יוסי בכינור

מוזיקה, האמנות הטבעית כל כך לילדים מינקותם, איננה נושא בולט בשירה לילדים, אולי משום שלא קל להתייחס למוזיקה במילים השגורות בלשונם של קטנטנים. המילה "מקהלה" משותפת לשני שירים כאן; לפני מאה שנה כמעט, כשביאליק כתב את "מקהלת נוגנים", הוא התכוון לקבוצת נגנים, לתזמורת. שישים שנה מאוחר יותר יאיר עמנואל השתמש ב"מקהלה" במשמעותה השגורה בעברית של ימינו - קבוצת זמרים.

שירו של ח"נ ביאליק (1873–1934), שעל פי המהדורה המדעית של שירי ביאליק (חיים נחמן ביאליק - שירים ביידיש, שירי ילדים, שירי הקדשה, מהדורה מדעית בעריכת דן מירון, אוריאל אופק, חיה הופמן, שמואל טרטנר, זיוה שמיר, חנא שמרוק ורות שנפלד, הוצאת דביר ומכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 2000) נכתב עשר שנים לפחות לפני הופעתו בתרצ"ג בספר שירים ופזמונות, מבוסס על מוטיבים משירי עם ביידיש. השיר הוא מעין גרסה ממוזערת מותאמת לילדים של שירי השמחות של ביאליק למבוגרים "למנצח על המחולות" ו"למנצח על הנגינות", ומתאר להקת כליזמרים, נגנים עממיים, המלווה תהלוכת חתונה ומשמחת חתן וכלה להנאת הקהל.

יאיר עמנואל (1943–2015) מעמיד את מקהלת בית הספר על הבמה השירית כדי להתבונן ברגע של אהבת אם לבנהּ. הילד עומד בין חבריו שבחולצות הלבנות, עיניו נעוצות באמו והיא "מְחַיֶּכֶת / מְהַנְהֶנֶת בְּרֹאשָׁהּ". כשבפי הילדים הטקסט הארצי-גשמי "מִי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?" (מתוך שיר העבודה והמלאכה לביאליק) רוחו של עוזי שואפת מעלה, למקום שבו הוא לבדו, "לַכּוֹכָב שֶׁלּוֹ / רָחוֹק בַּשָּׁמַיִם". ההיבטים הצורניים בשיר - היעדר התבנית המשקלית, החריזה האקראית, הפסיחות והשורות המוזחות - במיוחד כשמדובר בטקסט שעניינו שירת מקהלה המחייבת אחידות והתכוונות לקבוצה - רומזים על זרותו של הילד בין חברי המקהלה.

בשיר ההומוריסטי של יהונתן גפן (1947-) הדובר-ילד מתאר חבורה של ילדים המעמידים פני גדולים ונהנים מהעמדת הפנים; יש להם כל הסממנים החיצוניים והמאפיינים של חברי להקה, וגם שם מבטיח בחרו לעצמם, אבל...

נירה לוין