מרגע פתיחת הספר, הקוראים הצעירים עסוקים בהשערות ובהפרכתן; שם הספר – לשחרר את קנגורו תום – מעורר ציפייה לסיפור ריאליסטי עם נופך סביבתי-חברתי, שעוסק מן הסתם הצלת קנגורו שנפל קורבן לציידים רודפי בצע או לעבריינים אחרים; אבל העמודים הראשונים, המתארים מפגש של ישראלי בוגר ושקול עם בעלי חיים מדברים במרכז תל אביב מפריכים את ההשערה הזו. הציפייה החדשה שעשויה להתעורר - לסיפור דמיוני או איגיוני, הומוריסטי או דמוי מעשייה על בעלי חיים מדברים – מתרסקת גם היא, כשמתברר שהקנגורו המדבר נעצר בידי המשטרה ושהעלילה פונה לכיוון מציאותי ורציני; הקנגורו ובעלי חיים אחרים, הַמְסַפֵּר, בני משפחתו ומכריו, שוטרים, עורכי דין ושופטים – לכולם תפקיד חשוב בסיפור, אך הגיבורה הראשית היא ללא ספק מערכת היחסים בין הפרט לבין החוק. הקוראים מצטרפים למספר, ותוך כדי תנועה הם נתקלים בשאלותיו הפרגמטיות: "מותר לשוטר לעצור את מי שהוא רוצה, רק מפני שהוא לא מוצא חן בעיניו, אפילו אם הוא לא עשה משהו רע?"; "יכול להיות שלקנגורו אין כסף לעורך דין. אז אף אחד לא יוכל לבקר אותו?"; וכשמתברר שהקנגורו הוא קנגורה (נקבה) - "האם מותר למשטרה להחזיק קנגורו-נקבה באגף גברים רק מפני שאין בבית המעצר אגף נשים?" וכו'. הקוראים, שרובם מאמינים שחוק צריך להיות חד-משמעי והחלטי – נתקלים בריבוי הפנים של החוק, בפער שבין החוק לצדק, בניסיונות כשרים יותר או פחות לפרש את החוק, ובמצבים המניבים אִיוּם, הצעת שוחד ועסקת טיעון. עם זאת, לא נפקד מהסיפור מקומן של ההגינות והחובה המוסרית של כל אדם: "הבכי של הקנגורו שבר את לבי [...] היה ברור שהיא סובלת: סגורה בתא קטן, חשוך וקר, בודדה ומיואשת [...] ולמה זה מגיע לה? הרי היא לא עשתה רע לשום אדם. בסך הכול היא עבדה בתור שליחה והביאה לי את הג'חנון שהזמנתי. ידעתי שאם אני לא אדאג לה, איש לא ידאג לה [...] יש לי מספיק בעיות גם בלי הקנגורו, אבל החיים זה לא רק היגיון. לבן-האדם יש לא רק מוח, אלא גם לב. והלב שלי לא נותן לי להפקיר אותה".

הַמְסַפֵּר נעזר בבנו העורך דין, ויחד הם פועלים כדי שיושבו לקנגורו העצורה כל זכויותיה. כשהמשטרה מגישה נגדה כתב אישום חמור, המספר ובנו רתמים להגן עליה בבית המשפט. בתוך כך הקוראים מתוודעים לסוגיות חברתיות-משפטיות נוספות; הם לומדים להיות סובלניים ובלתי שיפוטיים ביחסם לשונים מהם, מבינים את כוחן של הפגנות ותמיכה ציבורית במאבק ואת טעמיהן של ההגבלות שמטיל החוק על הזכות להפגין, ולאחר שהם קוראים את דברי הקנגורו ("נמאס לי להיות חית מחמד שכל אחד יכול לבוא וללטף, כאילו אני צעצוע") הם מגלים שגם זכויות בעלי חיים מעוגנות בחוק.

אורית ברגמן

איורים מאת