חורף

שירים שעניינם ארבע עונות השנה, כקבוצה תמטית בין שירי הטבע, נכתבו בארץ ישראל (ובקהילות יהודיות גדולות באירופה ובאמריקה) עוד לפני קום המדינה. חלקם הופיעו בשבועונים לילדים (מ-1932 ב"דבר לילדים" ומ-1945 גם ב"משמר לילדים") ומשם מצאו את דרכם למקראות בבתי הספר וגויסו לקירוב "הילד העברי החדש" לנוף הארץ-ישראלי ולאהבת הארץ. שירים בנושא זה נכתבו במהלך העשורים הראשונים של ישראל הצעירה, אך הלכו ופחתו עם הדלדול בכתיבת שירה לילדים בשלהי המאה ה-20.

רֶמה סמסונוב (1921–2012), ילידת ירושלים ובוגרת בית הספר הגבוה למוזיקה "ג'וליארד" בניו יורק, הייתה זמרת מצו-סופרן באופרה הישראלית ולימדה מוזיקה ופיתוח קול בבית צבי. בבגרותה כתבה גם שני ספרי שירים לילדים – לא הספיקה לי היד ו-השן הראשונה.

השיר "סְעָרָה" נפתח בתיאור של לילה חורפי; כבד, מפחיד, שמשתמע ממנו איוּם: "בְּרָקִים / קָרְעוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ / .../ וְרַעַם רָתוּם לְמִרְכֶּבֶת בַּרְזֶל / .../ אֵלַי הִתְגַּלְגֵּל / עָנָן / שָׁחֹר, כָּבֵד, גָּדוֹל". הדוברת בחרדתה מייחסת לענן את היכולת להקל על כל מי שסובל ממזג האוויר ומציעה פתרון שבכוחו להרגיע, וכמעט מתחננת: "הוּא צָרִיךְ רַק לִפְתֹּחַ / חַלּוֹן קָטָן, / לָתֵת לוֹ לַגֶּשֶׁם / לָרֶדֶת מִשָּׁם" – לאמור לכווץ את הסערה, "לביית" אותה ולהחלישה.

שושנה יובֵל (1936-) כתבה לילדים ולמבוגרים. נולדה בפולין וגדלה והתחנכה בתל אביב. השיר "מזג האוויר בוכה" מאניש (לשון הַאֲנָשָׁה) את מזג האוויר, מייחס לו חולשה ועוגמת נפש - אבל תחת לעורר בקוראים חמלה הוא מעורר סלידה ואולי אף כעס בגלל השפעתו הדרמטית על בני האדם: "כְּשֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר בּוֹכֶה, / לִפְעָמִים, קְצָת כָּבֵד עַל הַלֵּב, / כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב שָׁם שֵׁד / וְהַשֵּׁד מֵסִית וּמַדִּיחַ / וְשׁוּם דָּבָר לֹא מַצְלִיחַ". הפעלים בצורת הסתמי בשיר – לוֹבְשִׁים, שׁוֹתִים, מִתְכַּסִּים וכו' רומזים על מועקה קולקטיבית שגורם לה החורף הבכייני, והשורה "וְהַשֵּׁד מֵסִית וּמַדִּיחַ" מייחסת לו דמוניות וכוונת זדון.

עדולה* (1942-) מתארת בשני בתי השיר הראשונים ילדה או ילד הספונים בביתם ביום חורפי במיוחד - "הָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֶלֶת, גֶּשֶׁם זִלְעָפוֹת, קֹר כְּלָבִים, הַשְּׁלוּלִיּוֹת כִּמְעַט קוֹפְאוֹת, אֵין כְּלָל כּוֹכָבִים". אבל המחצית השנייה של השיר מתחילה ב"אֲבָל", ומתארת את התחושה הרגועה-חמימה בתוך הבית, בזכות המגע הקרוב, האוהב של אמא, והביטחון שמעניקה נוכחותה: "הָאָח דּוֹלֶקֶת / רוֹתֵחַ הַמֵּחַם, / אִמָּא שָׁרָה [...] בְּשֶׁקֶט, / בְּקוֹל נָעִים וָחַם". וכשאלה הם פני הדברים – הקטנים עומדים בגבורה גם כאשר "שָׁם בָּאֲפֵלָה / שׁוּב מִתְפּוֹצֵץ הָרַעַם".

ד"ר נירה לוין

*הכינוי שבחרה לעצמה המשוררת והסופרת סבינה מֶסֶג בכתיבתה לילדים.