איגיון

שלושה משוררים שהקדישו מזמנם לכתיבה לילדים - עודד בורלא, יורם טהרלב וע' הלל – נודעו כאוהבי העברית, כבקיאים בה וכבעלי חוש הומור משובח, והשאירו אחריהם ספרים הנחשבים קלאסיקה של ספרות הילדים העברית; הם עדיין מצויים בחדרי הילדים, בגני הילדים ובבתי הספר, והורים ומחנכים עדיין מעבירים אותם בחיוך ובחיבה לדורות הבאים. שלושת היוצרים שלחו ידם גם בכתיבת חרוזי איגיון שובבים להפליא, כמו אלה שכאן; מחורזים, כוללים רכיבים חוזרים, מצחיקים עד פרועים ומצטיינים בהיעדר פשר מכוון ומצהיל.

עודד בורלא (1915–2009, בנו הבכור של הסופר יהודה בורלא), העמיד את שירו על סדרת שאלות במבנה אחיד חוזר: "למה יש _____ ואין _____?". בתוך המבנה האחיד יש כמה וריאציות מורפו-סמנטיות: שאלות המבוססות על צירוף כבול ועל שבירתו - לָמָּה יֵשׁ בֵּית-סֵפֶר וְאֵין בֵּית-מַחְבֶּרֶת?; שאלות המבוססות על מצלול דומה ומשמעות הפוכה - לָמָּה יֵשׁ מְאֹרָע שֶׁהוּא מְאוֹד טוֹב?"; שאלות המבוססות על פירוק מילה להברותיה והחלפת אחת מהן ליצירת היפוכה – "לָמָּה יֵשׁ קַרְטִיב וְאֵין חַמְטִיב?"; שאלות המבוססות על אבסורדים, ועוד, כמיטב הדמיון, דרכי התצורה והיצירתיות.

יורם טהרלב (1938–2022, בנו של הסופר והמשורר חיים טהרלב) מציב רצף של משפטי-משוואה, השוללים זהות סמנטית וצלילית בין שני שמות עצם דומים - "הַפִּשְׁפֵּשׁ אֵינוֹ פִּלְפֵּל, / הַפִּלְפֵּל אֵינוֹ פָלָאפֶל..." עד לקריסתו המשעשעת של העט היוצר ולתירוץ המצחיק, המגושם-במתכוון לכֶּשֶׁל: "וְהַוָאפֶל לֹא תַּפּוּז... / (הַתַּפּוּז אֵינוֹ חָרוּז, / אֲבָל הוּא מֵאָה אָחוּז)".

ע' הלל (1926–1990, בנו של המוזיקאי בנימין קוטוביץ, לימים עומר) מציג רצף של משוואות מתמטיות הכוללות שמות ולא מספרים - " כַּמָּה זֶה פָּשׁוֹשׁ וְעוֹד עָנָן? / רָמַת יוֹחָנָן!" ופתרונות-לכאורה הקשורים למשוואה רק בזכות חריזה מזדמנת אבסורדית לחלוטין, מה שהופך את הטקסט לשרשרת מאורגנת של מילים שהקשורות בחוטים הדקים של המבנה התחבירי ותו לא, לשמחת הקוראים.