top of page

הפינה הקטנה

רשימות על קריאה וספרות
  • נירה לוין

המנצחים האמיתיים


לפני ימים מעטים הסתיים עוד מבצע צבאי, שכמו קודמיו זכה לכינוי הנקי "סֶבֶב".

ספרו של דיוויד מֶקִי הַמְנַצְחִים שראה אור ב-2012 מספר אף הוא על מבצע צבאי. המבצע הסתיים בניצחון, אבל ספק אם המנצחים האמיתיים היו אלה שניצחו בקרב.

הַמְנַצְחִים

כתב ואייר: דיוויד מֶקִי

מאנגלית: שֹׁהם סמיט ואמנון כץ

הוצאת כנרת

26 עמוד, מנוקד


מדי פעם מתגנבים למדף שבחדר הילדים ספרים שאינם מיועדים לקוראים צעירים. זאת עשה המנצחים של דיוויד מקי, והתחפושת שעטה לשם כך ראויה לציון: פורמט של ספר מצויר, אות גדולה ומנוקדת וטקסט מועט, איורים צבעוניים גדולים ופשוטים לכאורה, ואפילו פתיח הולם:

"הָיֹה הייתה פעם ארץ גדולה..."

אבל ההמשך, ההמשך!


כך נפתח הסיפור:

הָיֹה הָיְתָה פַּעַם אֶרֶץ גְּדוֹלָה, וְשָׁלַט בָּהּ גֵּנֵרָל.

תּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֶאֱמִינוּ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם דֶּרֶךְ חַיִּים טוֹבָה מִדַּרְכָּם.

הָיָה לָהֶם צָבָא חָזָק מְאוֹד, וְגַם תּוֹתָח.

מִדֵּי פַּעַם יָצָא הַגֵּנֵרָל בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ שְׁכֵנָה.

"זֶה לְטוֹבָתָם," נָהַג לוֹמַר. "כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּמוֹנוּ."


הגנרל וצבאו כבשו את הארצות השכנות, ונותרה רק ארץ קטנה אחת, קטנה מאוד, שלא היה טעם לכבוש. אך מכיוון שכל האחרות כבר נכבשו החליט הגנרל לכבוש גם אותה. אבל הגנרל הופתע; לאותה ארץ קטנה לא היה כלל צבא ותושביה לא ניסו להילחם. "הֵם קִבְּלוּ אֶת הַחַיָּלִים בְּנִימוּס, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּקַבְּלִים אוֹרְחִים". הדריכות רפתה, החיילים הרגישו בנוח, התיידדו עם בני הארץ הקטנה ורכשו את מנהגיהם, את מאכליהם ואת שיריהם. הגנרל הִרגיש שמשהו לא רגיל ולא רצוי מתרחש; לכן שלח את חייליו הביתה והביא תחתם חיילים חדשים, אלא שעד מהרה חזרה התופעה על עצמה. הגנרל הסיק שאין צורך בחיילים רבים בארץ הכבושה הזו, והשאיר בה רק קומץ מהם. גם הוא עצמו חזר הביתה. ברגע שעזב המְפַקֵד איבדו החיילים עניין במדיהם, פשטו אותם והפכו לאזרחים.

כשחזר הגנרל לארצו גילה שהשתנתה: "רֵיחַ הָאֹכֶל דָּמָה עַכְשָׁו לְרֵיחַ הָאֹכֶל בָּאָרֶץ הַקְּטַנָּה. הַמִּשְׂחָקִים הָיוּ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּטַנָּה. וּפֹה וָשָׁם הוּא רָאָה אֲנָשִׁים מִתְלַבְּשִׁים כְּמוֹ בָּאָרֶץ הַקְּטַנָּה", אך הגנרל לא השכיל להבין מה קורה סביבו.


אפשר לבנות מסלול אקדמי מפואר סביב הנושאים שהסיפור הזה מכווץ לתוכו בחיוך עקום-עצוב; היסטוריה, אתיקה ופוליטיקה של מלחמה וכיבוש, תרבות והתבוללות, סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועוד כהנה וכהנה. יהיו שיישבעו שהספר מטיף לחיי שלום, ויהיו שימצאו בקלות סימנים מובהקים לחתרנות ולערעור היציבות.


דיוויד מֶקִי גם אייר את סיפורו. חלקם של האיורים בספר חשוב כמו חלקו של הטקסט ודי בדוגמאות מעטות להמחשה: בכפולה הראשונה נראים האזרחים המריעים לצבא היוצא למלחמה – רק נשים וילדים, כולם באותה תלבושת. האם בארצו של הגנרל חלה חובת התלבושת האחידה גם על מי שאינו חייל? הכפולה השנייה מציגה את יתרון הרובים והתותחים על פני החרב, והכפולה הרביעית מציגה את הנחיתות רבת-הפנים לכאורה של אזרחי הארץ הקטנה. זוכרים מה אמר הגנרל על הכיבוש? "זֶה לְטוֹבָתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּמוֹנוּ". שימו לב לאושר הממלא את החיילים הכובשים, החיים בין אזרחי הארץ הכבושה; שימו לב למצעד המֵבִיש של החיילים החוזרים הביתה – ללא סדר, כל אחד מניף ידיים ורגליים לפי רצונו, אלה צוחקים ואלה מפטפטים... לעומתם החיילים החדשים המגיעים לארץ הכבושה מציגים מצעד צבאי לתפארת.


ובסופו של דבר, מי באמת ניצח במלחמה הזאת?

שמו של הספר במקור הוא The Conquerors (הכובשים). הספר עוסק בכיבוש, בזה אין ספק. בארץ שבה הכיבוש אינו יורד מסדר היום, הספר מציע המחשה של פן אחד או שניים שלו. עם זאת, אכן יש בספר מנצחים; יצטיידו נא הקוראים ביושרה ויבחינו בשני סוגים של מנצחים; אלה הרשומים בפרוטוקול, ואלה שאישרה ההיסטוריה. ושניהם כאן, בסיפור.


הסופר האנגלי דיויד מקי (2022-1935) כתב ואייר עשרות ספרים לילדים. מוכר לילדים הישראלים בעיקר בזכות הסדרה על בֶּנְצִי הפיל.




Comments


bottom of page