top of page
שַׁעַט-בַּעַט / נורית זרחי

שַׁעַט, בַּעַט, הַסּוּס הָאַבִּיר

גּוֹמֵעַ בִּיעָף הָרְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר.

שַׁעַט, בַּעַט, הַסּוּס הַשָּׁחוֹר

נִשָּׂא לְבַדּוֹ בְּלִי רוֹכֵב מֵאָחוֹר.

 

אַיֵּה הַפָּרָשׁ הַלּוֹחֵם הָאַדִּיר?

מַדּוּעַ עֵירֹם הָאֻכָּף, סוּס אַבִּיר?

 

סַעַר, דַּהַר, עוֹרוֹ הֶחָלָק,

אֲבַק הַדְּרָכִים בּוֹ הֵעִיב הַבָּרָק,

רוֹכְבוֹ הָאַמִּיץ בְּלוֹרִיתוֹ לֹא סֵרַק,

לִצְלִיל פַּרְסוֹתָיו רָמְחוֹ לֹא מֵרַק.

 

אַיֵּה זֶה הַסּוּס הַשָּׁחוֹר נֶעְלָם?

הֵיכָן הוּא שׁוֹעֵט לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם?

 

סַעַר, דַּהַר, בְּלֵיל סְעָרָה,

בָּאֹפֶל נוֹקְשׁוֹת מִצְהֲלוֹת דְּהָרָה,

שַׁעַט, בַּעַט, הַסּוּס הַשָּׁחוֹר,

הֲשָׁב אֶל גַּבְּךָ הַפָּרָשׁ הַגִּבּוֹר?

 

דָּנִי פָּרָשׁ / מרים ילן-שטקליס

שַׁעַט-בַּעַט! מִי גִבּוֹר?

מִי יוֹדֵעַ כָּךְ דָּהֹר?

יֵשׁ לִי רֶסֶן, יֵשׁ לִי שׁוֹט -

יֵשׁ לִי שְׁבִיל עֲלֵי גְבָעוֹת!

 

סוּסָתִי-אֲהוּבָתִי,

מַהֲרִי אֶל סָבָתִי!

סָבָתִי לּא תַכִּירֵנִי,

אֶל הַחֶדֶר תַּכְנִיסֵנִי,

וְתַרְכִּיב הַמִּשְׁקָפַיִם,

וְתַבִּיט בִּשְׁתֵּי עֵינַיִם,

בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה תִּשְׁאַל:

מַה זֶּה? יֶלֶד אוֹ חַיָּל?

 

אַךְ אֲנִי לֹא אֶעֱמֹד,

כִּי אֲנִי עָסוּק מְאֹד!

שַׁעַט-בַּעַט בֶּהָרִים -

גִּבּוֹרִים שָׁם דּוֹהֲרִים!

שָׁט -

שָׁט -

שָׁט!..

 

פָּרָש / ח"נ ביאליק

רוּץ, בֶּן-סוּסִי

רוּץ וּדְהַר!

רוּץ בַּבִּקְעָה,

טוּס בָּהָר!

 

רוּצָה, טוּסָה,

יוֹם וָלָיִל, -

פָּרָש אָנִי

וּבֶן-חָיִל!

מתוך כף עץ וקדרה שטוחה

כתבה נורית זרחי

ציירה רות צרפתי

מסדה 1969

מתוך הכרך מרים ילן שטקליס - שירים וסיפורים

דביר 1986.

ראה אור בראשונה בספר שיר הגדי, 1957.

מתוך חיים נחמן ביאליק - מהדורה מדעית, כרך ג,

עורך דן מירון

בהוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב ודביר, 2000.

השיר ראה אור בראשונה בספר שירים ופזמונות לילדים, 1933.

סוסים

קֶצֶב, כֹּחַ ושלהוּב חושים לצד קלוּת רגליים ואצילוּת - כל אלה גלומים ברכיבה על סוס דוהר, וּדְבֵקִים גם בפָּרָשׁ המושל בו.

שירו של חיים נחמן ביאליק הוא שיר קטן על חלום גדול - להיות "פָּרָש... וּבֶן-חָיִל". הילד בעל הדמיון פונה לסוסו בלשון ציווי (בפעלים רוּץ, טוּס, וגם בצורות הארכאיות-חגיגיות רוּצָה, טוּסָה) ורוכב בגאווה במרחבי "בקעה" ו"הר". הרכיבה היא חלק מייעוד נשגב; סַיָר אמיץ, לוֹחֵם ללא חת, אַבִּיר מסתורי... הלא גם שוטר רכוּב לגיבור ייחשב בעיני הולך רגל פשוט! השיר מכוון לקהל צעיר מאוד, שסוסי נדנדה וסוסי צעצוע אחרים מציתים את דמיונו אך אינם מניחים לו להינתק מן הקרקע הבטוחה של חדר הילדים.

גם בשירה של מרים ילן-שטקליס נמצא את השליטה במרחב, בשורות "יֵשׁ לִי שְׁבִיל עֲלֵי גְבָעוֹת!" ו"שַׁעַט-בַּעַט בֶּהָרִים". הצירוף החורז "שַׁעַט-בַּעַט" רומז לצליליהן הקצובים של פרסות הסוס בזמן דהרה. הרוכב מתגאה בשייכותו ל"גִּבּוֹרִים שָׁם דּוֹהֲרִים", אבל היעד - בית סבתא - הוא המרגֵש אותו ובו בזמן מסגיר את גילו הצעיר ואת תשוקתו הנסתרת - להדהים את הסבתא...

נורית זרחי, כדרכה, מדהירה את סוסיה למחוזות רחוקים, אפלים, שמארחים את השירה לילדים אך לעתים רחוקות. "שַׁעַט, בַּעַט" שהיא שואלת ממרים ילן-שטקליס מדהיר את הסוס שלה ומכתיב לו בהמשך את קצב דהרתו, בצירוף "סַעַר, דַּהַר"; אולם הסוס הזה שונה מקודמיו שבשירים האחרים. זהו סוס שחור, פלאי, אפוף צבעים כהים וקולות מלחמה, ש"נִשָּׂא לְבַדּוֹ בְּלִי רוֹכֵב מֵאָחוֹר". סימן השאלה הטרגי מרחף מעליו עד לשורה האחרונה.

נירה לוין

 

bottom of page