הכותבת ספרים מאותו מדף אני הולך לשם / מתיו מתיא ברווזונת מת-גע-גע-ת / טובה שינברג בומלך / אורה איתן סיפורי הבניין הקטן / דבורה בושרי דוקטור אף וזנב / יעל גובר אודות ביקורות הספרים

למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות [...] , "למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה" הוא סיפור אטיולוגי המבקש להסביר בהומור מדוע לכל חסידה לבנה יש מעט מהצבע השחור, ולהיפך. למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות [...] יוסי גודארד מאת: אור יוגב איורים: תרגום: הקיבוץ המאוחד הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2017 שנה: 32 עמודים: מנוקד: גן-אלף-בית גיל: מעשיות ומשלים, ספר מצויר סוגה: בעלי חיים מואנשים, חיים בחברה נושא: "למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה" הוא סיפור אטיולוגי המבקש להסביר בהומור מדוע לכל חסידה לבנה יש מעט מהצבע השחור, ולהיפך. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד על האיורים במשפט אחד מילים למזכרת במשפט אחד ספרים מאותו מדף אדומיים מול כחוליים / ג'וליה דונלדסון מעשה בקדרה ובמצקת / מיכאל אנדה באמצע היער / שולמית אלמוג הסיפור המושלם / אלדד אילני ז'וז'ו ומומו / רונית חכם אודות ביקורות הספרים