שינה

שירי הערש נועדו להרגיע את הילדים לקראת שנת הלילה. הלחנים השקטים, הנוגים לעתים, פועלים כמנגנונים מעמעמים; הם מכבים בזה אחר זה את האורות בתודעתם הפעלתנית של הקטנים, ומְכַנְסִים את תשומת לבם לנוכחות המשרה ביטחון של ההורים, לטקסט האישי ולסיטואציה האינטימית - עד להירדמות. רבים משירי הערש נפתחים בפנייה אל הילדה או אל הילד. החוקרת מירי ברוך מחלקת את שירי הערש לשתי חטיבות; "חטיבה אחת מעמידה במרכזה יסודות הרגעה, והשנייה - תיאורי מצוקה" (סוגיות וסוגים בשירת ילדים מאת מירי ברוך, משרד הביטחון ההוצאה לאור 1985, עמ' 16).

שירה של פניה ברגשטיין (1908–1950) נענה למוסכמה בולטת של הסוגה; הטקסט מתאר את השלווה היורדת על העולם שמחוץ לחדר הילדים - הכוכבים הנדלקים, ענפי העצים הנעים לאטם ברוח, הפרח הסוגר את עלי הכותרת שלו לקראת ליל והנחל המתנמנם. התיאור השקט משרה רגיעה על המאזינים הקטנים. הפנייה "שבי נא, אמא, על ידי" מסגירה היפוך תפקידים בשיר; הדובר הוא הילד עצמו המתקשה להירדם, והנמענת היא האם שממנה הוא מבקש "שירי לי שיר ערש".

גם בשירה של נורית זרחי (נ' 1941), שאינו שיר ערש קלאסי, הדוברת איננה אֵם אלא ילדה; בשיר היא מהרהרת במה שחוותה במשך היום, תוך שהיא שואלת נקודת מבט הורית ומתבוננת במעשיהם של "ילדיה", ימין ושמאל. "ימין" הוא כצפוי הילד הטוב, ואף שהמילה "הרביץ" משתרבבת לתיאור מעשיו הנאים - הוא נרדם חיש קל. "שמאל" לא הצטיין כלל ונתפס כמי שחווה כישלונות. אף על פי כן (ואולי דווקא בזכות זאת) הוא זוכה בהבנה ובחיבה מצד הילדה ההורית, ואלה מאפשרות לכל השלושה לשקוע בשינה.

שירו של ע' הלל (1926–1990) עוסק גם הוא בשנת הלילה, אך השיר החתרני מציג דובר-ילד יצירתי ודעתן, שאינו שבע רצון מהסדר הקיים. מילים לא מעטות בשיר תורמות את חלקן כדי לחבל ברגיעה המצופה: "דווקא", "מוכרח", "בוקר", "פתאום", "לקום!" "טרח!" הילד משמיע בשיר תלונה מנומקת היטב ומציע סדר חדש שיבטל את חובת השינה בלילה. ההומור הקונדסי בשיר מצטרף לקולניות ולפריעת הסדרים, ויחד הם מנפצים את מוסכמות הסוגה.

חלומות פז!

נירה לוין