ציידים כבני אדם

מדוע האדם הוא אדם? התשובה שמציע רוברט ארדרי לשאלה זו היא בגדר פאראדוקס, והוא חותר להוכיחה במרדף מופלא אחר האדם הקדמון, במסע שתי וערב על פני מיליוני שנות אבולוציה ובהבאת שפע ראיות מדעיות. האדם הוא אדם, אומר הפאראדוקס, מכיוון שאבות אבותיו חדלו להיות צמחונים ונהפכו לאוכלי בשר החייבים להרוג למחייתם. במעשה הציד למד האדם ערכים כשיתוף פעולה, אומץ לב ונאמנות ואף הקרבה עצמית. האנושיות שלנו אפוא, על דרך פאראדוקס זה, "אינה התוצאה אלה הגורם לכך שנהיינו ליצורי אנוש." והנה, "כיום קלוש הסיכוי שנוכל להבין את עצמנו ואת עולמנו אלא אם כן נבין שהאדם, מעצם ברייתו, היה ונשאר צייד." בפרקים מרתקים, ובהם הפרק המזהיר על תפקידו של המין בהתפתחות האדם, מציג ארדרי, בכישרון כתיבה שהוא חגיגה לקורא, את התיזה המהפכנית שלו, המבוססת על מחקרים והבנות מדעיות חדשות. בסגנונו הסוחף הוא סוקר את המשברים והתלאות שנאלץ האדם לעוברם – היובש והבצורת של הפליאוקן, השינויים האקלימיים הדרמתיים של הפליסטוקן, המלחמה בטורפים, מקורות מזון מידלדלים, תקופות קרח קשות – ומנסה לזהות את קווי ההיכר של האדם אשר איפשרו לו לא רק לשרוד, אלא אף לשגשג, להתרבות ולבסוף לקנות שליטה על פני כל כדור הארץ.