עָמָל וְיֶגַע

חוויותיהם הרגשיות-חברתיות של הילדים, המשחק, ההומור והפנאי, הטבע והעולם הדמיוני שהם אורגים לצד מציאות חייהם - אלה מיוצגים היטב בשירה לילדים. העבודה, לעומת זאת, איננה נושא שכיח ביצירה השירית לילדים, ובכל זאת היא נוכחת בה.

שירו של ח"נ ביאליק (1973 - 1934) נכתב בברלין בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, ונדפס במוסף לילדים של "דבר" בינואר 1933 שהוקדש כולו ליום הולדתו השישים של המשורר (על פי המהדורה המדעית של שירי ח"נ ביאליק בעריכת דן מירון, דביר 2000). בשיר הַיָּתוֹם הַמְּשָׁרֵת (הכתוב בהברה אשכנזית) אין ולו חיוך ילדותי אחד, וכולו מבע חטוף של ילד שנגזרה עליו בגרות טרם זמנו; בּשמו עליבות כפולה (הַיָּתוֹם הַמְּשָׁרֵת), בעגלתו מעמסה כפולה ומכופלת ("חֲבִילֵי חֲבִילוֹת / וּצְרוֹרֵי צְרוֹרוֹת"), זמנו דוחק ("אַל נָא תַּעַצְרוּנִי / חִישׁ הָבוּ לִי שְׂכָרִי"), ועל כתפיו מוטל עוֹל שנדמה נצחי - אֵם ואחים, שכובד אחריותו להם דוחק בו לכנותם תוך הרחקה "אֵם וִיתוֹמֶיהָ", פּיוֹת רעבים תדיר שעליו להאכיל.

יצחק קצנלסון (1886 - 1944, אושוויץ) כלל בספרו יש לי שיר שירים המתארים את החיים היהודיים בגולה. בשער "שַׂק על גב" מופיעים שירים המוקדשים לבעלי המלאכה, והשיר סַבָּל הוא אחד מהם. קצנלסון, בזוכרו את גיל הקוראים שלו, הציב את גיבור שירו בעמדה של כוח ואופטימיות ואף לא ויתר על קריצה לסיפורי המעשיות: "בֹּאוּ, נַחֲשׁוּ: מַה פֹּה יֵשׁ? / שִׂמְלוֹת-מֶשִׁי? בִּגְדֵי-שֵׁשׁ? / יַהֲלֹמִים, שְׁהָמִים, פְּנִינִים? / אַבְנֵי-חֵן מִכָּל הַמִּינִים?" אך שמחתו של הסבל הצעיר אינה על טיב המטען שהוא מוביל, אלא על ההזדמנות להשתכר כדי "כִּכָּר לֶחֶם".

גיבור שירו של זאב (1900 - 1968) הוא ילד המתבונן בָּעֶצֶב, בעלבון ובַדַּלּוּת המחריפה, הכוססים את נפש אביו שאינו מוצא עבודה. גם כאן נראה שהצורך להתחשב בקהל היעד הוא ששָׂם בפיה של האם את האופטימיות החותמת את השיר: "הַיָּמִים הַטּוֹבִים יָבוֹאוּ, / יָבוֹאוּ".

נירה לוין