הספר הוא מלאכת מחשבת של מילים ואיורים בשילוב מסוגנן בין מציאות לדמיון. העובדות על חייה של דיטה ועל פרשה זו בחייה נמסרות לקוראים הצעירים בלשון בהירה בדרך כלל, ובו-בזמן פיוטית ועשירה בתיאורים מטפוריים, המבקשים לייצג את המועקה, את האימה ואת הייאוש שחשו המגורשים, ילדים כמבוגרים. הטקסט נמנע מתיאור סבל פיזי, השפלה ומוות, והמילה "מלחמה" מופיע רק במשפט "המלחמה נגמרה" בסוף הספר.

דיטה קראוס הייתה ילדה בת עשר כשעולמה התנפץ, ובוודאי חוותה קשיים ומצוקות גופניות ונפשיות עד השחרור מאושוויץ. הסיפור מצליח להמחיש לקוראים בלשון ציורית מעודנת את השינוי הדרמטי באורח חייה של דיטה ובסביבה שהקיפה אותה, את החלפת השגרה הבטוחה בטלטלה מאיימת ואת התנפצות החירות שהייתה מובנת מאליה. הסיפור מציג את הפער העצום בין הנוקשות, הריקנות והאפרוריות של חיי המחנה לרווחה, לאופטימיות ולכוח שהעניקו הספרים לדיטה עצמה ולילדים הכלואים האחרים שזכו בשעות של חסד.

איריס ארגמן מנגישה כאן לילדים את תמצית סיפורה של אדית (דיטה) קראוס, שנולדה בפראג ב-1929. ב-1942 גורשה המשפחה הקטנה לטרזיינשטט, ודיטה הופרדה מהוריה. אף שנשלחה עם בנות גילה לעבודה היא השתתפה בפעילויות הפדגוגיות-אמנותיות שהתקיימו בטרזיינשטט בעידוד הגרמנים; אלה ניסו לשכנע את המערב המודאג ש"גטו" טרזיינשטט, שהיה מחנה ריכוז לכל דבר, מספק ליהודים חיים נוחים והוגנים.

דיטה והוריה כמו רבים אחרים גורשו לאושוויץ ב-1943. בבלוק הילדים פגשה דיטה שוב את פרדי הירש ובעידודו הפכה לספרנית של הבלוק, כשחלק מהספרים שהצילה תפורים למעילה כדי להסתירם. בהמשך נשלחו דיטה ואמה לעבודות כפייה בגרמניה ואחר כך, ב-1945, למחנה המוות ברגן בלזן. שתיהן, כמו יתר האסירים במחנה, שוחררו בידי הצבא הבריטי.

דיטה קראוס נישאה ועלתה עם משפחתה לישראל. בין היתר נמנתה עם מייסדי המוזיאון בית טרזין בקיבוץ גבעת חיים איחוד. העיתונאי והסופר הספרדי אנטוניו אִיטוּרְבֶּה כתב עליה את הספר הספרנית מאושוויץ (כתר 2021).

תקציר מנוקד של סיפור חייה של דיטהקראוס מופיע בשער הפנימי של הספר.

איריס ארגמן

ספרים מאת