לאהוב ספרים
יהודה אטלס
אורחים יקרים, שופטים יקרים, שרים ושרות, נכבדים ונכבדות, חברים יקרים.
אני רוצה להתחיל בשתי סצינות דגיטליות עכשוויות: ילדה עומדת עם ספר אמיתי ביד, עושה עם האצבע ואומרת: זה לא מדפדף! והשני, תלמידי תיכון שלמדו את סיפור פשוט של עגנון שאלו: למה בלומה לא זורמת?
אולי בגלל זה, במקום רק להגיד תודה על הפרס, בשמי ובשם כל הזוכים, רציתי להביא בפני הפורום הזה כמה ציטוטים-תובנות. על קריאה, על כתיבה, על ספרים, על סופרים, על ביקורת וצנזורה ספרותית. והרי אומרים שהמביא דבר בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם.
נתחיל בגדול מכולם, והוא שלנו, ש"י עגנון, ומתוך אותו סיפור פשוט:
"כאשר הגיעה בלומה לכלל חינוך היה אביה מושיבה על-ידו וקורא עִמה בספרים. אומר היה חיים נאכט, יודע אני, בתי, שאיני מנחיל לך עושר ונכסים, אבל אני מנחיל לך לקרות בספרים. בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו, קורא ספר ורואה עולם אחר.
*
מוריס סנדק:
שנשאל הסופר-והמאייר היהודי-אמריקאי לילדים מוריס סנדק (ארץ יצורי הפרא) מה הורים צריכים לעשות כדי שילדיהם ייהפכו לקוראי-ספרים, הוא ענה: "כשאבא שלי היה קורא לי, הייתי נצמד אליו עד שהפכתי לחלק מחזהו או מזרועו. ילדים שמחבקים אותם, או שיושבים בחיק הוריהם, יזהו תמיד קריאה עם תחושת-הגוף ועם הריח של ההורים. זה מה שיהפוך אותם לקוראי-ספרים. הבושם וקשר-החושים ההוא, הוא לכל החיים. הרי אנחנו, בסך-הכול, בעלי-חיים. ואתה רואה שגורי-כלבים זקוקים לליקוק כדי לשרוד. אז הקריאה הופכת לליקוק. כשאתה לא רק שומע סיפור טוב, אלא גם נלחץ אל האדם החשוב לך ביותר בעולם, נקשר בינך לבין הספר קשר בל-יינתק. אם אתה מחפש דרך להתקרב אל ילדך, אין דרך טובה יותר מאשר לחבק אותו ולקרוא באוזניו מתוך ספר."
סוזי מורגנשטרן:
סופרת יהודייה, אמריקנית, שחיה כבר הרבה זמן בצרפת וכותבת שם רבי-מכר נפלאים לילדים ולנוער:
"כשאתה כותב אתה כל-יכול. אתה משחק את אלוהים. אתה יכול לבנות בית, לגרום לשמש לזרוח או לשגר ארצה מבול. על הדף הלבן שלפניך אתה יכול להצמיח גנים אקזוטיים ועצים טרופיים, לנצח את אויביך, לעזור לידידיך, להרוג את הרעים, להצחיק אנשים או לגרום להם לבכי, להביא לקץ העולם. אתה יכול לספר את סודותיך הכמוסים ביותר, את רגעיך האפלים ביותר, את ניצחונותיך, את תקוותיך. יכולים להיות לך יותר מאשר מחזור-חיים מסכן אחד, יותר מאשר בן-זוג אחד. אתה יכול להעניק לעצמך הרפתקאות בל-ייאמנו, להמציא עולם חדש, טוב יותר, לחזור אל ההיסטוריה, אל הפרֵה-היסטוריה, להמציא ארצות חדשות, לברוא אנשים חדשים. אתה יכול להניח לרגשותיך להפליג במרחבי הימים ולעשות גלים גבוהים. אני מאמינה, שכל סופר מגלה לקוראיו סודות שמאפשרים לנו להבין מה בדיוק קורה בעולם הזה. אם אינו מציל את האנושות, לפחות הוא מוסיף לפאזל פיסה קטנה משלו."
הסופר הפרואני, חתן פרס נובל, ורגאס יוסה:
(מתוך מאמר ארוך, שכדאי מאוד לקרוא ברשת, בשם "למה ספרות?")
"ספרות טובה מפתחת גישה ביקורתית ונונקונפורמיסטית לחיים. אפשר לומר שהיא הופכת את בני האדם מוּעדים יותר לצער. לחיות באי-שביעות רצון ובמאבק עם הקיום פירושו לחפש דברים שאינם, לגזור על עצמך להילחם מלחמות חסרות תוחלת. בלי המרד בבינוניות ובעליבות של החיים היינו עדיין חיים במדינה פרימיטיבית, וההיסטוריה הייתה נעצרת. היחיד האוטונומי לא היה נוצר, המדע והטכנולוגיה לא היו מתקדמים, זכויות האדם לא היו זוכות להכרה, החופש לא היה קיים. כל הדברים הללו נולדים מתוך היעדר-אושר, מתוך פעולות התרסה נגד חיים שנתפשים כבלתי מספקים או בלתי נסבלים. את הרוח הזאת דרבנה הספרות.
