לבד מהכפולה הפותחת, המסבירה במשפט אחד את מסגרת הסיפור, שאר המבעים הכתובים מייצגים את דברי הגיבורים, ובהיותם מיועדים לפעוטות הם קצרים במיוחד; רוב המבעים בני מילה אחת או שתיים, ורק מעטים כוללים חמש מילים. האורך והפיזור של קטעי הטקסט ומיקומם ביחס לאיורים מגדירים את הספר כקומיקס לפעוטות.

אף שהספר פונה לקטנטנים ממש, ברגמן מכבדת את קוראיה ומזמינה אותם לקשר בין מילים כתובות לדמות המדברת: מבעיו של הפילון טוטו נדפסו בלבן, מבעיה של הציפור באדום כהה ואלה של הכלב בחום כהה. פעוטות שישמעו את הסיפור שוב ושוב תוך כדי התבוננות בטקסט עשויים לשפר אגב האזנה-צפייה את כישוריהם האורייניים – למשל לקשר בין רצפי ההגיים שהם שומעים למספר התיבות (המילים הכתובות) שהם רואים, ואפילו לזהות מילים שלמות בדפוס.

גם אפיון הדמויות אינו מקרי; הציפור, שהיא הקטנה בין השלושה – היא גם הנועזת, הפסקנית והאסרטיבית ביותר. הפילון, שהוא הגדול ביותר – הוא העדין והמתון שבשלושה, ואף כי נראה תחילה שייאלץ להסתפק בשאריות – הוא זה שמוצא את הדרך הנכונה להפוך את התסכול של חבריו ושלו לשביעות רצון מרבית.

אורית ברגמן

ספרים מאת