אחת

פואימה היסטורית המספרת את קורותיה של משפחה יהודית מימי השואה ועד מלחמת העצמאות. רחל נולדה בשנת 1927 בקורפץ' בוטשוני בנחלה חקלאית השייכת למשפחה בגבול רומניה-בסרביה. האם, כימאית לפי מקצועה, נפרדה מבעלה, חיה בצ'רנוביץ בתנאים נוחים עם הבת, חינכה וגידלה אותה ברוח של תרבות רוסית מתקדמת, באווירה של אמנות ומוסיקה. הרוח ההיטלריסטית של הנוער הרומני בבית-הספר והאפליה הגזעית פגעו ברחל קשות והיא ביקשה לעזוב את בית הספר. עם הכיבוש הרוסי (1940 ) המשיכה רחל את לימודיה והועלתה לכתה עליונה יותר בזכות כשרונותיה. כעבור שנה כבשו הגרמנים את צ'רנוביץ , ורחל ואמה הועברו לגטו. הן התפרנסו בקושי מעבודה קשה בגטו, אך בגלל הלשנה נחשדו כמשתפות פעולה עם הרוסים והגרמנים. את האם שלחו למחנה ריכוז בטראנס-דניסטריה. במאמץ על אנושי הצליחה האם לשלוח את הבת לארץ-ישראל על ידי מבריחי גבול. הילדה נשלחה באניית המעפילים הקטנה "ל'אספרנס" בנובמבר 1942. האנייה נטרפה בסערה ליד חופי טורקיה, ונוסעיה ניצלו והועברו בהשתדלות הסוכנות לעיירה קטנה בטורקיה ומשם לקפריסין. רחל עלתה ישר מעיירה זו ארצה על סמך סרטיפיקט שנשלח לה על ידי דודתה מירושלים בסוף 1942. למדה בבית חינוך תיכון וגמרה שבע מחלקות בגימנסיה בבית-הכרם, הודות לכשרונותיה עמדה בהצלחה בבחינות הכניסה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים והתקבלה בשנת 1945 כתלמידה במדעי הטבע. באותה שנה הגיעה לארץ אמה אשר ניצלה מהמחנות, והן עברו לגור יחד. בפרוץ המאורעות התגייסה רחל עם קבוצת סטודנטים לשרות מלא. תחילה שירתה בחי"ש ירושלים ולפי דרישתה הנמרצת השתתפה בפעולות קרביות. היא הועברה ליחידת סטודנטים לגוש עציון. שם לקחה חלק פעיל בשמירת הגוש והגנתו. הבאת גוויותיהם של לוחמי ה-'ל"ה' לגוש (רובם היו חבריה) זיעזע אותה ועוררה בה רגשי נקם עמוקים. היא דרשה לספחה ליחידה קרבית. לאחר שבאותה תקופה חדלה ה-'הגנה' לשתף בנות בקרב, הצטרפה לאנשי לח"י וכעבור שבועיים, בצאתה איתם כצלפת לפריצת שער יפו - נפלה בקרב גבורה ביום 15.5.1948. בזמן מלחמת השחרור התגייסה עדה זלצר רייס, אמה של רחל, ל-'הגנה', ועבדה כמטפלת וכאחות. לאחר נפילת רחל עבדה בהנהלת המטבח בבית החולים הצבאי. היא טיפלה בפצועים במסירות רבה יומם ולילה, ואחרי שלושה חודשים, בתנאי המצור בירושלים, נפטרה. מפקדת ה-'הגנה' הודיעה כי 'אם החולים והפצועים' מתה.