"אין דרך טובה יותר לעורר אי נחת מהקיום מאשר קריאת ספרות טובה. אין דרך טובה יותר ליצור אזרחים ביקורתיים ועצמאיים שלא ייכנעו למניפולציות של שליטיהם ושניחנו במוביליות רוחנית מתמשכת ובדמיון חי. הספרות מזכירה לנו שאת העולם אפשר לתקן, ולעשות אותו דומה יותר לעולמות שהדמיון שלנו ושפתנו מסוגלים ליצור."
רואלד דאל (דני אלוף העולם, צ'ארלי והשוקולדה, העי"ג):
"מסע-הצלב שלי הוא ללמד ילדים קטנים לאהוב ספרים עד כדי כך, שזה ייהפך להם להרגל; להוכיח להם שכדאי לקרוא ספרים. אם אתה רוצה להיות משהו בחייך, לא תוכל לעשות זאת ללא קריאת ספרים. אבל, קריאת ספרים חיונית לא רק מסיבות מקצועיות. יש זמנים בחיי אדם, שבהם הוא בודד או חולה. אם אתה מסוגל לקרוא ספרים, ליהנות מהם ולאהוב אותם – כל עולם הספרות פרוש לרגליך. אתה יכול למצוא ספר אחר ספר וללכת בתוכם לאיבוד".
מארק טוויין:
הנה מה שכתבו המבקרים על מה שנחשב היום לספר החשוב ביותר של מי שהוא לדעת רבים גדול סופרי אמריקה. אני מתכוון להקלברי פין של מרק טוויין, או בשמו האמיתי סמיואל לנגהורן קלמנס:
השבועון "לייף" יצא בהתקפה מוחצת על הספר "הנחוּת, הגס והמשחית, שבשום-אופן אינו מתאים לקוראים צעירים". הסופרת לואיזה מיי אלקוט (נשים קטנות) הצהירה: "אם מר קלמנס אינו יכול לחשוב על משהו טוב יותר לסַפֵּר לנערינו ולנערותינו טהורי-הרגש, מוטב שיחדל לכתוב עבורם". מבקר מסוים טען שהמניע היחידי של טוויין בכתיבת הספר הוא לעשות כסף. "אין בספר שמץ אמת. הוא אינו דומה לאיזה-שהוא דבר עלי אדמות, מעל לאדמה או במים שמתחת לאדמה" . עיתון אחר כינה את הספר "שטוח, מעופש ובלתי-מועיל". פטרוני הספרייה הציבורית של העיר קונקורד במסצ'וסטס, שהחליטו להחרים את הספר ולסלק אותו ממדפיה, נימקו זאת כך: "הטוֹן הכללי של הספר אינו מוסרי באופן מוחלט; יש בו מעט מדי הומור; הוא משתמש בשפה גסה ומחוספסת ובניב של חסרי-תרבות; לכל אורכו נעשה שימוש זול בדקדוק קלוקל, ויש בו ביטויים בלתי-הולמים מסוגים שונים".
יצחק בשביס זינגר:
"רוב המעשיות לא נוצרו כדי ללַמד משהו. וטוב שכך. ברגע שסיפור מנסה ללמד, קל לחזות מראש מה הוא עומד לומר. הסיפורים שאני הכי אוהב הם מעשיות, סיפורי-פיות. אתה קורא סיפור כזה, וכשהוא מסתיים אתה שואל את עצמך: מה זה מלַמד, מה זה אומר? ואתה מופתע מחוסר המשמעות שלהם. איך שלא יהיה, הם יפהפיים.
"אני חושב, שזו טרגדיה גדולה, שסופרים מודרניים הפכו כל-כך מעוניינים במסָרים, עד ששכחו שיש סיפורים יפים ללא מסר בכלל! אם כל המסרים ייעלמו ויישארו רק עשרת הדיברות, יהיו לנו די מסרים לרבבת השנים הבאה. לא המסר חשוב, כי-אם הסיפור. הרבה סופרים עכשוויים שכחו שלסיפור יש חיים עצמאיים, שהוא יכול לחיות בלי מסר כלל.
עד כאן, כמו שאמר חנניה רייכמן, מן הים הכללי. ועכשיו – טיפה משלי.
יוֹשֵׁב מְאֻחָר בָּעֶרֶב עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן
וְלֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר,
עַד שֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת: מַסְפִּיק,
מָחָר צָרִיךְ לָקוּם לְבֵית-סֵפֶר!
אָז קֹדֶם "רַק לִגְמֹר אֶת הַפֶּרֶק,"
וְאַחַר-כָּךְ "רֶגַע" וְ"תֵכֶף" וּ"מִיָּד,"
וּכְשֶמַּגִּיעַ פֶּרֶק חָדָשׁ
אֲנִי קְצָת מַסְתִּיר עִם הַיָּד.
וּכְשֶׁהִיא כְּבָר כּוֹעֶסֶת
וְיוֹתֵר אֲנִי לֹא יָכוֹל,
תָּמִיד אֲנִי שׁוֹאֵל
אִם יֵשׁ עוֹד מַשֶּהוּ לֶאֱכֹל.
יהודה אטלס
דברים בטקס הענקת פרס היצירה ע"ש לוי אשכול 2013