דרכה של דגניה

בין הפרקים: מבוקר; בצילו של א.ד. גורדון; בגלגל ה"בית הלאומי"; בסערת התמורות הגדולה; באור המדינה; ועוד. רחד הפרקים בספר עוסק ברצח משה'לי ברסקי: משה [מיזי] ברסקי בן טובה ונפתלי הרץ. נולד בשנת תרנ"ו (1895) ברוסיה. למד ב"חדר" ובישיבה. אביו עבד בטחנת קמח, וסבו היה תלמיד חכם. הבית היה ספוג אווירה ציונית. בשנת 1912 עלה משה בן ה-18 עם אחותו הבכורה לארץ-ישראל. התאקלמותם בקיבוץ דגניה הייתה קלה. משה נתחבב עד מהרה על החברים בזכות עליזותו, חריצותו ונכונותו לעזור לכל. באחת השבתות, בשנת 1913, שמונה חודשים אחר בואו לדגניה, התנדב להביא תרופה בשביל אחד מחבריו שחלה. משה רכב בלילה על פרדה אל המושבה מלחמיה (מנחמיה), ובדרכו חזרה הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו. הוא ירד מן הבהמה, הניסה הביתה ונשאר להיאבק עם השודדים. בסוף גברו עליו ורצחוהו נפש. חבריו, שנזעקו למקום הרצח לאחר שוב הפרדה לקבוצה, מצאו את גופת הצעיר נקובת הכדורים ועליה סימני המאבק. הוא הובא למנוחות על שפת הירדן בחורשת הזיתים, ונטמן בקבר הראשון שנחצב בדגניה. הקבוצה הודיעה על מות משה להוריו ברוסיה וקיבלה תשובה מן האב: "הננו שולחים לכם גם את בננו השני, למלא מקום בננו שנפל. מות משה מעלה את כולנו ארצה". החבר החולה היה שמואל דיין, אשר קרא לבנו שנולד כשנה לאחר האסון בשם משה, על שם ידידו משה ברסקי שחירף את נפשו כדי להביא לו תרופה.