top of page
אַבָּא כָּל הַזְּמַן / עוזי בן-כנען

אִמָּא גִּלְתָה לִי שֶׁאַתָּה בַּשָּׁמַיִם.

וְכָךְ, בַּחֹרֶף,

עִם טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם,

תֵּרֵד אֵלַי.

 

וּבַקַיִץ,

עִם קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ,

תִּזְרַח עָלַי.

וּבַסְתָו, לִכְבוֹדִי,

תִּצְבַּע אֶת הֶעָלִים בְּאָדֹם

וּבָאָבִיב

תַּצְמִיחַ לִי פֶּרַח כָּל יוֹם.

 

וְכָךְ, בַּקַּיִץ, בַּסְתָו, בַּחֹרֶף

וּבָאָבִיב,

יִהְיֶה לִי הֲמוֹן-הֲמוֹן אַבָּא

מִסָּבִיב.

עַכְשָׁו תִּהְיֶה אִתִּי כָּל הַזְּמַן,

מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתָ כָּאן.

אַבָּא.

 

 

 

לְעוֹלָם / נורית זרחי

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח

עַל אַבָּא שֶׁלִּי,

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח,

וְכַמָּה זְמַן שֶׁיַּעֲבֹר –

אֲנִי אֶזְכֹּר.

 

וַאֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת עַל זֶה עִם זָרִים:

יֵשׁ לָהֶם בָּרֹאשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים.

גַּם לֹא עִם אִמִּי שֶׁתַּגִּיד:

בִּתִּי, אֵיךְ אֲנַחְנוּ מִתְגַּבְּרִים,

אֲבָל יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לֵאלֹהִים דְּבָרִים:

 

אֱלֹהִים, הֲרֵי תִּכְנַנְתָּ אֶת הָעוֹלָם

לְפִי חֻקִּים מְדוּדִים,

וְהִנֵּה יָצְאָה לְךָ יַלְדָּה

לֹא לְפִי תָּכְנִית הַיְּלָדִים.

 

כִּי אֵיךְ יַלְדָּה יְכוֹלָה לְשַׂחֵק

וְלִצְחֹק עִם כֻּלָּם בֶּחָצֵר,

וְאַחַר כָּךְ הַבַּיְתָה לַחֲזֹר

כְּאִלּוּ דָבָר לֹא חָסֵר.

 

וְאֵיךְ בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת

רֵיק הַשֻּׁלְחָן מִצַּד אֶחָד,

וּכְשֶׁלּוֹמְדִים לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם

אֵיךְ הִיא תִּלְמַד?

 

אֱלֹהִים, אִם תִּכְנַנְתָּ לְכָל יֶלֶד שְׁנֵי הוֹרִים,

אָסוּר לְךָ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּיִים אֲחֵרִים, כָּך,

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח.

 

אַבָּא שֶׁלִּי / מרים ילן-שטקליס

אַבָּא שֶׁלִּי -

הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל.

אַבָּא שֶׁלִּי -

יֵשׁ לוֹ סוּס גָּדוֹל.

 

אַבָּא שֶׁלִּי -

הוּא רוֹתֵם הַפְּרָדוֹת.

אַבָּא שֶׁלִּי -

הוּא חוֹרֵשׁ הַשָּׂדוֹת.

אַבָּא שֶׁלִּי -

הוּא הִבְטִיחַ גַּם לִי

סוּס... בִּשְׁבִילִי!

אַבָּא שֶׁלִּי...

 

לָמָּה זֶה בָּאוּ פִּתְאֹם כֻּלָּם?

לָמָּה הִשְׁכִּיבוּ אֶת אַבָּא דוּמָם?

לָמָּה וְלָמָּה הַסּוּס צָנַח?

לָמָּה זֶה אִמָּא בּוֹכָה כָּל כָּךְ?..

 

מתוך מה שבלב

מאת עוזי בן-כנען

רכגולד 1987

 

מתוך ישנונה

כתבה נורית זרחי

ציירה רות צרפתי

כתר 1978

 

מתוך בחלומי

כתבה מרים ילן-שטקליס

איירה אילה גורדון

דביר 1963

 

אבא איננו

הצירוף "אַבָּא שֶׁלִּי" הוא אחד הצירופים השגורים והטבעיים ביותר בפיהם של דוברי עברית, קטני קטנים ואף זקנים. "אַבָּא שֶׁלִּי" נאמר לעתים קרובות מתוך תחושה עמוקה של שייכות וקִרבה, של אֵמוּן ושל ביטחון; בשלושת השירים כאן - "אַבָּא שֶׁלִּי" הוא האב המת; אפשר לזהות בהם תדהמה וכאב, כעס, תסכול וגעגועים.

בשירהּ של מרים ילן-שטקליס (1900–1984), הדברים שהדובר-הילד מספר על אביו הולמים את רוח התקופה שבה פורסם השיר (ראשית שנות השישים). האב הנערץ ש"יוֹדֵעַ הַכֹּל" הוא איש עבודה: "יֵשׁ לוֹ סוּס גָּדוֹל [...] הוּא רוֹתֵם הַפְּרָדוֹת [...] הוּא חוֹרֵשׁ הַשָּׂדוֹת". הצירוף "אַבָּא שֶׁלִּי" הפותח את השיר חוזר בו שש פעמים ומבטא שייכוּת-ללא-ספק וגאווה של ילד על אביו. השאלה "לָמָּה", החוזרת חמש פעמים בבית האחרון, לא רק מבטאת את ניסיונותיו של הילד להבין את המתרחש סביבו בשעות הקשות, אלא גם משמיעה את זעקת תסכולו נוכח חוסר הצדק שבמות האב.

לשירה של נורית זרחי (נ' 1941) רקע אוטוביוגרפי; היא עצמה התייתמה מאביה לפני שמלאו לה שש, וכאב האובדן ותחושת החסר מהדהדים בלא מעט מיצירותיה. בשיר לעולם היא חוזרת על מעין השבעה עצמית - "וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח / עַל אַבָּא שֶׁלִּי, / וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח, / וְכַמָּה זְמַן שֶׁיַּעֲבֹר – / אֲנִי אֶזְכֹּר" - ומתריסה כנגד מי שאחראי לעוולה. ההבדל בין "אִמִּי" המלאכותי לבין "אַבָּא שֶׁלִּי" הטבעי, הישיר, רומז על הקרבה הגדולה להורה הֶחָסֵר.

עוזי בן-כנען (1951–1995) מחפש את הדרך ליצור קשר עם האב המת ולחוש בנוכחותו על אף היעדרו המוחלט. באורח מכמיר לב הוא קובע סימנים שלא יטעה בהם, ומונע כל אפשרות למפח נפש: "עַכְשָׁו תִּהְיֶה אִתִּי כָּל הַזְּמַן, / מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתָ כָּאן. / אַבָּא".

 

נירה לוין

 

bottom of page