פסיכולוגיה יהודית וחסידות

הפסיכולוגיה שמאחורי התיאולוגיה. שמו של ספר זה עשוי לעורר תמיהה בקרב הקוראים, שכן הפסיכולוגיה, הקשורה בתודעתנו למדע הרפואה, היא תחום שעוסקים בו חוקרים אוניברסלים ואובייקטיבים. ואם אמנם כך, מה לה ולדת היהודית או לדת בכלל? יתר על כן, כיצד ניתן לכרוך פסיכולוגיה האמורה להיות שווה לכל נפש, במושג אתנו-צנטרי-עדתי, קרי יהדות? ובכן, מן הראוי להבהיר כי בהקשר הנוכחי השימוש במונח פסיכולוגיה אינו מתייחס למרכיבים הנוירופיסיולוגיים המשפיעים על ההתנהגות האנושית, אלא רק לאותם צפנים דתיים-תרבותיים: לאותן אידיאות אפלטוניות המעצבות את אמונותינו ביחס למשמעות החיים והמוות ואשר אותן אנו מפנימים כבר בגיל צעיר מאוד, בעיקר בעידן התקשורת. הנחה זו, שצפני על דתיים-תרבותיים מעצבים נורמות התנהגותיות שהן חילוניות במהותן, גזרה מתוך הסוציולוגיה הקלאסית של הדת אשר הוכיחה כי אין להבין למשל את החריצות של האמריקני החילוני הממוצע או את השלווה של ההודי החילוני המצוי, מבלי להניח שהתנהגותם עוצבה על ידי דוקטרינות דתיות שונות שעברו תהליך של חילון. בספר זה מציג המחבר את ה"פסיכולוגיה העממית" שצמחה מתוך המסורת היהודית, בעיקר זו החסידית, ואשר בלעדיה אין להבין את מסורת הקהילתיות היהודית, את הרצף המגשר בין היצר ליצירה כמו גם את האופטימיזם הספון בתפיסת ה"ירידה לצורך עלייה".